חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית)
Emblem of Israel.svg
תאריך לועזי 8 בדצמבר 2005
תאריך עברי ז' בכסלו תשס"ו
כנסת הכנסת השש עשרה
תומכים 19
מתנגדים 0
נמנעים 1
חוברת פרסום ספר החוקים 2038, עמ' 42
הצעת חוק ממשלתית
משרד ממונה משרד המשפטים
מס' תיקונים 4
נוסח מלא הנוסח המלא

חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), תשס"ו-2005 (להלן: "החוק") הוא חוק שנחקק בשנת 2005 ומטרתו הנגשת מערכת המשפט לאנשים עם מוגבלויות ושמירה על זכויותיהם, בין היתר על ידי העברת חקירתם במשטרה לידי חוקרים מיוחדים המתמחים בתחום, תיעוד חקירתם בוידאו וכן באמצעות החלת כללים מיוחדים בבואם להעיד בבית המשפט.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההכרה העקרונית בזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות עוגנה בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ״ח-1998. במסגרת דוח שהגישה בשנת 1997 "הוועדה הציבורית לבדיקת חקיקה מקיפה בנושא זכויות אנשים עם מוגבלות" בראשות ד״ר ישראל כץ, צוין כי:

אנשים עם מוגבלות, בעיקר שכלית או נפשית, חשופים לניצול ולפגיעה מינית ופיסית יותר מכלל האוכלוסיה. המשטרה ומערכת בתי המשפט בישראל אינן ערוכות בצורה הולמת לטפל בתלונותיהם של אנשים עם מוגבלות, שהיו קורבנות לעבירות מין ואלימות: במשטרה אין חוקרים אשר הוכשרו לחקירתם של אנשים וילדים עם מוגבלות, ובבתי המשפט אין מערך מתאים להעדתם, והם נאלצים להעיד ללא התאמה לצורכיהם ולקשייהם המיוחדים, דהיינו, לתת עדות בפני הנאשם, ולעמוד בחקירה ראשית ובחקירה נגדית. בשל היעדר מנגנונים מתאימים, נותרים אנשים עם מוגבלות ללא ההגנה הניתנת לכל אדם אחר, ולא מתאפשר מיצוי הדין עם העבריינים.

דו"ח הועדה הציבורית לבדיקת חקיקה מקפה בנושא זכויות אנשים עם מוגבלות (1997), בעמ' 74

מסגרת חקיקתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדרת אדם עם מוגבלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיפי החוק חלים על אנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית.

סעיף 1 לחוק מגדיר "אדם עם מוגבלות שכלית" כאחד מאלה:

  • מי שאובחן על ידי ועדת אבחון כאדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית.[1]
  • אדם עם לקות שכלית אחרת, שבגללה מוגבלת יכולתו להיחקר או למסור עדות במשטרה.[2]
  • אדם עם הפרעה התפתחותית מורחבת (כולל אוטיזם), שבגללה מוגבלת יכולתו להיחקר או למסור עדות.[3]

לפי הסעיף, אדם יוגדר כבעל "מוגבלות נפשית" אם לקותו הנפשית מגבילה את יכולתו להיחקר או לתת עדות במשטרה.

חוקר מיוחד[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרה ובו אדם בעל מוגבלות נדרש להגיע לחקירה, מחויבת המשטרה על פי החוק להפנותו לחוקר אשר עבר הכשרה מיוחדת לחקירת אנשים על מוגבלויות.[4] חוקר זה יכול להיות פסיכולוג, עובד סוציאלי, קרימינולוג קליני או אדם שעבר הכשרה בתחום החינוך המיוחד.[5] עם זאת, במקרים חריגים, יכולה החקירה להתבצע על ידי חוקר משטרה רגיל וזאת כדי למנוע שיבוש חקירה, כשיש סכנה לשלומו ובריאותו של אדם (צורך דחוף בחקירה), כשחקירת אותו אדם תאפשר את מעצרם של חשודים נוספים וכו'.[6]

תיעוד החקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקירתו של אדם עם מוגבלות תתועד, ככל שניתן, בתיעוד חזותי (וידאו), תיעוד קולי ותיעוד בכתב.

עדות בבית המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אי הזהרה לגבי אמירת האמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת החוק, נעשתה התאמה לכללים שונים הנוגעים לסדרי הדין בבית המשפט, על מנת להתאימם לצרכים המיוחדים של אנשים עם מוגבלויות. בנוגע לחובת בית המשפט להזהיר עד לפני מתן עדותו כי הוא חייב לומר את האמת, אחרת ייענש בהתאם לחוק, במקרים הנוגעים לאנשים עם מוגבלות, רשאי בית המשפט שלא להזהיר את העד כי הוא חייב לומר את האמת, במקרים בהם הגיע למסקנה כי העד אינו מסוגל, בגלל מוגבלותו, להבין את משמעותה של החובה לומר את האמת.

איסור חקירה נגדית בידי הנאשם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלל נוסף ששונה במסגרת חוק זה הוא יכולתו של נאשם בעבירה לחקור בחקירה נגדית את הקורבן. לאור העובדה כי חקירתו של העד על ידי מי שנאשם בפגיעה בו עלולה להשפיע לרעה על יכולתו למסור עדות, נקבע בחוק כי בית המשפט רשאי לאסור על ביצוע חקירה נגדית על ידי הנאשם וכי החקירה תיערך על ידי סניגורו. אם הנאשם סירב למינוי סניגור, תיערך החקירה הנגדית על ידי "מתווך" שהוכשר כחוקר מיוחד.

הסתמכות על תיעוד החקירה בווידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים מסוימים, רשאי בית המשפט לאשר שימוש בתיעוד חזותי שבוצע במסגרת החקירה במשטרה, במקום שיידרש העד המוגבל למסור עדות בבית המשפט או בנוסף לעדות שמסר. בית המשפט ייטה לאשר שימוש בתיעוד זה במצבים בהם העד אינו מסוגל למסור עדות עקב מוגבלותו, או עלול להיפגע אם ימסור.

התאמות בנוגע למתן העדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק מעניק גמישות יחסית לבית המשפט בנוגע ליכולתו לבצע התאמות הנוגעות להליך מתן העדות של אדם עם מוגבלות. בהקשר זה, רשאי בית המשפט לקבוע כי העדות תימסר שלא בנוכחות הנאשם אלא בנוכחות סניגורו בלבד, או כי העד לא ימסור את עדותו מעל דוכן העדים כלל. על מנת להקל על אותו אדם רשאי בנוסף בית המשפט לקבוע כי העדות תימסר בלשכת השופט או במקום אחר שייקבע, כי העדות תימסר בנוכחות מלווה מטעם העד, או כי השופט ועורכי הדין לא יהיו לבושים בלבוש בית המשפט הרשמי, וזאת כדי ליצור חוויה פחות רשמית שעלולה להרתיע את העד ולהלחיצו. ככלל, קובע החוק כי בית המשפט רשאי להורות על גביית העדות אף בדרך אחרת הנראית לו לנכון ואינה מפורשת בסעיפי החוק, כל עוד הדרך אינה גורמת לעיוות דין לנאשם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקיטקסט חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), באתר ויקיטקסט
  • Emblem of Israel.svg היסטוריית החקיקה של חוק הליכי חקירה והעדה, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת

    הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ סעיף 1(1) לחוק בשילוב עם הגדרת "אדם עם מוגבלות שכלית-התפתחותית" בהמשך הסעיף
    2. ^ סעיף 1(2) לחוק
    3. ^ סעיף 1(3) לחוק
    4. ^ סעיף 3(ב) לחוק
    5. ^ ראו הגדרת "חוקר משטרה" בסעיף 1 לחוק
    6. ^ סעיף 4(א) לחוק