חוק זכויות נפגעי עבירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוק זכויות נפגעי עבירה
Emblem of Israel.svg
תאריך לועזי כ"ו באדר תשס"א
תאריך עברי 21 במרץ 2001
כנסת הכנסת החמש עשרה
תומכים 22
מתנגדים 0
חוברת פרסום ספר החוקים 1782, עמ' 183
הצעת חוק ממשלתית
משרד ממונה משרדי המשפטים וביטחון פנים
מס' תיקונים 14
נוסח מלא הנוסח המלא

חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001, נועד להגדיר את זכויותיהם של מי שנפגעו מעבירות פליליות, במהלך ההליך הפלילי החל בשלב החקירה, דרך התביעה, המשפט וגזר הדין. מטרתו להגן על כבודו כאדם, בלי לפגוע בזכויותיהם על פי דין של חשודים, נאשמים ונידונים. החוק מחיל את עצמו על הדין הפלילי.[1]

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 1800 לערך, היוו הקורבן והנאשם את שני צדדי ההליך המשפטי. מצב זה השתנה בעקבות התפתחות התפיסה כי הנאשם והעבירה פוגעים למעשה באינטרס הציבורי ועל-כן האינטרס הפרטי נזנח. עם חקיקת חוק זכויות נפגעי עבירה, השתנה המצב (בארץ) והנפגע שעד אותה עת שימש לכל היותר עד להשגת ראיות, קיבל זכויות מסוימות וקיבל מעמד (גם אם מוגבל) בצד התובע[2].

הזכויות המנויות בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק מתייחס לשורה של זכויות להן זכאי נפגע העבירה במהלך ההליך הפלילי. זכויות אלה כוללות בתוכן את:
1. הזכות להגנה פיזית - גם הנפגע וגם קרוביו זכאים להגנה שהמדינה צריכה לספק, מכורח ההבנה כי גם לאחר ביצוע העבירה הנפגע עלול להיות בסיכון לפגיעה על רקע נקמה.
2. הזכות לחסיון בדבר פרטיו האישיים של נפגע העבירה.
3. הזכות לקבל מידע על ההליך הפלילי - לנפגע שהתלונן והוביל לפתיחת הליך פלילי נגד נאשם, הזכות לדעת היכן עומד ההליך ואם מתרחשים בו שינויים מהותיים, לדוגמה אם התביעה מחליטה לסגור את התיק ואם הפוגע עתיד להשתחרר ממעצר.
4. הזכות להבעת עמדה באשר להליך הפלילי המתקיים כנגד הנאשם - הנפגע זכאי להביע את עמדתו בנושאים שונים הקשורים להליך הפלילי, למשל להתנגד לבקשת הפוגע לעכב את ההליך הפלילי או להתנגד לשחרור מוקדם ממאסר (במקרים של נפגעי מין או אלימות).

5. זכות הגשת ערר נגד סגירת התיק הפלילי - נפגע העבירה יכול להגיש ערר בתוך 60 יום מקבלת ההודעה על סגירת התיק של הפוגע שלו.[3]

מלבד זכויות אלה, קובע החוק גם הוראות באשר לניהול חקירת הקורבן, בכלל זה: זכותו של קורבן עבירה מינית שלא להיחקר באשר לעברו המיני אלא אם כן חיוני הדבר לאותה חקירה ספציפית, זכותו של הקורבן לנוכחות מלווה בזמן החקירה עצמה ואף בדיונים בדלתיים סגורות.

אפשרות נוספת שנפגע העבירה זכאי לה היא דרישת פיצויים מהפוגע בעבור הנזק שנגרם לו, פיזי, נפשי או אחר, כתוצאה מהעבירה שבוצעה כלפיו.[4]

כמו כן, קובע החוק כי תוקמנה יחידות סיוע בפרקליטות המדינה והמחוזות וימונו שוטרים אחראיים במשטרת ישראל, כדי לאכוף את זכויותיהם של נפגעי העבירה.

גיבוש החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקיקת החוק הונמקה במס' דרכים. ראשית, יש הגורסים כי מדובר במחויבותה החברתית של המדינה משנכשלה להגן על הנפגע מבעוד מועד מפני הנאשם. כמו כן, ניתן נימוק תועלתני בדבר חשיבות ההכרה בקורבן ובשיתוף הפעולה בינו לבין המדינה על-מנת למגר את העבריינות[5] . לצד נימוקים אלה, קיימים נימוקים המתבססים על זכותו של האדם לכבוד. הבטחת הזכות להליך הוגן - פרוצדורלית ומהותית - תבטיח את זכותו של הנפגע לכבוד כאדם. הבטחת זכויות זו אף עשויה למנוע השפלה במהלך ההליך - חוויית "הקורבנות המשנית"[6].

ביקורת על החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז חקיקת החוק התגברה הביקורת באשר לתוכנו של החוק ויעילותו[7] . המבקרים טוענים כי לא ניתן מענה סוציאלי במסגרת החוק בדמות פיצוי לנפגעים או זכות לקבל שירותי סיוע ושיקום. דרישות באשר להחמרת הענישה עם הנאשם והקלה בענישתם של קורבנות שהתמודדו עם הפוגע, כדוגמת כרמלה בוחבוט[8], לא נכללו מעולם בחוק. כמו כן, עולה הטענה שעל אף שנשמע קולו של הקורבן, אין לו השפעה ממשית על התנהלות ההליך - הזכות להבעת עמדה למשל ניתנת לעיתים באופן טלפוני יום לפני הדיון כאשר לנפגע דקות ספורות לגבש ולהביע את עמדתו[9].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אורי ינאי, "נפגעי עבירה בישראל: הוצאות כספיות שנגרמו עקב העבירה", ביטחון סוציאלי, 68, 25 (2005).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקיטקסט חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001, באתר ויקיטקסט
  • Emblem of Israel.svg היסטוריית החקיקה של חוק זכויות נפגעי עבירה, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת

    הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001, נבו
    2. ^ הדר דנציג-רוזנברג ודנה פוגץ', ‏הדור הבא של זכויות נפגעי עבירה: הזכות החוקתית להליך הוגן, עיוני משפט ל"ו 3, 2013.
    3. ^ מידע למתלונן - ערר על סגירת תיק, אתר השירותים והמידע הממשלתי, ‏ינואר 2020
    4. ^ עו"ד שי שקד, זכויות נפגעי עבירה - דרישת פיצויים מהפוגע, לוגייד, ‏אפריל 2019
    5. ^ הצעת החוק נפגעי זכויות עבירה, תשס"א - 2001, ה"ח תשס"א 2978.
    6. ^ הדר דנציג-רוזנברג ודנה פוגץ', לעיל ה"ש 2, בעמ' 36.
    7. ^ איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל חוק וצדק - דו"ח שנתי (2007).
    8. ^ ע"פ 6353/94 כרמלה בוחבוט נ' מדינת ישראל, מט (3) 647, 647–648 (1995).
    9. ^ הדר דנציג-רוזנברג ודנה פוגץ', בעמ' 28.