חוק מוקדי חירום

חוק מוקדי חירום
פרטי החוק
תאריך חקיקה	30 במרץ 2016
תאריך חקיקה עברי	כ' באדר ב' ה'תשע"ו
גוף מחוקק	הכנסת העשרים
תומכים	28
מתנגדים	0
משרד ממונה	המשרד לביטחון הפנים
מספר תיקונים	3
נוסח מלא	הנוסח המלא

חוק מוקדי חירום, התשע"ו-2016 הוא חוק המסמיך את מוקדי החירום הטלפוניים לקבל באופן אוטומטי את נתוני המיקום של המתקשר. כמו כן, הוא מאפשר למוקדי החירום לחסום מספרי טלפון שמבצעים שיחות הטרדה חוזרות ונשנות.

הרקע לחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

באירוע חטיפת שלושת הנערים התקשר אחד החטופים, גיל עד שער, למוקד 100 של משטרת ישראל להודיע על החטיפה, אך במוקד התעלמו ממנה משום שהשוטרים חשבו שמדובר במתיחה של בני נוער. רק לאחר שהשב"כ בדק את פלט השיחות של השלושה, הבינו במשטרה שהחטוף הוא זה שהתקשר. המוקדן העביר את השיחה לאחראית המשמרת שניסתה להתקשר חזרה אך ללא הצלחה, ולכן השיחה לא סווגה ולא זכתה להמשך טיפול.

בעקבות מחדל זה התקבלה החלטה על רפורמה בנושא, במסגרתה פורקו מוקדי 100 המחוזיים והוקם מוקד ארצי כולל. בנוסף, הועלתה הצעת חוק לתת הרשאה למוקדי החירום לקבל גישה לנתוני המיקום של המתקשרים כדי שאלה יסייעו להציל חיי אדם ולמנוע נזק גוף ורכוש ויקצרו את זמן הגעתם של גופי החירום.^[1]

עיקרי החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק מסמיך את מוקדי החירום לצפות בנתוני המיקום במהלך הפנייה, ובמקרים מסוימים גם אחרי הפנייה (בכפוף לאישורים), לשם ביצוע תחקיר הנוגע לאופן הטיפול של המוקד בה. גם לאחר שהאירוע הסתיים נבדקת אפשרות הפנייה למוקד. נתוני המיקום שלא נעשה בהם שימוש יימחקו ממאגר נתוני המיקום.

החוק קובע שבמקרים של שיחות הטרדה רשאי המוקד לחסום את המספר, עד כדי חסימה קבועה. במקרה כזה לבעל מכשיר הטלפון זכות לשימוע למניעת החסימה.

היסטוריה חקיקתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את החוק יזמו חברי הכנסת עמר בר-לב ומרב מיכאלי ממפלגת העבודה, וחבר הכנסת ניסן סלומינסקי ממפלגת הבית היהודי. החוק התקבל בכנסת ב-30 במרץ 2016.^[2]

מאז אישורו תוקן החוק שלוש פעמים. ביולי 2018 עבר החוק תיקון ראשון, המסמיך את מוקדי החירום לקבל באופן אוטומטי את נתוני המיקום של כל אדם שמתקשר למוקדי החירום, ולצפות בנתונים אלו בזמן אמת. נתונים אלו יתקבלו על ידי איכון המכשיר שממנו נעשתה הפנייה למוקד. בנוסף שונה שם החוק מ"חוק למניעת הטרדה של מוקדי חירום" ל"חוק מוקדי חירום".^[3]