עמר בר-לב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עמר בר-לב
עמר בר-לב, 2020
עמר בר-לב, 2020
לידה 2 באוקטובר 1953 (בן 68)
כ"ג בתשרי ה'תשי"ד
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה
עיסוק פוליטיקאי, קצין עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה העבודה
סיעה העבודה, המחנה הציוני, העבודה-גשר
omerbarlev.co.il
השר לביטחון הפנים ה־18
בממשלה ה-36
13 ביוני 2021 – מכהן
(24 שבועות)
סגן השר לביטחון הפנים יואב סגלוביץ'
תחת ראש הממשלה נפתלי בנט
השר לחיזוק וקידום קהילתי ה־2
בממשלה ה-36
13 ביוני 20213 באוגוסט 2021
(7 שבועות ו־3 ימים)
תחת ראש הממשלה נפתלי בנט
חבר הכנסת
5 בפברואר 201330 באפריל 2019
(6 שנים ו־12 שבועות)
3 באוקטובר 201916 במרץ 2020
(23 שבועות ו־5 ימים)
6 באפריל 202122 ביוני 2021
(11 שבועות ויום)
כנסות ה־1920, 22, 24
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
עמר בר-לב
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19711994 (כ־23 שנים)
דרגה אלוף-משנה  אלוף-משנה
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע אנטבה
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
המערכה ברצועת הביטחון  המערכה ברצועת הביטחון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עֹמר ישראל בר-לב (נולד ב-2 באוקטובר 1953) הוא השר לביטחון הפנים מטעם מפלגת העבודה.

בר-לב הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת אלוף-משנה. היה מפקד סיירת מטכ"ל בין השנים 19841987.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמר בר-לב, בנם של תמר וחיים בר-לב, הרמטכ"ל השמיני ושר המשטרה. הוא נצר, דור תשיעי, למגן אברהם[1]. בר-לב נולד בחיפה וגדל בשכונת נווה מגן ברמת השרון ובצעירותו שהה עם משפחתו מספר שנים בארצות הברית ובצרפת. למד בתיכון חדש שבתל אביב-יפו, בנובמבר 1971 התגייס לצה"ל.

בר לב לא התקבל לקורס טיס בשל פגם בראייה ובחר להתנדב לסיירת מטכ"ל, בעקבות בן דודו רפי בר-לב (שנהרג בקרב החווה הסינית במלחמת יום הכיפורים). הוא עבר הכשרה כלוחם, ועם פרוץ מלחמת יום הכיפורים השתתף עם חבריו ליחידה בלחימה ברמת הגולן ובחצי האי סיני. לאחר המלחמה חזר בו מסירובו לצאת לקורס קצינים ואף עבר קורס מזורז בן שלושה חודשים. בפברואר 1974 חזר לסיירת, ובאפריל 1974 פיקד על צוות בקרב על שיא החרמון[2]. היה אחד מארבעה מפקדי כוחות הפריצה למלון סבוי ב-1975[3], ובמבצע יונתן פיקד על אחד מצוותי היחידה[4].

בנובמבר 1976 השתחרר והחל ללמוד בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. עם סיום לימודיו עבד כאגרונום בתחנת ניסיונות ביטבתה. בתקופה זו פנה לפוליטיקה והיה ממייסדי תנועת השמאל, שלום עכשיו. במקביל הוא שירת במילואים כמפקד פלוגה ביחידת שלדג שבאותה עת השתייכה לסיירת מטכ"ל, ומפקד כוחות המילואים של הסיירת, תפקיד בו שימש בתקופת מלחמת לבנון הראשונה[5].

ב-1984 השתתף בכוח הפריצה לאוטובוס קו 300[6] וימים ספורים לאחר מכן החליף את שי אביטל בפיקוד על היחידה[7]. בתקופת פיקודו ספגה היחידה שלושה כישלונות מבצעיים.[8] בדצמבר 1984 התרחש אחד מהכישלונות המבצעיים הגדולים ביותר בתולדות היחידה[8]. מבצע שערכה הסיירת בשטח של ארץ אויב הסתבך, לוחם היחידה ברק שרעבי נהרג ומספר לוחמים נוספים נפצעו[9]. עם זאת, אופן החילוץ מההסתבכות עם מינימום אבדות ונזקים נחשב להצלחה[8]. הכישלון הביא לכמעט שיתוק מבצעי של היחידה במשך כשנה[10]. לנוכח זאת, במהלך שנותיו כמפקד, שקד בר-לב על שינוי קונספציה ביחידה, שקצר פירות בעיקר בתקופת המפקד הבא, משה יעלון. בר-לב כיהן כמפקד היחידה במשך שלוש שנים (עד מרץ 1987), פרק זמן ארוך מהשנתיים המקובלות. תחת פיקודו קיבלה היחידה את צל"ש רמטכ"ל[11].

לאחר שחרורו מצה"ל, החל בלימודי תואר שני ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב בשנת 1989. עבודת המאסטר שלו עסקה בהסדר ביטחוני אסטרטגי בין ישראל לסוריה ובמסגרתה שימש כעמית מחקר במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים[12]. ספר שכתב בעקבות העבודה - "הסדר ביטחון בגולן לנוכח פני הקרב המודרני", יצא לאור ב-1999 בהוצאת ספרית פועלים. עבד בתחום אבטחת תעופה אזרחית כסמנכ"ל תפעול ושהה עם משפחתו במשך שנתיים בפריז, כשנקרא ב-1992 על ידי הרמטכ"ל ומפקדו לשעבר, אהוד ברק לחזור לשירות הצבאי. קודם לדרגת אלוף-משנה ומונה למפקד חטיבת הבקעה. לאחר שנה בתפקיד הועבר לאגף התכנון, שימש כיועץ בשיחות מול הפלסטינים ומול ירדן. ביולי 1994 הוא פרש מהשירות הצבאי.

בשנים שלאחר מכן עסק ביזמות בתחום ההיי טק והיה בין מקימי חברת איתוראן. בשנת 2000 יסד את חברת פאיון מדיקל שעסקה בתחום הדימות הרפואי ומאז שימש מנהלה, אך החברה חוסלה מרצון לפני מספר שנים[13].

בר-לב באירוע של ארגון "אחריי", 2011

בר-לב פעל במסגרת תנועת דור שלום והקים בשנת 1997 את תנועת "אחריי!" בראשה הוא עומד מאז. התנועה מפעילה תוכניות לצמצום פערים בפריפריה, קבוצות הכנה לצבא ולבחינות הבגרות. ביום העצמאות ה-63 של מדינת ישראל נבחר להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות[14].

הצטרפות לפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמר בר-לב, 2013

לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה הוצב במקום השביעי ברשימת מפלגת העבודה[15] ונבחר לכנסת.

באוקטובר 2013, השיק בר-לב את היוזמה המדינית שלו "זה בידיים שלנו!", בה הוא מציג אסטרטגיה לניהול המשא ומתן מול הפלסטינים, תוכנית להסדר קבע וברירת מחדל אם המשא ומתן ייכשל.

בכנסת ה-19 כיהן כחבר בוועדת החוץ והביטחון, כראש ועדת המשנה למשאבי אנוש והכשרות וכחבר בוועדה המיוחדת ליישום חוק השוויון בנטל. היה חבר בוועדה משותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט לענייני פטור מטעמי הכרה דתית ובוועדה מיוחדת למעקב אחר יישום הוראות בחוק שירות ביטחון וחוק שירות לאומי אזרחי. שימש יושב ראש של ארבע שדולות: השדולה למען קידום הנוער בפריפריה, השדולה למען קידום צורכי האוכלוסייה הבדואית, השדולה החקלאית והשדולה למען פנסיה הוגנת. היה חבר בשדולה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני והישראלי-ערבי ובשדולה למאבק בשחיתות במינהל הציבורי. היה חבר משלחת הכנסת לאספה הפרלמנטרית נאט”ו ומשלחת הכנסת לאספה הפרלמנטרית של האיחוד למען הימ”ת UFM-PA.

במהלך כהונתו, יזם, בין היתר, חוק המבקש לסבסד קייטנות עבור ילדים להורים עובדים בפריפריה.

במאי 2014 השעה את עצמו מהשתתפות בדיוני שתי ועדות משנה של ועדת החוץ והביטחון, לאחר ששלח מכתב בסיווג ברמת "בלתי סודי" שהכיל פרטים מתוך דיון חסוי בוועדה הקשור לתקציב הביטחון[16][17].

לקראת הבחירות לכנסת העשרים הוצב במקום השישי ברשימת המחנה הציוני ונבחר לכנסת. והיה חבר בוועדת החוץ והביטחון.

ב-3 במרץ 2017 הכריז בר-לב כי יתמודד על ראשות מפלגת העבודה[18] בבחירות, שנערכו ב-4 ביולי 2017[19], הגיע בר-לב למקום החמישי מבין שבעה מתמודדים עם 6.9% מהקולות.

בחודש דצמבר 2018 הגיע בר-לב למקום הראשון בין כל חברי הכנסת במחקר של האוניברסיטה הפתוחה שדירג את חברי הכנסת על פי תרומתם לשיח ערכי ודמוקרטי ברשת האינטרנט[20].

לקראת הבחירות לכנסת ה-21 הגיע במקום השישי בפריימריז והוצב במקום השמיני ברשימה ולא נכנס לכנסת, לאחר שהמפלגה זכתה בשישה מושבים בלבד. בבחירות שלאחר מכן ברשימת העבודה-גשר הוצב במקום החמישי ונכנס לכנסת. במשך הבחירות לכנסת ה-23 הוצב במקום ה-9 ברשימת העבודה-גשר-מרצ ולא נכנס לכנסת.

השר לביטחון הפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות לכנסת ה-24 הוצב במקום ה-2 ברשימת מפלגת העבודה אחרי יו"ר המפלגה, מרב מיכאלי[21], אחרי שזכה במקום הראשון בפריימריז[22]. בבחירות קיבלה מפלגת העבודה 7 מנדטים ובעקבות כך בר-לב נכנס לכנסת. ביוני 2021 מונה לשר לביטחון הפנים בממשלת ישראל ה-36, ובכך נכנס לתפקיד אותו מילא אביו כשלושה עשורים קודם לכן[23]. בר-לב כיהן גם כשר לחיזוק וקידום קהילתי עד לסגירת המשרד.

שבוע לאחר השבעתו הכריז כי הוא ימנה את תומר לוטן, שניהל בעברו את מטה המאבק בנגיף הקורונה למנכ"ל משרדו, במקום המנכ"ל משה אדרי[24] שהחליט לפרוש לאחר השבעתו של בר-לב[25].

בהמשך התפטר במסגרת החוק הנורווגי כדי לאפשר לנעמה לזימי להיכנס במקומו לכנסת.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר-לב נשוי בשנית, לתמי, צלמת ועורכת וידאו, ואב לשלושה ילדים[7]. מתגורר בכוכב יאיר. בנוסף, מחזיק בר-לב בבית מגורים פרטי בהר אליעזר, שכונת מגורים פרטית שהוקמה באופן בלתי-חוקי במקום חוות סוסים בסמוך למושב שדה אליעזר בעמק החולה באמצע שנות ה־90, והוכשרה מאוחר יותר על ידי מינהל מקרקעי ישראל.[7]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערוצי תקשורת רשמיים ופרופילים של עמר בר-לב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות עליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי הודעתו בכנסת בעת השבעתו לשר בממשלת ישראל השלושים ושש
  2. ^ במחנה, ‏איזה פריט צה"לי היה הכי משמעותי עבורכם?, באתר ‏מאקו‏‏, ‏26 בספטמבר 2011‏, עמר בר לב: "אזיקון זה ליווה אותי במבצעים הרבים עליהם פיקדתי מעבר לגבול".
  3. ^ אייל לוי, ‏נזכרים בפיגוע במלון סבוי: "שאנחנו נכנע? מדובר בצה"ל בלב תל אביב!", באתר מעריב אונליין, 7 באפריל 2015
  4. ^ עמרי נחמיאס‏, בחזרה לאנטבה: "יוני לא ענה – והתחלנו לירות", באתר וואלה!‏, 4 ביולי 2013
  5. ^ יוסי פלד, איש צבא (כתבה: רונית ורדי), תל אביב: "ספרית מעריב", תשנ"ג-1993, עמודים 251–252
  6. ^ בן כספית, 300 טון: פרשת השב"כ בגרסת איציק מרדכי, באתר nrg‏, 29 באוקטובר 2011
  7. ^ 1 2 3 שי פוגלמן, מוסף הארץ, "כשהתעוררו הפנתרים השחורים גולדה לא תפסה. אותו דבר קרה עם ביבי והמחאה החברתית", באתר הארץ, 14 בנובמבר 2012
  8. ^ 1 2 3 עמרי אסנהיים, רעידת אדמה – כתבה על מותו של ברק שרעבי, העיר, 19 ביוני 2003
  9. ^ מאיה פולק, "גם בעוד 500 שנה אסור יהיה לספר איך ברק מת", באתר nrg‏, 14 בנובמבר 2014
  10. ^ משה זונדר, סיירת מטכ"ל, הוצאת כתר, 2000, עמ' 217–218
  11. ^ צל"ש יחידתי - סיירת מטכ"ל, באתר הגבורה
  12. ^ משה זונדר, ברק ידפוק אותם. מהר, חזק ובאופן אלגנטי, מעריב, 5 בפברואר 1999, כפי שהועלה באתר פרש
  13. ^ Paieon Medical: Management
  14. ^ אחיקם משה דוד, יו"ר התנועה החברתית "אחרי" ידליק משואה, באתר nrg‏, 4 באפריל 2011
  15. ^ יהונתן ליסהפריימריז בעבודה: אין שריונים, אלא "הבטחת ייצוג" למגזרים מסוימים, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2012
  16. ^ לירון מרוז‏, למה שח"כ ייתן לעצמו שבת?, באתר וואלה!‏, 21 במאי 2014
  17. ^ יהונתן ליסח"כ בר לב הושעה מוועדות ביטחוניות כי חשף מידע מדיוני ועדה לתקציב הביטחון, באתר הארץ, 19 במאי 2014
  18. ^ על רקע סערת כבל-יחימוביץ': בר-לב יתמודד על ראשות העבודה, באתר וואלה!‏, 3 במרץ 2017
  19. ^ מפלגת העבודה, הודעת מזכירות לשכת מפלגת העבודה, באתר המפלגה, ‏5 במרץ 2017 (ארכיון)
  20. ^ אתר 'מעריב', ח"כ בר־לב מוביל בניהול שיח ערכי ומאבק בגזענות ברשתות, ‏20 בדצמבר 2018
  21. ^ דני זקן, ‏הפריימריז במפלגת העבודה: עמר בר-לב זכה במקום השני, באתר גלובס, 1 בפברואר 2021
  22. ^ תוצאות- פריימריז מפלגת העבודה
  23. ^ זו הפעם השנייה בתולדות המדינה בה שר ממלא תפקיד דומה או זהה לתפקידו של אביו: בפעם הראשונה, מילא עוזי לנדאו את תפקיד שר האנרגיה והמים, אשר ירש את תפקיד שר הפיתוח אותו מילא אביו, חיים לנדאו.
  24. ^ אלון חכמון, ‏ראש מטה מגן ישראל ימונה לתפקיד מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, באתר מעריב אונליין, 16 ביוני 2021
  25. ^ אלון חכמון, ‏מנכ"ל המשרד לביטחון פנים ניצב בדימוס משה (צ'יקו) אדרי יפרוש מתפקידו, באתר מעריב אונליין, 15 ביוני 2021
עמר בר-לב - תבניות ניווט