חיים נחמני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חיים נחמני
אין תמונה חופשית
לידה פברואר 1902
סטאת, מרוקו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1984 (בגיל 81 בערך)
כפר סבא, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פעילות בולטת נציג תנועת המזרחי במרוקו, מחבר ומוציא לאור, פעיל לימוד עברית במרוקו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חיים נחמני (Hayyim Nahmani) היה סיטונאי וסוחר, שפעל בקזבלנקה. מראשית שנות השלושים של המאה הקודמת שימש סוכן תרבות לקידום לימוד השפה העברית, ונציג תנועת המזרחי במרוקו.

הוא הוציא עיתון שחולק בבתי הכנסת בסופי שבוע, וכן את הספר 'ההיסטוריה של יהודי מרוקו' במרוקאית יהודית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחמני נולד בפברואר 1902 בעיר סטאת במרוקו, הנמצאת כ־80 קילומטר דרומית לקזבלנקה. בילדותו התחנך במסגרות לימוד מסורתיות, ובערבים למד צרפתית ולימודים כלליים. בצעירותו היגר לקזבלנקה בה עבד כסיטונאי של כלי בית מיובאים מצרפת ומרוסיה[1].

באמצע שנות השלושים של המאה העשרים, כשהתרחבה הפעילות הציונית והעברית במרוקו, נחמני לקח בה חלק מרכזי. בתחילה השתתף בוועד המארגן של האגודה המרכזית להפצת השפה העברית בקזבלנקה -"מגן דוד"[2]. בתקופת מלחמת העולם השנייה הקים אגודה נוספת להפצת העברית בשם "חובבי השפה"[3]. במסגרת האגודה קיים בביתו ובבית הכנסת שהחזיק בבעלותו, מפגשי עונג שבת בהן לקחו חלק מרכזי הפייטן רבי דוד בוזגלו, ואשר חסין, לימים ח"כ במפלגת מפא"י[4]. בנוסף למועדון הקים בביתו מוסד בלתי פורמלי ללימודי עברית. במועדון בלטה דמותה של בתו של נחמני, דינה, ששימשה מזכירתו של אביה והיא לקחה חלק פעיל בהקראת חדשות ונאומים לקהל.

בשנת 1954 עלה נחמני עם משפחתו והתגורר בכפר סבא. בישראל שימש כחבר בתנועת הפועל המזרחי, הוא סייע בעלייה וקליטה של יהודי מרוקו, והרחיב את פעילותה של תנועתו בקרב יהודי מרוקו בישראל. חיים נחמני נפטר בשנת 1984.

פעילות ציונית במרוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחמני הזדהה עם תפיסותיה של הציונות הדתית - תנועת המזרחי - והיה לאחד מנציגיה במרוקו. פעילותו הציונית התייחדה בין היתר בכך שהגיש לקהילה היהודית במרוקו את עיקרי התורה הציונית וחשיבות העלייה בשפתם, מרוקאית יהודית.

לימודי העברית שעודד בקרב הקהילה, נשים וגברים כאחד, נבעו ממניעים ציונים ומטרתם הייתה להכין את הקהילה לעלייה לישראל. בשלהי מלחמת העולם השנייה סייע לצעירים לעלות לישראל במסגרת העלייה הבלתי לגאלית[5]. בעקבות הפעילות הציונית של נחמני הושם בבית הכלא בקזבלנקה, ושכנו לתא היה מנדס פראנס, ראש ממשלת צרפת, שנמלט מצרפת למרוקו. בהגיעו לקזבלנקה נתפס על ידי הרשויות שהיו כפופות למשטר וישי והושם בכלא. בין נחמני למנדס נוצר קשר הדוק שנשמר כל חייהם[6].

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגעתו של הרמב"ם למרוקו, פרק מהספר היסטוריה דליהוד דל מארוק במרוקאית-יהודית

הספר "היסטוריה דליהוד דל מארוק"[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1953 פרסם נחמני את הספר "היסטוריה דליהוד דלמארוק בלערבייא מטרזמנא מן לפראנציץ". הספר תורגם מצרפתית לערבית-יהודית. במקורו, הספר פורסם בצרפתית בספטמבר 1952 על ידי יצחק דוד אבו, אשר שימש כראש הקהילה היהודית ברבאט ולאחר מכן בקזבלנקה. נחמני ראה חשיבות להגיש ליהודי מרוקו את ההיסטוריה שלהם בשפתם, ובהקדמה לתרגומו כתב: "כפי שחובה על כל לאום להכיר את ההיסטוריה שלו ושל אבותיו, כך חובה עלינו להכיר את ההיסטוריה שלנו ושל אבותינו"[7]. על רקע הזדהותו של נחמני עם תפישותיה האידאולוגיות של תנועת המזרחי, הוסיף בסוף הספר תרגום למרוקאית יהודית של המאמר "הסיבות המחייבות את היהודי להיות ציוני", מתוך הספר "דרושים וחמר לדרש" (1920) של יצחק ניסנבוים, מהוגיה הראשונים של הציונות הדתית ותנועת המזרחי[8].

בהקדמה לספר הגדיר נחמני את קהל קוראיו כך: "מרבית היהודים, המון העם, כמונו, בערים ובכפרים [אשר] לא יצלחו להגיע לספר [של אבו] או לא ימצאו משהו שיקריא להם ויתרגם להם לערבית, הלשון בהם הם מדברים."

בהקדמה ובכריכה האחורית של הספר מופיע משפט מפתח המשקף את תפיסתו של נחמני:

פחאל די לָאזְם עלא כול גנס יעארף להיסטוריה דיאלו ודי זדודו, חתתא חנא לאזמנא נעארפו להיסטוריה דיאלנא ודי זדודנא

היסטוריה דליהוד דל מארוק

ובעברית: "כפי שחובה על כל לאום להכיר את ההיסטוריה שלו ושל אבותיו, כך חובה עלינו להכיר את ההיסטוריה שלנו ושל אבותינו".

העיתון "כבאראת עלא כואנא בארץ ובעולם"[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבאראת עלא כואננא בארץ ובגולה
כבאראת עלא כואננא בארץ ובגולה, 27 דצמבר, 1952
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

בנוסף לספר הוציא לאור נחמני את העיתון "כבאראת עלא כואננא בארץ ובגולה" - חדשות על אחינו בארץ ובגולה. העיתון פורסם בכל סוף שבוע בין השנים 1949 ל 1956. בתקופה זו יצאו לאור יותר מ-200 גיליונות. העיתון הכיל גיליון אחד שהודפס על דף בגובה 40 ס"מ, וכלל אוסף של ידיעות חדשותיות קצרות על קורות היהודים במדינת ישראל הצעירה, במרוקו ובקהילות אחרות באירופה ובארצות הברית. בגיליונות העיתון דווח על פעילותם של ארגונים יהודיים שונים, עליית הנוער והעלייה לישראל, ההתיישבות במדינת ישראל בקיבוצים ובמושבים, התפתחות המשק הכלכלי בישראל ועל יהדות העולם ויחסי מדינת ישראל עם מדינות אחרות. העיתון גם דיווח על פעילות תרבותית ציונית ועברית שהתקיימה בערים השונות. העיתון נשלח מקזבלנקה והגיע לערים ולכפרים ביום שישי. בתפילת יום השבת, לפני הקריאה בספר התורה, הקריא שליח הציבור את החדשות לקהל המתפללים בבית הכנסת[9].

העיתון נכתב במרוקאית יהודית, ערבית-יהודית מדוברת של יהודי מרוקו, בה נשזר מרכיב עברי שהובלט באמצעות אותיות מודגשות. המרכיב העברי שימש השלמה לאוצר מילים יהודי ייחודי שלא היה קיים בערבית ושמקורו בתרבות היהודית[10].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בני ציפר, "על שולחן האוכל בבית במושב בני דרום גיליתי אוצר", עיתון 'הארץ', ‏21.05.2015 (בעברית)
  2. ^ "העיתון שעדכן את יהודי מרוקו ב"חדשות על אחינו בארץ ובגולה"". הספרנים (בעברית). 8 ביולי 2018. בדיקה אחרונה ב-29 בנובמבר 2018. 
  3. ^ אלה תולדות קבוצת חובבי השפה, אופיר הוצאה לאור צומת ספרים, 01/04/2017
  4. ^ אתר הכנסת, אשר חסין
  5. ^ ישי ארנון, ציונות דתית בארץ מבוא השמש: מ"אהבת ציון" בצפון אפריקה לאתוס של "תורה ועבודה" בישראל (1943–1956), תל אביב: הקיבוץ המאוחד, ספריית הילל בן חיים למדעי היהדות, 2016, עמ' 102-103
  6. ^ בני ציפר, על שולחן האוכל במושב בני דרום גיליתי אוצר, הארץ, ‏21 מאי 2015
  7. ^ הארץ, כתבה, עיתונות, ‏21.01.2019
  8. ^ דוד גדג', "ההיסטוריה של יהודי מרוקו על פי חיים נחמני", הארץ, ‏12.2016
  9. ^ כבאראת עלא כואננא בארץ ובגולה, עיתונות יהודית היסטורית
  10. ^ הספרייה הלאומית, עיתונות יהודית, אוניברסיטת תל אביב, ‏21.01.2019