חיים נפתלי הרץ היילפרין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב חיים נפתלי הרץ היילפרין
לידה 1841
ה'תר"א
מינסק, האימפריה הרוסית
פטירה 6 במאי 1919 (בגיל 78 בערך)
ו' באייר ה'תרע"ט
ביאליסטוק, פולין
אב הרב רפאל יום טוב ליפמן הלפרין

הרב חיים נפתלי הרץ היילפרין (ה'תר"א, 1841; מינסק, האימפריה הרוסיתו' באייר ה'תרע"ט, 6 במאי 1919[1]; ביאליסטוק, פולין), היה רב ופוסק הלכה ליטאי, שכיהן כרב וראב"ד בביאליסטוק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו יחידו, תלמידו וממלא מקומו של אביו, הרב רפאל יום טוב ליפמן הלפרין, רבה של ביאליסטוק, מחבר עונג יום טוב, ומינה גולדא בת ר' יוסף ממינסק.[2] קיבל תורה מאביו "שהיה רבו המובהק להלכה ולמעשה".[3] נישא לבאדנה רחל בת ר' דוד טייטלבוים ממזריטש, מחבר דבש תמר.[4] שימש כרב ומורה הוראה בביאליסטוק יותר מחמישים שנה, והיה אהוב על כל שדרות הקהילה, בייחוד פשוטי העם.[5] לאחר פטירת הרב שמואל מוהליבר בשנת תרנ"ח, 1898, התמנה רחנ"ה כראב"ד בביאליסטוק.[6]

הוציא לאור את ספרי אביו: שו"ת עונג יום טוב (וילנא תר"ם, 1880), וספר עונג יום טוב על דרוש (פיעטרקוב תרס"ו, 1906). בשערי הספרים: "הובא לבית הדפוס על ידי בנו ותלמידו".

רחנ"ה נפטר ביום ו' באייר תרע"ט, 6 במאי 1919, ונקבר בבית הקברות החדש בַּגָנוֹבְקֶה בביאליסטוק.[7] על מצבתו נכתב בין השאר:[8]

"גאון צדיק ועניו, שלשלת היוחסין, גאון ההוראה, פאר הדור והדרו, אריאל המידות חותם האמת סמל הצניעות והאצילות, פי חכם חן הרעיף טל תחיה לקשי יום ולעלובי נפש, לבו הטהור מקור אהבה רחמים וחסד לעמו ולכל נברא, כששים שנה רעה עדתו בנחת ובמישור, כמלאך אלוהים התהלך בתוכנו..."

.

עזבון תורני[עריכת קוד מקור | עריכה]

חידושי תורה מרחנ"ה נדפסו בחייו בסוף ספר עונג יום טוב חלק השו"ת; תשובה ממנו נדפסה באוסף שו"ת הועד, פיעטרקוב תרע"ד; בשנות מלחמת העולם הראשונה התפרסמה תשובתו, יחד עם הרב חנוך אייגש מווילנא, להתיר מנהג איסור אכילת קטניות בפסח.[9] הותיר אחריו חיבור שו"ת וחידושים בכתב יד שנקרא קרית חנ"ה, נותר בביאליסטוק אצל בנו הרב שלמה ואבד בשואה.[10] ארכיון שלם של מכתבים בענייני הלכה וציבור שנשלחו לרחנ"ה מגדולי רבני זמנו, ומכתבים ממנו, תועד בקטלוג "יודאיקה ירושלם", קיץ תשנ"ד.[11] פקסימילים מארכיון זה נשמרו בבית הספרים הלאומי.

האוהל על קברו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוהל על קברו, צולם בשנת 2021

בשנת תרפ"ב, 1922, נבנה אוהל על קברו של רחנ"ה בבית העלמין בביאליסטוק, ביוזמת והוצאות קהילת ״אנשי ביאליסטוק״ בניו-יורק.[12] האוהל שרד את השואה. בשנת תשע"ג, 2013, חודש השלט על-גבי האוהל עם הטקסט המקורי, ביידיש, אנגלית ופולנית: "דער אוהל פון הרב ר' חיים הערץ היילפערין זצ"ל [...] איז געבויט געווארן מיט די מיטלען פון ביאליסטאקער רעליף פון ניו יורק".

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם שמואל הרשברג, פנקס ביאליסטאק: גרונט מאטעריאלן צו דער געשיכטע פון די יידן אין ביאליסטאק ביז נאך דער ערשטער וועלט מלחמה, כרך ראשון, ניו יורק תש"ט, עמ' 177-178.
  • בן-ציון אייזנשטט, דור רבניו וסופריו, ספר שני, וילנא תר"ס (1900), עמ' 15–16.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התאריך ע"פ הרשברג בפנקס ביאליסטוק. בכרוז: "מספד על היחיד - אבל עם", ארכיון ישראל היילפרין, הספריה הלאומית רשום התאריך: י' באייר
  2. ^ העונג יו"ט ושרשיו - פורום אוצר החכמה, באתר forum.otzar.org
  3. ^ שמואל נח גוטליב, אהלי שם, פינסק תרע"ב, עמ' 336
  4. ^ ספר דבש תמר, באתר hebrewbooks
  5. ^ דוד סאהן, ביאליסטאק: בילדער אלבום פון א ברימטער שטאט און אירע אידן איבער דער וועלט, ניו-יארק 1951, עמ' 22
  6. ^ דער ביאליסטאקער יזכור-בוך, ניו-יארק 1982, עמ' 102
  7. ^ ביאליסטוק – אהלי צדיקים, באתר zadikim.com
  8. ^ א"ש הרשברג, פנקס ביאליסטאק, עמ' 178
  9. ^ משה צינוביץ, חג הפסח בשנות חירום ורעבון, שערים, כ' ניסן תשכ"ח
  10. ^ דאס וורט, 28 באפריל 1939, באתר עתונות יהודית היסטורית
  11. ^ קטלוג יודאיקה ירושלם, באתר אוצר החכמה
  12. ^ מגזין בית הכנסת אנשי ביאליסטוק, ניו-יורק 1928
  13. ^ אודותיו: נ"צ פרידמן, אוצר הרבנים, ערך 18419; ספרו: ספר הרופאים, באתר www.medethics.org.il