חיים שרגא פייבל פרנק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

הרב חיים שרגא פייבל פרנק (תרס"ח, 1908תשל"ג, 1973) היה רבה של שכונת ימין משה בירושלים ודיין בבית דין צדק אשכנזים פרושים בירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים לרב זאב וולף פרנק, בנו של הרב יהודה לייב פרנק ואחיו של הרב צבי פסח פרנק. אמו מרים הייתה בת של הרב נחום רוגזניצקי, חתנו של הרב זלמן חיים ריבלין. כיהן במשך שנים רבות כרב ומו"ץ של שכונת ימין משה. כמו כן כיהן כדיין בבית דין צדק אשכנזים פרושים בירושלים.

הרב פרנק עסק רבות בהיבטים הלכתיים של יישוב ארץ ישראל, מצוות התלויות בארץ והלכות בית המקדש. פרסם מאמרים בנושא, בין השאר בכתב העת המעיין. בין הנושאים: "בניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד"[1] ו"תקיעה בחצוצרות בזמן הזה"[2].

לדעת הרב פרנק, רבי זירא חזר בו מהאיסור לעלות בחומה[3]. אחד מחידושיו המקוריים הוא שיש לברך ברכה על מצוות יישוב הארץ, כשאר ברכות המצוות. הוא סבר כי הסיבה שלא נקבעה ברכה מיוחדת היא משום שהיא נכללת בברכת המזון, שבה אומרים: "נודה לך ה' אלוהינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה" וחותמים "ברוך אתה ה' על הארץ ועל המזון". לכן לדעתו יש לכוון באמירת ברכה זו על מצוות יישוב ארץ ישראל[4].

נמנה עם הרבנים שעסקו באפשרות עלייה לתחומי הר הבית. באחד מדיוני הרבנים, שנערכו מיד לאחר מלחמת ששת הימים, הציע להצניח מזבח, באמצעות מסוק שכור, אל תוך רחבת הר הבית ולהקריב עליו את קורבן פסח[5].

עודד את הוצאת הספר "קול התור" וצידד בדעה שמחברו הוא זקנו הרב הלל ריבלין, שחיבר את הספר על פי תורת רבו הגר"א.

הרב פרנק הותיר אחריו ארבע בנות, בלי בנים. על פי הידוע, בצוואתו ציווה על בנותיו לומר אחריו קדיש[6]. הוא ואשתו נפטרו בזה אחר זה, בשנת תשל"ג.

חתניו הם: הרב רפאל בנימין לוין – בנו של הרב אריה לוין, הרב משה אהרן רוזנטל – רב שיכון הרבנים, הרב אברהם קופשיץ – רב שכונת נוה צבי בירושלים, הרב קרמר- בני ברק.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המעיין כרך י גיליון א עמ' 65.
  2. ^ המעיין כרך י גיליון ד עמ' 7.
  3. ^ "תולדות זאב", קונטרס ארץ ישראל, סעיף כז
  4. ^ תולדות זאב, מסכת שבת, חלק ב עמ' סה.
  5. ^ נדב שרגאי, הר המריבה עמ' 52.
  6. ^ הרב פרופסור נריה גוטל, קדיש יתומה – תגובה, צהר ח, תשס"ב, עמ' 24. עם זאת הרב שלמה זלמן אוירבך אמר כי "זאת הייתה הדרכה מיוחדת שלו, ואצל אחרים לא ראינו שנהגו כמותו" (שם).