חיל הנחתים הרוסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל של חיל הנחתים הרוסי
אנשי החיל באימונים - 2010

חיל הנחתים הרוסי (Морская пехота России) הוא זרוע בכוחות המזוינים של רוסיה שמהווה חלק של כוחות החוף של הצי הרוסי. מטרתו המקורית הייתה להתמחות בלוחמת חיל רגלים ימית (הגנה על ספינות ותקיפתן) ולוחמה אמפיבית (באמצעות נחיתה מן הים). מפקד החיל הנוכחי הוא גנרל מאיור סרגיי קולפצ'נקו (משנת 2009).

חיל הנחתים מורכב מחטיבות , וגדודים עצמאיים שכפופים לפיקודים של הציים האזוריים (צי האוקיינוס השקט, צי הצפוני, צי הבלטי, צי הים השחור). כמו כן גם לשייטת הים הכספי ישנם שני גדודי נחתים.

מוטו: "היכן שאנחנו, שם הניצחון".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל הנחתים הרוסי הוקם לראשונה ב-27 בנובמבר 1705, בעת שהקיסר פיוטר הגדול נאבק על גישה של האימפריה הרוסית אל הים הבלטי. תחילה למטרות מתקפה מאוניות הצי על מבצרי הגדול נוצלו יחידות חיל רגלים רגילים אד שסוף שנת הוקמו יחידות מיוחדות ו-27 בנובמבר 1705 נחשב לתאריך הולדת הנחתים הרוסיים. ב-1717 הופעלו נחתים בשירותו של פיוטר הגדול בכיבוש אי הולנדי וב-1798 כבשו נחתים רוסים את האי קורפו[1].

בתקופת האימפריה הרוסית, חיל הנחתים הרוסי נחשב ליחידת עילית אמפיבית, שראשי הצבא ראו כיחידה חשובה. חיל הנחתים הרוסי כיום, מתנהל על פי מדיניות שהתווה הגנרל איוואן סקוראטוב.

בתחילת מלחמת העולם השנייה רק בצי הבלטי הייתה יחידת נחתים אך עד מהרה הוקמו יחידות נוספות. יחידות הנחתים השתתפו בהגנת ערי נמל, ביצוע מספר נחיתות מהים ואף השתתפו בקרבות היבשה במידת הצורך. על גבורה בקרבות 122 נחתים קיבלו תואר גיבור ברית המועצות.

לאחר סיום המלחמה יחידות חיל הנחתים פורקו ורק יחידה של הצי הבלטי פעלה כבעבר. לאור הפקת לקחים מאימוני הצי סבופו של דבר סוכם שנדרשות יחידות מיוחדות לצורך תמיכה בצי והשתתפות בנחיתה מהספינות. בהתאם לכך, בשנת 1963 סוכם על הקמת החיל מחדש. לקראת סוף שנות ה-60 בכל הציים הסובייטיים היו יחידות הנחתים.

מאז ה-15 ביולי 1996 מדי ה-27 בנובמבר, המציין את הולדת חיל הנחתים הרוסי כחג של החיל.

בתקופת ברית המועצות החיל מנה כ-12-15 אלף חיילים מהם כ-5000 בצי האוקיינוס השקט. בהתאם להערכה, החיל מונה כיום כ-8000 חיילים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מיור ג'. פ. מיהן, ‏נחתי הצי הרוסי, מערכות 228, מרץ 1973 עמ' 16