משרד ההגנה של רוסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משרד ההגנה
Министерство Обороны
דגל משרד ההגנה של הפדרציה הרוסית

Medium emblem of the Ministry of Defence of the Russian Federation (21.07.2003-present).svg

Gerb-mo.gif
בניין משרד ההגנה הרוסי ברובע חאמובניקי במוסקבה.
שר סרגיי שויגו
מועד כניסת השר לתפקידו 6 בנובמבר 2012
שנת הקמה 11 בדצמבר 1717
תקציב 1,376.5 מיליארד רובל (2009)
שמות קודמים משרד ההגנה הסובייטי
משרד המלחמה הרוסי
Mil.ru

משרד ההגנה של רוסיהרוסית: Министерство обороны России; בשמו המקוצר: Минобороны России) הוא המשרד הממשלתי ברוסיה הממונה על הגנת המדינה.

המשרד אחראי לתיאום בין כל הסוכנויות העוסקות בביטחון הלאומי ובכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית ולפיקוח עליהם.

המשרד מורכב משלושה גופים עיקריים - צבא רוסיה, צי רוסיה וחיל האוויר של רוסיה. בין הסוכנויות של משרד ההגנה נכללים גם סוכנות המודיעין הצבאית (ה-GRU). המשרד מפעיל גם אוניברסיטה, מספר בתי ספר ומכללות.

מנהל המשרד הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים הרוסיים. מטה המשרד נמצא ברחוב זנאמנקה במוסקבה ואגפים שונים שלו שוכנים גם ברובע חמובניקי בעיר.

משרד הצבא הרוסי הראשון הוקם ב-11 בדצמבר 1717 על ידי הקיסר פיוטר הגדול תחת השם "הקולגיה הצבאית". זו הפכה למשרד הצבא של האימפריה הרוסית והייתה משרד המלחמה עד שנת 1917, כאשר פורק לטובת הקומיסריון העממי לענייני צבא, שהפך למשרד ההגנה הסובייטי בשנת 1946. ב-1992 הפך משרד ההגנה הסובייטי למשרד ההגנה של הפדרציה הרוסית.

תולדות המשרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין משרד המלחמה של האימפריה הרוסית בשנת 1900.

גוף צבאי ראשון שניהל את ענייניה הצבאיים של רוסיה אוזכר לראשונה בשנת 1531 אך תיעוד ראשון נמצא משנת 1535 עם הקמת פריקאז הפיקוד (Разрядный приказ). בשנת 1701 הוקם הפריקאז לעניינים צבאיים (Приказ военных дел) שבמאה ה-17 הפך לגוף צבאי מרכזי בשם "הקולגיה הצבאית".

ב-20 בספטמבר 1802 אלכסנדר הראשון חתם על מניפסט להפיכת הקולגיה הצבאית למשרד הצבא (Министерство военно-сухопутных сил) שהפך ב-24 ביולי 1808 למשרד המלחמה (Военное министерство). שר הצבא הראשון היה סרגיי ויאזמיטינוב.

בשנת 1812 רבים מכוחות צבא האימפריה הרוסית אוחדו לתוך משרד המלחמה שהפך לגוף מרכזי יותר ובו הוקמו מחלקות חדשות כמחלקת הארטילריה, מחלקת ההנדסה, מחלקת הרפואה ולשכת שר המלחמה.

ב-1815 המשרד מוזג עם המטה הכללי הרוסי אך הופרד מחדש כעבור שנה. בשנת 1835 המטה הכללי הוכפף למשרד המלחמה והפך לגוף הצבאי המרכזי של ממשלת הצאר. באותן שנים נודע אלכסנדר צ'רנישוב כשר המלחמה המשפיע ביותר, הוא כיהן בתפקיד במשך 20 שנה, משנת 1832 עד 1852.

לאחר התבוסה במלחמת קרים, אלכסנדר השני החליט לערוך רפורמה צבאית והוא מינה את גנרל-פילדמרשל דמיטרי מיליוטין לנהל את הרפורמות שלו בשנים 18601870 כשהוקמו מחוזות צבאיים חדשים ונערכו שינויים מבניים שנועדו להקים צבא מודרני. מיליוטין ביצע שורת רפורמות חסרות תקדים בצבא הרוסי. הוא פעל לביטול גזרת הקנטוניסטים והנהגת גיוס חובה על מנת ליצור מאגר כוח אדם גדול ומאומן. הוא חילק את האימפריה למחוזות צבאיים, הקים מנגנון גיוס לכל הגברים בגילאי 20 ומעלה והם חויבו לשרת 6 שנים בשירות סדיר ועוד 9 בשירות מילואים. לראשונה הוקמו מחנות קבע ובסיסי אימונים לצבא הרוסי. מיליוטין יצר למעשה את מנגנוני הצבא המודרני של המאה ה-20. רפורמות אלה באו לידי ביטוי בניצחון הרוסי על האימפריה העות'מאנית במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) כאשר הרוסים ניצחו באופן מכריע את המערכה ויצאו ממנה כאחת המעצמות המובילות בעולם.

לאחר ההפסד במלחמת רוסיה-יפן בשנים 19041905 שוב הוחלט לערוך רפורמות במבנה הארגון הצבאי. כל גופי הצבא אוחדו לפיקוד מאורגן והוקמו מחלקות חדשות לרבות חיל האוויר הרוסי הקיסרי. בשנת 1914 הוקמה הסטאבקה ואולם כל אלה באו בעיצומה של רוח המהפכה שהביאה לבסוף לפירוק האימפריה הרוסית.

לאחר מהפכת אוקטובר משרד המלחמה הקיסרי פורק והפך לקומיסריון העממי לענייני צבא. לאחר מלחמת האזרחים הרוסית והקמת ברית המועצות הוקם הקומיסריון העממי לענייני הצי וקומיסריון הצבא העממי, אך ביולי 1923 השניים אוחדו. באותן שנים כיהנו כקומיסרים ניקולאי פודבוייסקי, לאון טרוצקי (שכיהן בשנים 1918-1935) ומיכאיל פרונזה שניהל את הקומיסריון וביצע ארגון מחדש למבנה הצבא האדום. בשנת 1934 ממשלת ברית המועצות החליטה להקים במקום הקומיסריון לענייני צבא את קומיסריון ההגנה העממי ובמסגרתו הוקמה מועצה צבאית ומחלקת הצי של הצבא האדום הפכה למשרד נפרד בשם הקומיסריון העממי של הצי הסובייטי.

עם פרוץ מלחמת המולדת הגדולה הוקמה הסטאבקה הסובייטית, ביוני 1941, בראשה עמד סטלין. לאחר הניצחון על גרמניה במלחמת העולם השנייה יצא הצבא האדום כשידו על העליונה, חרף אובדן קצינים רבים מאוד במסגרת הטיהורים הגדולים.

בפברואר 1946 הוקם הקומיסריון העממי של הכוחות המזוינים של ברית המועצות שהפך במרץ אותה שנה למשרד ממשלתי בשם משרד הכוחות המזוינים. בפברואר 1950 שוב המשרד פוצל לשני משרדים: משרד המלחמה הסובייטי ומשרד הצי הסובייטי, אך במרץ 1953 הוקם לבסוף משרד ההגנה הסובייטי שאיחד בחזרה את כל גופי הצבא תחת קורת גג אחת. באותן שנים כיהנו כשרים אלכסנדר ואסילבסקי, גאורגי ז'וקוב, רודיון מלינובסקי, אנדריי גרצ'קו ודמיטרי אוסטינוב.

בשנת 1978 מעמד המשרד אושרר בהנחיית מועצת השרים הסובייטית והפך לגוף הניהול הצבאי העיקרי במדינה.

בעקבות כניסת הצבא האדום לליטא, בינואר 1991, בניסיון למנוע ממנה להכריז על עצמאותה, יו"ר הסובייט העליון של רוסיה, בוריס ילצין הכריז על יוזמה להקמת צבאות נפרדים מצבא ברית המועצות. ב-6 בנובמבר 1991 הוקמה ממשלת הפדרציה הרוסית ובה משרד ההגנה של הרפובליקה הרוסית. ב-12 במרץ 1992 משרד ההגנה הסובייטי פורק והפך למשרד ההגנה של הפדרציה הרוסית. בנובמבר 1998 מעמדו של משרד ההגנה חוזק כאשר הונפק צו נשיאותי לפיו משרד ההגנה והמטה הכללי הם גופי הניהול הצבאי המרכזיים ברוסיה.

מאז התפרקות ברית המועצות נערכו רפורמות מבניות רבות, לרבות הרפורמה בשנים 19971998 שבמסגרתן חיל הנ"מ פורק ואוחד עם חיל האוויר הרוסי. חיל הטילים האסטרטגיים מוזגו עם כוחות החלל הצבאיים, פורק הפיקוד הראשי של כוחות היבשה וצבא היבשה הוכפף ישירות לראש המטה הכללי הרוסי. ב-2001 פיקוד צבא היבשה הוקם מחדש יחד עם חיל החלל הרוסי וחיל הטילים האסטרטגיים שוב הפך לחיל עצמאי. ברם הרפורמה המשמעותית ביותר הייתה הרפורמה הצבאית שהנהיג אנטולי סרדיוקוב, שמונה לתפקיד שר ההגנה בפברואר 2007. הרפורמה הוכרזה לראשונה באוקטובר 2008, זמן קצר לאחר שהמלחמה בדרום אוסטיה חשפה ליקויים רבים בניהול הצבא.

התחומים העיקריים של הרפורמה:

  • רפורמה מינהלית: במקום ששת המחוזות הצבאיים הוקמו ארבעה פיקודים מבצעיים ואסטרטגיים (פיקוד מערב, פיקוד מזרח, פיקוד מרכז ופיקוד דרום; המחוז הצבאי המערבי, המחוז הצבאי הדרומי, המחוז הצבאי המרכזי והמחוז הצבאי המזרחי);
  • הפחתה משמעותית במספר החיילים של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית, לרבות הקטנת מספר הקצינים;
  • רפורמה במערכת החינוך הצבאית, הקטנת 65 בתי הספר הצבאיים, הקמת מרכזי הדרכה ומחקר צבאיים, יישום תוכניות חינוכיות והקמת אוניברסיטה צבאית מרכזית;
  • ארגון מחדש של מערך המילואים ומערכת האימונים;
  • רפורמה בזרוע היבשה, העלאת רמת המוכנות הצבאית ושינוי מבני במבנה הגדודים והחטיבות;
  • ארגון מחדש של חיל האוויר הרוסי וכוחות ההגנה האווירית ואיחודם עם חיל החלל להפיכתם לכוחות האוויר והחלל;
  • ארגון תנאים הומניים יותר בשירות הסדיר (היתר השימוש בטלפונים ניידים, מעבר לשבוע עבודה בן 5 ימים, ואינטראקציה מוגברת יותר עם ארגונים חברתיים אזרחיים);
  • הפעלת תוכנית חימוש ורכישת ציוד מודרני. ציוד הכוחות המזוינים בדגמים החדישים ביותר של נשק רוסי וציוד צבאי, כולל ייצור זר. למטרות אלה הושקעו 19 מיליארד רובלים (613 מיליארד דולר) משנת 2011;

ביולי 2010 דמיטרי מדבדב חתם על צו להקמת ארבעה פיקודים אסטרטגיים מבצעיים, כאשר בהתאם לצו הנשיאותי פורקו המחוזות מוסקבה ולנינגרד ומוזגו לתוך המחוז המצבאי המרכזי, שכלל בתוכו גם את הצי הבלטי והצי הצפוני, המחוז הצבאי של צפון הקווקז פורק ומוזג לתוך המחוז הצבאי הדרומי שכלל גם את צי הים השחור ושייטת הים הכספי, המחוז הצבאי של אוראל ועבר הוולגה וחלקו המערבי של המחוז הצבאי הסיבירי אוחדו לתוך המחוז הצבאי המרכזי והמחוז הצבאי הסיבירי אוחד עם המחוז הצבאי של המזרח הרחוק כדי ליצור את המחוז הצבאי המזרחי, שכלל בתוכו גם את צי האוקיינוס השקט.

בדצמבר 2011 הוקם חיל הגנת האוויר והחלל של רוסיה כחלק מהפיקוד האסטרטגי המאוחד להגנת האוויר והחלל וחיל החלל הפך לגוף כפוף לחיל הגנת האוויר והחלל, ברם באוגוסט 2015 חיל האוויר הרוסי מוזג עם חיל הגנת האוויר והחלל והפך לחיל האוויר והחלל כשחיל החלל כפוף לו.

בנובמבר 2012 מונה סרגיי שוייגו לשר ההגנה והלה המשיך בשורת רפורמות נוספות במבנה הפיקוד הצבאי שהביאו להקמת המרכז הלאומי להגנת הפדרציה הרוסית, המשטרה הצבאית שהוקמה על בסיס גוף הפיקוח של קצין העיר הסובייטי והקמת הכוחות למבצעים מיוחדים כגוף ספצנאז עיקרי בכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית.

בניין משרד ההגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין משרד ההגנה במוסקבה

בניין משרד ההגנה ברוסי במוסקבה הוא מבנה בן 8 קומות בסגנון סטאליניסטי הניצב על גדות נהר מוסקבה, ברובע חמובניקי, גדות פרונזה בכתובת רחוב זנאמנקה 19. המבנה משמש כמטה משרד ההגנה מאז שנות ה-50 של המאה ה-20, תחילה כמטה משרד ההגנה הסובייטי ולאחר מכן מטה משרד ההגנה של רוסיה. בניין זה נבנה בשנים 1938-1951 ועוצב על ידי האדריכלים לב רודנב וולדימיר מונץ. שופץ בשנות ה-80 של המאה ה-20 על ידי האדריכל מיכאיל פוסוחין. קירותיו מעוטרים בשיש ובאבני גרניט שהובאו מהרי אורל.

ארגון ומבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה לילי של בניין משרד ההגנה

שירות המימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מינהל המימון והכלכלה הראשי
  • מינהל העבודה ותשלום שכר לצוות העובדים האזרחיים
  • מחלקת המימון והתכנון
  • מחלקת ראיית חשבון

לשכת שר ההגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המינהל הראשי לשיתוף פעולה צבאי בינלאומי
  • מינהל המשפטים הראשי
  • המינהל לפיקוח על יישום הסכמים
  • פיקוח פיננסי
  • לשכת השר
  • משרד קבלת קהל
  • מרכז המומחים
  • מזכיר העיתונות של שר ההגנה - דובר משרד ההגנה
    • מינהל שירותי עיתונות ומידע
  • מינהל תחבורת הרכבים
  • מינהל המשק
  • מינהל המפקחים

פיקודים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוצאה לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "העיתון ההיסטורי-הצבאי"
  • "לוחם רוסיה"
  • "הכוכב האדום"

גופים פדרליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השירות הפדרלי לשיתוף פעולה טכנולוגי צבאי
  • השירות הפדרלי לפיקוח על הייצוא
  • המינהל הפדרלי לניהול מערכות השיכון והדיור עבור חיילי הצבא

שר ההגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שר ההגנה של רוסיה

שר ההגנה של רוסיה הוא השר האחראי על ניהול משרד ההגנה ונחשב ליועץ הצבאי הבכיר ביותר לנשיא רוסיה. מאז 2012 שר ההגנה הנוכחי הוא גנרל הצבא סרגיי שויגו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משרד ההגנה של רוסיה בוויקישיתוף