חמסה

ערך זה עוסק בקמע בצורת כף יד. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו חמסה (פירושונים).

חמסה (מערבית: خمسة - חמישה) הוא קמע בצורת כף יד בעלת חמש אצבעות פרושות שישמש כהגנה מאגית בעיקר מפני עין הרע. החמסה נפוצה בעיקר בארצות ערב במזרח התיכון ובצפון אפריקה בהן נהוג לתלות חמסה גדולה על הקיר, בעיקר מעל פתחי הבתים.

החמסה עשויה להיות סימטרית כך שהאגודל והזרת זהות וסימטריות זו לזו, ועשויה להיות כיראלית, בעיקר בעולם המוסלמי, בו החמסה מסמלת את כף היד של פאטמה בת מוחמד.

בחמסה משולבים לעיתים קרובות סמלים נוספים כנגד עין הרע, כגון עין, דג, מילים כגון אללה (الله) או חי, סמלים תרבותיים ודקורציות שונות. הצבע תכלת נחשב גם הוא כמגן מפני עין הרע והוא צבע מקובל לחמסה.

בעולם הערבי

בארצות ערב בעיקר בצפון אפריקה, המספר חמש נתפס כמועיל גם הוא נגד עין הרע, או בפי העם "חמסה" לדוגמה כאשר הועלה חשש לעין הרע התגובה המידית הייתה "חמסה עליק" עד כדי שבשיחת חולין רגילה נמנעו לומר בפירוש את המספר 5 (חמסה) כדי שהשומע לא יחשוב שחושדים בו כי הטיל עין הרע, ולכן השתמשו בכינוי "אידק" (=כמספר האצבעות שבידך). אדם שנחשד כמטיל עין הרע קולל בתגובה "חמסה פי עינק" (=חמישה בעיניך), בתוניס צבא השחרור מהנאצים נקרא "כמוס" שלא תשלוט עליהם עין רעה.

בדתות

להלן הסדר הכרונולוגי של התפשטות השימוש בחמסה.

באסלאם

על-פי המסורת המוסלמית, היד מייצגת את ידה של פאטמה, בתו של מוחמד נביא האסלאם, על פי אגדה עממית פאטמה הכניסה את ידה לתוך תבשיל רותח כאשר ראתה את בעלה עלי מביא אישה חדשה לבית, החמסה מסמלת את האיפוק של פטמה, צורת העין שבחמסה מסמלת את דמעתה וחמש האצבעות בה מסמלות את חמשת עמודי האסלאם - הכרזת האמונה, התפילה, הצדקה, הצום והעלייה לרגל.

ביהדות

לחשש מעין הרע יש ביטויים בחז"ל^[1]. ביהדות, קמעות ה'חמסה' הופיעו לאחר תפוצתם בעולם המוסלמי^[2]. הסגולה מופיעה לראשונה במאה ה-17 בספרו של הרב יצחק עונקיניירה "איומה כנדגלות" כחלק מסגולות המאגיות של האות ה, כך כתב:”שיש ב-הא סגולה גדולה. שבכל מקום שתמצא: או בפועל - בכתב, או בכח - בציור או באמירה, או - בציור כף אחת בחמש אצבעות מאיזה מתכת שתהיה, ויתלו על הנער, או על איזה דבר שבעולם, לא ישלטו המקרים עליו. ובפרט להסיר שרירות לב ועין הרע” את דבריו העתיקו הרב אברהם ראובן הכהן סופר בספרו ילקוט הראובני והחיד"א^[3]. הבן איש חי^[4] הביא את דברי החיד"א.

בנצרות

במאה העשרים ואחת נעשו פופולריות בירושלים חמסות עם דמויות של המשפחה הקדושה, קדושים נוצריים נוספים, סמלים נוצריים כגון צלב ואיכתיס (אנ') ושמות פרטיים של קדושים נוצריים.

בבולי ישראל

ב-25 ביולי 2006, הנפיק דואר ישראל סדרה של 3 בולי דואר שעוצבה על ידי מאיר אשל ומופיעים בה ציורים של חמסות עשויות כסף ממרוקו (1920), מאירן (1923) ומתוניסיה (1930).^[5]

ראו גם

קישורים חיצוניים

יד של פטימה (קמע), דף שער בספרייה הלאומית
שלום צבר, "ייהוד" הח'מסה מוטיב היד המאגית בהגות ובפולקלור של היהודים בארצות האסלאם, מחניים, 6 בנובמבר 2002
סיגל נמיר, הסמל המפורסם ב-555 וריאציות, באתר Xnet‏, 27 במאי 2018

הערות שוליים

^ דעתו של רב בתלמוד בבלי כי רוב מוחלט של מקרי המוות מקורם בעין הרע תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ק"ז, עמוד ב'
^ הרב שלמה אבינר, נר באישון לילה, אמונות טפילות לאור התורה והמדע, עמוד 148
^ פתח עיניים ברכות כ,א.
^ בן איש חי שנה שנייה פרשת פנחס סעיף יג
^ יעקב צחור (עורך), בולי ישראל תש"ח - תשס"ב, קטלוג מס' 14, רשות הדאר - השירות הבולאי, כתר הוצאה לאור, 2008, עמ' 533

[1] דעתו של רב בתלמוד בבלי כי רוב מוחלט של מקרי המוות מקורם בעין הרע תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ק"ז, עמוד ב'

[2] הרב שלמה אבינר, נר באישון לילה, אמונות טפילות לאור התורה והמדע, עמוד 148

[3] פתח עיניים ברכות כ,א.

[4] בן איש חי שנה שנייה פרשת פנחס סעיף יג

[5] יעקב צחור (עורך), בולי ישראל תש"ח - תשס"ב, קטלוג מס' 14, רשות הדאר - השירות הבולאי, כתר הוצאה לאור, 2008, עמ' 533

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: חמסה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חמסה