קטאנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חרב קטאנה
חלקי הקטאנה. הסברים בדף תיאור התמונה
חרב שינקן - חרב קטאנה מודרנית

קטאנה (בקאנג'י: , ברומאג'י: katana) היא חרב יפנית ארוכה, אם כי בשפה היפנית המילה היא שם כללי לכל חרב, וגם לסכין.

כאשר דנים בקטאנה, לרוב הכוונה היא לחרב המסורתית שבה השתמשו הסמוראים- חרב מעוקלת, בעלת להב חד צדדי וניצב ארוך המאפשר אחיזה בשתי הידיים. אורך הלהב נע בדרך כלל בין 60 ל-80 סנטימטרים. בדרך כלל הסמוראים חגרו את הקאטנה יחד עם ואקיזאשי (חרב יפנית קצרה). שילוב זה של שתי החרבות נקרא "דאישו" (daisho), וייצג את מעמדו החברתי של הסמוראי. הנדן של הקאטנה, נקרא "סאיה" (saya).

השימוש הרגיל בחרב הוא לחיתוך ושיסוף, אם כי גם דקירות אפשריות. בדרך כלל מחזיקים את הקטאנה בשתי ידיים, אך ניתן להחזיקה גם ביד אחת, וחוגרים אותה כך שהלהב פונה כלפי מעלה.

הקטאנה פותחה ביפן במאה ה-16 והחליפה את חרב הטאצ'י (ביפנית "חרב גדולה") שדמתה לה במראה אך הייתה מעוקלת וארוכה יותר עם להב עם קצה חיתוך באורך 80 סנטימטר. עוד הבדל הוא שהטאצ'י נחגרה כך שהלהב פנה כלפי מטה.

קטאנות מיוצרות עד היום על ידי אומנים מומחים בתהליכים מסורתיים בני מאות שנים, יצירת קטאנה אחת נמשכת כשלושה חודשים. כיום, מחירן של הקטאנות עומד על אלפי עד עשרות אלפי דולרים ליחידה. קטאנות מודרניות שמחושלות בידי נפחים אומנים בימינו משמשות כפריט אספנות וכן לאימוני אמנויות לחימה. חרבות קהות (חרבות לא חדות דמויות קטאנה) נקראות איאייטו והחרבות החדות (שהן למעשה קטאנה מודרנית) נקראות שינקן.

הקטאנה שימשה כנשקו העיקרי של הסמוראי במשך מאות שנים, עד שבסופו של דבר איבדה את חשיבותה המבצעית בגלל אימוץ הנשק החם ביפן. אף על פי שהשימוש המקורי איבד ממשמעותו, הקנג'וטסו (אמנות הלחימה בחרב) התפתחה למספר אומנויות לחימה וענפי ספורט מזרם הגנדאי בודו. למשל, איאיידו היא אומנות שליפת הקטאנה, וקנדו הוא ספורט הדומה לסייף, אך אם חרבות יפניות מעוקלות. אף על פי כן, הקוריו (koryu - האסכולה העתיקה) עדיין מלמדים את השיטות וטכניקות הלחימה מהזמנים הפאודליים של יפן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Flag of Japan.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא יפן ואמצעי לחימה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.