חרב יפנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חרבות מסורתיות השייכות לסמוראי

חרב יפניתיפנית: 日本刀, הגיה: ניהונטו) היא מכלול החרבות המסורתיות אשר יוצרו ביפן. ישנם סוגים רבים של חרבות יפניות השונות אחת מהשנייה בגודל, צורה ושיטת הייצור. בתרבות הפופולרית נקראות לעתים כל החרבות היפניות בשם קטאנה.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה המודרנית אחד הסוגים הכי מוכרים של חרב יפנית היא הקטאנה, חרב המעוקלת בעלת להב יחיד, אשר שימשה את הסמוראים החל מהמאה ה-15. סוגים אחרים של חרבות יפניות כוללים את הצוגורי, חרב בעלת שני להבים; אודאצ'י, אשר היא סגנון ישן יותר של חרב ארוכה במיוחד בעלת להב אחד; ואקיזאשי, חרב קצרה בעלת להב אחד וטאנטו פיגיון בעל להב אחד.

חרבות יפניות עדיין נפוצות כיום. חרבות עתיקות וחדשות עדיין ניתנות לקנייה בקלות יחסית. הנפחים היפנים עדיין מחשלים חרבות, אך תחת מגבלה מסוימת ההופכת אותן לנדירות ויקרות. חרב קטאנה מודרנית שחושלה בימינו נקראת שינקן ומשמשת בעיקר לאימוני לחימה בחרב ואימוני חיתוך, זו חרב חדה ומסוכנת. לצידה נפוצות חרבות אימון קהות (לא חדות) כמו הבוקן מעץ והאיאייטו מסגסוגת מתכת.

סוגי החרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר להבי חרבות יפניות

אורך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדבר אשר לרוב מפריד בין החרבות השונות הוא האורך שלהן, אשר נמדד ביחידת המידה שאקו. החל משנת 1891, יחידת המידה שאקו שווה כמעט לרגל (11.93 אינצ'ים); וכאשר מחושבת ביחס לשיטה המטרית, 33 שאקו שווים ל-10 מטרים (30.30 ס"מ). למרות זאת, השאקו ההיסטורי היה מעט ארוך יותר (בערך 13.96 אינצ'ים או 53.45 ס"מ). מכך, לעתים תהיינה אי הבנות או בלבולים בקשר לאורך הלהב, בהתבסס על איזה אורך נותנים לשאקו כאשר ממירים את ארוכו לשיטת מדידה אחרת.

המחלקות העיקריות לאורכי הלהב הן:

  1. טאנטו - שאקו או פחות (סכין או פגיון).
  2. שוטו - בין שאקו אחד לשניים (ואקיזאשי).
  3. דאיטו - בין שני שאקו לשלושה (קטאנה).
  4. אודאצ'י - מעל שלושה שאקו; להבים גדולים במיוחד אלו אשר אורכם עולה על שלושה שאקו ונקראו לרוב אודאצ'י, מילה אשר משמעותה "להב גדול".


Flag of Japan.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא יפן. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.