חרישה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חרישה בטרקטור

חרישה היא פעולה חקלאית שנעשית בעזרת מחרשה ומשמשת כשלב הראשון בעיבודי היסוד במטרה להגיע בסוף התהליך למצע זריעה.[1] בחקלאות המודרנית האינטנסיבית, החרישה היא פעולה קשה שלשם ביצועה נדרשים טרקטורים חזקים. לפני המהפכה התעשייתית בוצע חריש על ידי שימוש בבהמות עבודה כמו: חמור, סוס ושור. החרישה משפיעה על תכולת הקרקע, ועל הימצאותם של בעלי חיים, צמחים ואבנים.

חרישה בהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרישה בעזרת בהמות, 2004
החריש העמוק הראשון באדמות בית חנן 1929
ציור ממצרים העתיקה של חריש מקברו של Sennedjem בדיר אל-מדינה
חודש אוקטובר בשעת חריש. אחד מדפי לוח השנה כפי שמופיע בספר השעות "השעות העשירות מאוד של דוכס ברי"

במהלך ההיסטוריה האנושית חלה ההתקדמות הטכנולוגית בעבודת אדמה זו. בתקופות קדומות חרשו בכוח בני אדם, ובהמות, שהיו גוררות את כלי החרישה, ועם התפתחות הטכנולוגיה השתמשו בכח המנוע, כגון בטרקטור.

חרישה ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלאכת חורש היא אחת מל"ט אבות מלאכה שנעשו להקמת המשכן והן אסורות בשבת.

חרישה בשור וחמור יחדיו אסורה על פי התורה והיא חלק מאיסורי כלאיים. יש אומרים שטעם האיסור הוא משום שלשור ולחמור ישנו קצב עבודה שונה וזה יכול לגרום לסבל לבהמה האיטית יותר, שתצטרך לעבוד בקצב שלא מתאים עבורה (ספר החינוך, תקנ, ועוד), ויש אומרים שזו הרחקה על מנת לא להגיע להרבעה של שני המינים ולעבור בכך על איסור כלאי בהמה.

להלכה האיסור הוא גם במינים אחרים של בעלי חיים, ולאו דווקא בחרישה, אלא בכל מלאכה, שאסור לעשות מלאכה יחד בשני בעלי חיים (ספר החינוך שם).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]