חרישה
חרישה היא פעולה חקלאית שנעשית בעזרת מחרשה ומשמשת כשלב הראשון בעיבודי היסוד במטרה להגיע בסוף התהליך למצע זריעה.[1] בחקלאות המודרנית האינטנסיבית, החרישה היא פעולה קשה שלשם ביצועה נדרשים טרקטורים חזקים. לפני המהפכה התעשייתית בוצע חריש על ידי שימוש בבהמות עבודה כמו: חמור, סוס ושור. החרישה משפיעה על תכולת הקרקע, ועל הימצאותם של בעלי חיים, צמחים ואבנים.
חרישה בהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך ההיסטוריה האנושית חלה ההתקדמות הטכנולוגית בעבודת אדמה זו. בתקופות קדומות חרשו בכוח בני אדם, ובהמות, שהיו גוררות את כלי החרישה, ועם התפתחות הטכנולוגיה השתמשו בכח המנוע, כגון בטרקטור.
חרישה ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלאכת חורש היא אחת מל"ט אבות מלאכה שנעשו להקמת המשכן והן אסורות בשבת.
חרישה בשור וחמור יחדיו אסורה על פי התורה והיא חלק מאיסורי כלאיים. יש אומרים שטעם האיסור הוא משום שלשור ולחמור ישנו קצב עבודה שונה וזה יכול לגרום לסבל לבהמה האיטית יותר, שתצטרך לעבוד בקצב שלא מתאים עבורה (ספר החינוך, תקנ, ועוד), ויש אומרים שזו הרחקה על מנת לא להגיע להרבעה של שני המינים ולעבור בכך על איסור כלאי בהמה.
להלכה האיסור הוא גם במינים אחרים של בעלי חיים, ולאו דווקא בחרישה, אלא בכל מלאכה, שאסור לעשות מלאכה יחד בשני בעלי חיים (ספר החינוך שם).
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מילוני בוויקימילון: 
טקסט בוויקיטקסט: 
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: 
- הרב אליעזר מלמד, איסור עבודה בשור וחמור יחדו, באתר פניני הלכה
- חרישה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רועי לוי, ממשק עיבוד משמר קרקע על סמך חיזוי סיכוני סחיפה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, דצמבר 2011, עמ' 13-11