חרמשון אמריקאי

חרמשון אמריקאי
	חרמשון אמריקאי, קליפורניה
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	חופמאים
משפחה:	חרטומניים
סוג:	חרמשון
מין:	חרמשון אמריקאי
שם מדעי
	Numenius hudsonicus; ‏לאת'אם, 1790
תחום תפוצה
	מפת התפוצה של חרמשון אמריקאי מקייץ חולף חורף
שמות נוספים
	Numenius phaeopus hudsonicus, כתת-מין של חרמשון קטן

חֶרְמֵשׁוֹן אָמֵרִיקָאִי (שם מדעי: Numenius hudsonicus) הוא מין של חופמאי ממשפחת החרטומניים. זהו אחד ממיני החרמשונים הנפוצים ביותר, המקנן ברוב חלקי אמריקה הצפונית הסאב-ארקטית וחורף בחופים בדרום אמריקה הצפונית ובאמריקה הדרומית. החרמשון האמריקאי פוצל לאחרונה מהמין חרמשון קטן, אם כי חלק מהרשויות הטקסונומיות עדיין מחשיבות אותם כמין יחיד.^[1]

בישראל נרשמה תצפית אחת בפברואר 2014 בחוף נחשולים. החרמשון נשאר כמה שבועות באותו אזור.^[2]

טקסונומיה ואטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לאחרונה נחשב החרמשון האמריקאי לתת-מין של החרמשון הקטן (תחת השם המדעי Numenius phaeopus hudsonicus), אך איגוד האורניתולוגים הבין-לאומי (IOC) החליט על פיצולו למין עצמאי.^[1] עם זאת, הפיצול טרם התקבל על-ידי רשימות אחרות.^[3]^[4]

שם הסוג Numenius מגיע מיוונית, ומתייחס למין עוף שהוזכר על-ידי הסיכיוס ממילטוס. באופן מסורתי מקובל לייחסה לחרמשון, בשל צורת הסהר של מקורו; מהמילה noumenia - ירח חדש (neos - חדש; mene - ירח). שם המין הספציפי "hudsonicus" מגיע בשל היותו נפוץ באזור מפרץ הדסון.^[5]

תת-מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוארו שני תת-מינים מובחנים:^[1]

N. h. rufiventris (ניקולס אילוורד ויגורס, 1829) - מצוי באלסקה ובצפו-מערב קנדה
N. h. hudsonicus (ג'ון לאת'אם, 1790) - מצוי באזור מפרץ הדסון עד צפון-מזרח קנדה

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו חופמאי גדול למדי, אם כי בגודל בינוני ביחס לשאר החרמשונים. אורכו 37–47 ס"מ, מוטת כנפיו 75–90 ס"מ, ומשקלו 270–493 גרם.^[6] צבע ניצויו חום-אפרפר מפוספס בחלקים העליונים ולבנבן בחלקים התחתונים. מקורו ארוך ומעוקל (ארוך יותר אצל נקבה בוגרת) עם עיקום לקראת קצהו, ולא עקמומיות אחידה. הוא חששן לרוב.

הקריאות נשמעות כמעין שריקה מפכפכת, המתארכת לטריל בשירה.

הוא דומה מאד לחרמשון קטן, אך בניגוד אליו לחרמשון האמריקאי העל-שת חום מפוספס בדומה לשאר החלקים העליונים, בשונה מהעל-שת הלבן בצורת הסיגר של החרמשון הקטן. בנוסף, התת-כנף של האמריקאי מפוספסת, ולא לבנה.^[2]

חרמשון אמריקאי (מימין) מול חרמשון קטן להשוואה.



ניתן להבחין שלאמריקאי יש תת-כנף ועל-שת מפוספסים, לעומת הקטן שאצלו הם לבנים.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החרמשון האמריקאי הוא ציפור נודדת, אשר נשאר סמוך לחופים גם במהלך הנדידה.^[7] הוא מין חברותי מחוץ לעונת הקינון. הוא מקייץ ומקנן בצפון אלסקה, מזרחה לצפון-מערב נהר מקנזי, דרומה עד למערב ומרכז אלסקה ודרום-מערב נהר יוקון, ולאורך הצד המערבי של מפרץ הדסון מדרום נונאווט דרומה עד לצפון-מערב מפרץ ג'יימס. הוא חורף במרכז קליפורניה, חוף המפרץ ודרום קרוליינה; דרומה דרך מרכז אמריקה, הקריביים ודרום אמריקה עד לאיי גלאפגוס, דרום צ'ילה, ודרום ברזיל. אזורי חריפה חשובים במיוחד קיימים בסורינאם, החוף הצפוני-מרכזי של ברזיל והאי צ'ילואה שבצ'ילה.^[8]במנגרובים של קולומביה, אתרי המנוחה המועדפים על החרמשון ממוקמים בסמיכות לשטחי התזונה ורחוק ממקורות פוטנציאליים של טורפים יבשתיים, אך לא בהכרח הרחק מאזורים של הפרעה אנושית.^[9]

הקן הוא שקע חשוף על הקרקע בטונדרה או אדמה ארקטית. התטולה מכילה שלוש עד חמש ביצים. הבוגרים מפגינים התנהגות טריטוריאלית מאוד בשטחי קינון ואף עשויים לתקוף בני אדם שמתקרבים מדי.

מין זה ניזון על-ידי חיטוט בבוץ רך עבור חסרי חוליות קטנים וליקוט סרטנים קטנים וטרף דומה מפני השטח. לפני הנדידה, פירות יער נעשים למרכיב חשוב בתזונה שלהם.

סטטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-IUCN לא מכיר בחרמשון האמריקאי כמין עצמאי, ובשל כך מצב השימור שלו לא הוערך ברשימה האדומה של IUCN; אך כיוון שהוא בעל תפוצה נרחבת ואוכלוסייה גדולה יחסית, הוא איננו מצוי בסכנת הכחדה.

לקראת סוף המאה ה-19, הציד בנתיבי הנדידה שלהם גבה מחיר כבד מאוכלוסיית המין הזה; אך האוכלוסייה התאוששה מאז.