קרוליינה הדרומית
| |||
 | |||
| כינוי | The Palmetto State | ||
|---|---|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית | ||
| מושל | הנרי מקמסטר | ||
| רשות מחוקקת |
האסיפה הכללית של קרוליינה הדרומית  | ||
| בירת המדינה |
קולומביה | ||
| העיר הגדולה | צ'ארלסטון | ||
| שפה רשמית |
אנגלית | ||
| תאריך ייסוד |
23 במאי 1788 | ||
| על שם |
פרובינציית קרוליינה | ||
| סדר כניסה | 8 | ||
| שטח | 82,965 קמ"ר (דירוג: 40) | ||
| ‑ שטח ואחוז מים | 4978 קמ"ר 6% | ||
| גובה | 105 מטרים | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה |
הר ססאפראס | ||
| ‑ הנקודה הנמוכה |
האוקיינוס האטלנטי | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במדינה | 5,118,425 (דירוג: 24, 1 באפריל 2020) | ||
| ‑ צפיפות | 55.37 נפש לקמ"ר (דירוג: 22, 2010) | ||
| קואורדינטות | 34°N 81°W / 34°N 81°W | ||
| אזור זמן | אזור זמן מזרחי | ||
| https://www.sc.gov/ | |||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  (למפת קרוליינה הדרומית רגילה)   פלורנס קרוליינה הדרומית | |||
  | |||
קרוליינה הדרומית או דרום קרוליינה (באנגלית: South Carolina ⓘⒾ) היא מדינה בדרום־מזרח ארצות הברית. קרוליינה הדרומית היא אחת משלוש עשרה המושבות המקוריות שמרדו בשלטון הבריטי במהלך המהפכה האמריקאית והקימו את ארצות הברית. קרוליינה הדרומית גובלת בדרומה בג'ורג'יה, ובצפונה במדינת קרוליינה הצפונית. המדינה שוכנת לחוף האוקיינוס האטלנטי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת ההתיישבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספרדים הגיעו לחוף ששייך היום למדינת קרוליינה הדרומית במשלחת המתועדת הראשונה ב־1521, כשפדרו דה קחו ופרנסיסקו גורדיו (ספ') עגנו במפרץ ויניה (אנ') בפשיטות לשבי עבדים (אנ'). ארננדו דה סוטו עבר באזור באפריל 1540,[1] ובאזור קמדן (אנ') של היום נפגש עם גבירת קופיטצ'קי (אנ'), מנהיגת משטר הצ'יף, שקיבלה אותו במתנת פנינים ותירס; הספרדים לקחו אותה כבת ערובה והיא נמלטה מהם בגבולות שטחה.[2] האזור לא יושב בידי הספרדים.
הראשונים להתיישב במקום היו הוגנוטים צרפתים בהנהגת ז'ן ריבו (צר')(אנ') שהגיעו אל מעבר לים ב־1562 והקימו את צ'רלספורט (Charlesfort) בפריס איילנד (אנ'), במפרץ פורט רויאל (אנ') ליד ביופורט (אנ') של היום. ריבו חזר לצרפת והשאיר חיל מצב עשרות מתנדבים, אך מלחמות הדת בצרפת מנעו ממנו לשוב; אנשיו שנותרו התמרדו, בנו לעצמם ספינה והפליגו ב־1563 בחזרה לצרפת.[3]
ב־1566 הקימו הספרדים בראשות פדרו מננדס דה אווילס (ספ') את העיירה סנטה אלנה (אנ') על אותו אתר,[4] ובנו להגנתה את מבצר סן פליפה (Fort San Felipe) על שרידי צ'רלספורט;[5] סנטה אלנה שימשה בירת פלורידה הספרדית במהלך עשר שנותיה הראשונות. ב־1586 תקף סיר פרנסיס דרייק את סיינט אוגוסטין שבדרום;[4] שרטונות הכניסה למפרץ פורט רויאל מנעו ממנו להגיע לסנטה אלנה,[6] אך מחשש שיחזור ולנוכח חולשת המושבה, ציווה המלך פליפה השני לנטוש אותה, ובאוגוסט 1587 הרסו הספרדים בעצמם את העיירה בפיקוד פדרו מננדס מרקס (אנ') והעבירו את תושביה לסיינט אוגוסטין.[4]
ב־1629 העניק צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה, לתובע הכללי שלו, סר רוברט הית' (אנ'), מכתב הרשאה על הטריטוריה שבין מעלות 31 ל־36 צפון, וקרא לפרובינציה קרולנה (Carolana) על שם עצמו (בלטינית Carolus);[7] אולם ניסיונות היישוב על פי אמנה זו לא צלחו.[8] ב־1663 העניק צ'ארלס השני, מלך אנגליה, את אותו אזור לשמונת הלורדים הבעלים (Lord proprietor) במכתב חדש, וקרא לפרובינציה קרולינה על שם עצמו;[7] ההתיישבות האנגלית הקבועה בקרוליינה הדרומית החלה ב־1670 עם הקמת צ'רלסטון על נהר אשלי (אנ').[9]
הלורדים הקימו בקרוליינה יישובי ספר ומטעים בסגנון המושבות באיים האנטילים.[10] ב־1715–1718 נלחמו המתיישבים במלחמת הימסי (אנ'),[11] וב־1719 התקוממו נגד הלורדים במהפכת 1719 (אנ'), הקימו ממשלה זמנית ופנו לכתר הבריטי בבקשה להפוך למושבה מלכותית; פרנסיס ניקולסון (אנ') נשלח כמושל מלכותי ראשון ב־1721,[12] וב־1729 הועבר צ'רטר קרוליינה רשמית מהלורדים למלך ג'ורג' השני, וקרוליינה הצפונית והדרומית הפכו למושבות כתר נפרדות.[10] עד מחצית המאה ה־18 משכה אליה קרוליינה הדרומית הגירה מהמושבות הסמוכות וירג'יניה, פנסילבניה וקרוליינה הצפונית;[13] מהגרי המאה ה־18 התיישבו בחלק המערבי, הרחוק מהחוף, של המושבה, והרחיבו אותה.[10]
המאות ה־18 וה־19
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרוליינה הדרומית השתתפה במשבר חוק הבולים ב־1765, והסוחר המקומי הנרי לורנס היה נשיא הקונגרס הקונטיננטלי בשנים 1777–1778. בזמן המלחמה התרחשו בתחומי המושבה קרבות לא רק בין המורדים לבריטים אלא גם בין מורדים לתומכים בבריטים מקרב המקומיים. קרוליינה הדרומית היא המדינה השמינית שחתמה על החוקה ב־1778, אז מונה ג'ון ראטלדג' למושלה הראשון. הפוליטיקאי המקומי ג'ון קלהון הגיע למשרת סגן נשיא ארצות הברית ב־1824 והוביל את קרוליינה הדרומית לביטול חוק התעריפים הפדרלי ב־1832.
קרוליינה הובילה את ההתנגדות הדרומית למדיניות הפדרלית והייתה הראשונה לפרוש מהאיחוד ב־20 בדצמבר 1860. הקרב הראשון במלחמת האזרחים האמריקנית התרחש בפורט סאמטר שבקרוליינה הדרומית. המדינה נהרסה לחלוטין במסע הכיבוש של גנרל שרמן ב־1865. המדינה לא התאוששה מהמלחמה במהרה ושקעה למאבקים גזעניים על רקע מתן זכויות בחירה לעבדים משוחררים והשיטה הפיאודלית (Share-Cropper) שכבלה את בעלות האדמות והאיכרים כאחד.
העת החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המהפכה התעשייתית הגיעה לקרוליינה הדרומית רק בעשור האחרון של המאה ה־19 והמדינה, שעדיין לא הספיקה לצבור עושר ולהיחלץ משפל סוף המאה ה־19, שקעה בקלות לתוך השפל הגדול. מאז מלחמת העולם השנייה קרוליינה הדרומית מרכזת בשטחה בסיסי צבא גדולים שמספקים מקור תעסוקה עיקרי. המדינה חגגה 300 שנה ב־1970, תחת רושם מאבקים גזעניים שנמשכים מאז שנות ה־60.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרוליינה הדרומית ממוקמת בדרום מזרח ארצות הברית וגובלת בצפון קרוליינה בצפון, באוקיינוס האטלנטי במזרח ובג'ורג'יה בדרום ובמערב. במדינה נמצא רכס הרי האפלצ'ים אשר בתוכו אזור הפידמונט הנמצא במדינה.
ממשל ופוליטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרוליינה הדרומית היא רפובליקה ובה שלוש רשויות שלטון:
- מבצעת – קבינט נבחר בראשות מושל. "הרשות המבצעת" היא קבינט שחבריו נבחרים בבחירות כלליות, ומורכב ממושל, סגן מושל, שליש כללי (מפקד המשמר הלאומי וכוחות החירום וההצלה), תובע כללי, מזכיר מדינה, שר אוצר, מפקח חינוך, נציב חקלאות ומבקר מדינה. בכל מערכת בחירות נערכות בחירות על כל משרה בנפרד, ולכן ייתכן מצב בו ברשות המבצעת יושבים נבחרים ממפלגות שונות (בשונה מהקיים במרבית מדינות ארצות הברית). שינויים אחרונים בחוקת קרוליינה הדרומית הם התמודדות משותפת למשרות המושל וסגנו (להבדיל מבחירתם בנפרד), והפיכת השליש הכללי מנבחר ציבור למינוי פוליטי (תיקון מ־2014). אורך קדנציית כל בעל תפקיד הוא ארבע שנים, עם הגבלה לשתי קדנציות.
- מחוקקת – קפיטול בן שני בתים המורכב מאספה לאומית ומסנאט. הרשות המחוקקת מורכבת מ־124 חברי אספה מחוקקת (הבית התחתון) ומ־46 חברי סנאט (הבית העליון). הבחירות מתקיימות מדי שנתיים, ובהן עומדים לבחירה כל מושבי האספה המחוקקת ומחצית ממושבי הסנאט, כך שאורך הקדנציות הוא שנתיים לחבר אספה וארבע שנים לחבר סנאט.
- שופטת – בראשה עומד בית המשפט העליון של קרוליינה הדרומית. בבית המשפט העליון של קרוליינה הדרומית חמישה שופטים, הממונים על ידי המושל ומאושרים על ידי בית המחוקקים. שיטת המשפט היא שיטת המשפט המקובל האנגלי, אך ישנה השפעת המשפט האזרחי הספרדי. בית המשפט לערעורים של המדינה מורכב מ־10 שופטים. בית המשפט לערעורים פליליים מורכב מתשעה שופטים. חוקת מדינת קרוליינה הדרומית אומצה בשנת 1870, זאת לאחר שתי גרסאות קודמות (1796, 1834).
המדינה מאפשרת התערבות ישירה של האזרחים על ידי יוזמה אזרחית, משאל עם, Recall Election ואישור חוק. בירת המדינה היא קולומביה. מהעידן שלאחר מלחמת האזרחים, קרוליינה הדרומית הייתה מעוז המפלגה הדמוקרטית, כמו יתר דרום ארצות הברית, ובפרט "הדרום העמוק" שהיא חלק ממנו. במשך כמה עשורים לאחר תקופת השיקום, המפלגה הדמוקרטית החזיקה בשליטה פוליטית משמעותית בדרום קרוליינה. מאז שנות השישים של המאה העשרים, החלה המדינה לנטות לעבר המפלגה הרפובליקנית. מאז, כמעט בכל מערכות הבחירות, הצביעו אזרחי המדינה עבור המועמד הרפובליקני לנשיאות, למעט בחירות 1976 בהן זכה ג'ימי קרטר בקולות האלקטורים מהמדינה.
לקרוליינה הדרומית 2 סנאטורים ו־7 חברי בית הנבחרים בקונגרס הפדרלי. הסנאטורים המייצגים את המדינה הםלינדזי גרהאם וטים סקוט הרפובליקנים. בהתאם, למדינה 9 קולות בחבר האלקטורים המצביע בבחירות לנשיאות ארצות הברית. נכון לשנת 2026, 6 מחברי בית הנבחרים הפדרלי מטעם דרום קרוליינה הם רפובליקנים ודמוקרטי אחד, ג'ים קלייבורן, אחד מוותיקי בית הנבחרים, המכהן בתפקיד מעל 30 שנה והחזיק בתפקיד מצליף סיעת הרוב בבית הנבחרים. במשך 50 שנה, ייצג את קרוליינה הדרומית הסנטור סטרום ת'ורמונד, שעד 2009, היה הסנטור שכיהן הכי הרבה זמן בסנאט האמריקאי. שנה בה רוברט בירד, סנטור מווירג'יניה המערבית שבר את השיא. ת'ורמונד כיהן כמושל קרוליינה הדרומית טרם היבחרו לסנאט האמריקאי.
נכון ליוני 2023 הפלות מותרות בקרוליינה הדרומית עד השבוע ה־22 להיריון. בינואר 2023 קבע בית המשפט העליון של המדינה שחוק האוסר על הפלות לאחר השבוע השישי להיריון, ואשר עבר לפני פסק דין דובס נגד הארגון לבריאות נשים בג'קסון (שבו קבע בית המשפט העליון הפדרלי כי מותר למדינות לאסור על הפלות גם בשליש הראשון של ההיריון), אינו חוקתי על פי חוקת המדינה. במאי אותה שנה אישרו המחוקקים במדינה חוק חדש שאוסר על הפלות החל מהשבוע השישי להיריון, אלא בנסיבות רפואיות[14]. באותו החודש הוציא שופט בית המשפט לערעורים במדינה צו המונע את כניסת החוק לתוקף עד שתתקבל בעניין החלטת בית המשפט העליון של המדינה[15].
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי משרד מפקדי ארצות הברית, מנתה אוכלוסיית קרוליינה הדרומית בשנת 2010 כ־4,625,384 נפשות. חמש קבוצות האוכלוסין הגדולות במדינה מתפלגות לפי הסדר הבא: מוצא אמריקאי אפריקאי 29.5%, מוצא אמריקאי 13.9%, מוצא גרמני 8.4%, מוצא אנגלי 8.4%, מוצא אירי 7.9%. סביר להניח שרוב אלה הטוענים למוצא אמריקאי, מוצא אבותיהם סקוטי או אנגלי.
|
|
|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
יהדות קרוליינה הדרומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהדות קרוליינה הדרומית היא אחת הקהילות היהודיות הוותיקות והחשובות בארצות הברית. היהודים שהתיישבו בקרוליינה הדרומית בסוף המאה ה־17 נהנו מסובלנות דתית טובה יחסית עוד מתחילת התיישבותם במושבה זו. קרוליינה הדרומית היא גם המקום הראשון בחצי הכדור המערבי שבו הורשו היהודים לכהן בתפקיד במשרה ציבורית. היה זה פרנסיס סלוודור אשר כיהן בשתי כהונות בקונגרס המושבה עד לשנת 1776. הקהילה היהודית המאורגנת הראשונה בקרוליינה הדרומית הייתה קהילת צ'ארלסטון בשנת 1749. בשנת 1801 הקימה הקהילה בית יתומים יהודי. בשנת 1820 הייתה קהילה זו לקהילה הגדולה ביותר בין קהילות ארצות הברית, בעת שמנתה כ־700 משפחות יהודיות. יהדות קרוליינה הדרומית אף הייתה הקהילה הראשונה שהנהיגה רפורמה דתית בשטחה. כיום יש בקרוליינה הדרומית כ־7,000 יהודים המרוכזים בעיקר בערים צ'ארלסטון, קולומביה וגרינוויל.
הערים הגדולות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
סמלי המדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| סמלי מדינת קרוליינה הדרומית | |||
|---|---|---|---|
| דגל | סמל | מוטו | כינוי |
| דגל קרוליינה הדרומית Flag of South Carolina | סמל קרוליינה הדרומית Seal of South Carolina | ||
 |  | "Dum spiro spero Animis opibusque parati" | "Palmetto State" |
| עץ | פרח | ציפור | חיה |
| דקל סבל Sabal Palm | מטה זהב Goldenrod | גדרון קרוליינה Thryothorus ludovicianus | אייל פרדי לבן-זנב White-tailed deer |
 |  |  |  |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קרוליינה הדרומית (באנגלית)- "סַאוֹט קַארוֹלַיְנָא", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ז, עמוד 130, באתר היברובוקס
- קרוליינה הדרומית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Karen L. Paar, Spanish, South Carolina Encyclopedia, 2016
- ↑ Margaret Sankey, Lady of Cofitachiqui, South Carolina Encyclopedia, 2016
- ↑ John T. McGrath, Charlesfort, South Carolina Encyclopedia, 2016
- 1 2 3 Karen L. Paar, Santa Elena, South Carolina Encyclopedia, 2016
- ↑ Karen L. Paar, Fort San Felipe, South Carolina Encyclopedia, 2016
- ↑ Mark C. Herman, Francis Drake's Expedition to the West Indies, EBSCO Research Starters, 2022
- 1 2 Cumming, William (1998). The Southeast in Early Maps, Third Edition. צ'אפל היל, קרוליינה הצפונית: הוצאת אוניברסיטת קרוליינה הצפונית. pp. 13–14. ISBN 0807823716.
- ↑ ויליאם ס' פאוול (אנ'), "Carolana and the Incomparable Roanoke: Explorations and Attempted Settlements, 1620–1663". The North Carolina Historical Review. 51 (1): 4–5. 1974. ISSN 0029-2494. JSTOR 23529927.
- ↑ Alexia Jones Helsley, Carolina, South Carolina Encyclopedia, 2016
- 1 2 3 Settlement, Trade, and Conflicts in Colonial South Carolina, Lowcountry Digital History Initiative, קולג' צ'רלסטון (אנ')
- ↑ Michael P. Morris, Yamassee War, South Carolina Encyclopedia, 2016
- ↑ Louis P. Towles, Revolution of 1719, South Carolina Encyclopedia, 2016
- ↑ דייוויד גולדפילד (אנ'), Early Settlement, NCpedia, 2023
- ↑
אי-פי, דרום קרוליינה תאסור על הפלות החל מהשבוע השישי להיריון. פעילים מבטיחים מאבק משפטי, באתר הארץ, 24 במאי 2023 - ↑ Dianne Gallagher and Sydney Kashiwagi, "State judge temporarily blocks South Carolina’s 6-week abortion ban, CNN, May 26, 2023
- ↑ "South Carolina", Religious Landscape Study, Pew Research Center
- ↑ "U.S. Census Bureau Data". U.S. Census Bureau. 2010. Retrieved 2011-07-13.
- 1 2 American FactFinder - Results
- ↑ "Annual Estimates of the Resident Population for Incorporated Places: April 1, 2010 to July 1, 2013". census.gov. May 2014. Retrieved June 3, 2014.
- ↑ "Table 1. Annual Estimates of the Population of Metropolitan and Micropolitan Statistical Areas: April 1, 2010 to July 1, 2014" (CSV). 2014 Population Estimates. United States Census Bureau, Population Division. March 2015. Retrieved March 26, 2015.
| מדינות וטריטוריות ארצות הברית | |||
|---|---|---|---|
| מדינות | אוהיו • אוקלהומה • אורגון • איווה • איידהו • אילינוי • אינדיאנה • אלבמה • אלסקה • אריזונה • ארקנסו • ג'ורג'יה • דלאוור • דקוטה הדרומית • דקוטה הצפונית • הוואי • וושינגטון • ויומינג • ויסקונסין • וירג'יניה • וירג'יניה המערבית • ורמונט • טנסי • טקסס • יוטה • לואיזיאנה • מונטנה • מיזורי • מיין • מינסוטה • מיסיסיפי • מישיגן • מסצ'וסטס • מרילנד • נבדה • נברסקה • ניו ג'רזי • ניו המפשייר • ניו יורק • ניו מקסיקו • פלורידה • פנסילבניה • קולורדו • קונטיקט • קליפורניה • קנזס • קנטקי • קרוליינה הדרומית • קרוליינה הצפונית • רוד איילנד |  | |
| מחוז פדרלי | מחוז קולומביה | ||
| אזורים מבודדים | איי הבתולה של ארצות הברית • איי מריאנה הצפוניים • גואם • סמואה האמריקנית • פוארטו ריקו
| ||