חרסי שומרון

חרסי שומרון הם שתי קבוצות של אוסטרקונים הכתובות כתב עברי עתיק שנמצאו בעיר שומרון, בירת ממלכת ישראל, ומעריכים כי שימשו כתעודות משלוח לתוצרת. התאריך המקובל לתעודות הוא ימי ממלכת ישראל, אך יש הסבורים כי הם מן התקופה הפרסית, כאשר שומרון שימשה בירת פחווה (מחוז). חלק מהכתובות התפרסמו וסומנו כ־KAI 183–188.

הקבוצה הראשונה

קבוצה ראשונה מונה 102 אוסטרקונים שנמצאו בחפירות הארכאולוגיות שנערכו בשומרון בשנת 1910 על ידי אוניברסיטת הרווארד. החרסים נמצאו בשכבת הרס של בית המחסנים. מתוך 102 אוסטרקונים של הקבוצה הראשונה רק כ-76 ניתנים לקריאה חלקית, ו-63 מהם מכילים טקסט בעל משמעות. התיארוך המקובל של החרסים הוא בין 850 ועד 750 לפנה"ס, הזמן בו נחרב בית המחסנים בו נמצאו. גם התיארוך על פי סגנון הכתב הוא לאמצע המאה השמינית לפני הספירה.

רוב החרסים שימשו תעודות משלוח של שמן ויין מנחלת שבט מנשה לעיר שומרון. נוסח התעודות כמעט קבוע והוא מכיל את שנת המשלוח, התוצרת, כמות התוצרת, שם מקום ושם אדם. החוקר אריה בורנשטיין סידר את החרסים על פי השנה בה נשלחו, מוצא המשלוח, שם המקבל וסוג המשלוח. מסקנותיו הן שבכל שנה היה צריך יישוב מסוים לספק תוצרת לשר הממונה על המחוזות בשומרון. בכל שנה כל יישוב מספק תוצרת רק לפקיד אחד. לדוגמה - בשנה התשיעית אלו היו המשלוחים: גת פארן לשמריו, קצה לגדיו, גבע ויצת לאדניעם, ושפתן לבעל-זמר. מסקנה נוספת היא שהיו כרמים שהיו מחוץ לחשבון המחוזות, אולי כרמים סמוכים לארמון המלך. ברנשטיין מציין גם כי כמות היין היא פי שלושה מכמות השמן.

החרסים מלמדים גם על שמות נפוצים בממלכת ישראל, שכללו שמות תאופוריים, בעיקר עם הרכיבים "יו" (הקיצור הנפוץ בישראל לשם יהוה, בעוד ביהודה הקיצור הנפוץ היה "יהו") ו"בעל".

• תאריך: מצוין בתיבה "בשת". "שת" היא "שנה" בניב הישראלי. המלה מצויה גם בניב המואבי, ודומה לצורה הארמית "שתא" והאכדית šattu. הצורה היא תוצאה של הידמות האות נ' לתוך האות ת'. השנה היא שנת מלכותו של מלך, ששמו לא מוזכר בחרסים. שנת המשלוח היא 9, 10, 15, ו-17 שנה למלכות המלך, והפרשנות הרווחת היא שמדובר במלך אחאב. ישנם חוקרים שמפרשים שהכוונה היא לירבעם השני, כדי להתאים עם התיארוך ע"פ סגנון הכתב.
• התוצרת: בחרסים משנים 9 ו־10 מצוין האם התוצרת היא "ין (יין) ישן" או "שמן רחץ", וישנן אף הגדרות איכות - נבל יין ישן (משובח), נבל שמן רחץ (מזוקק, או מיועד לסיכה). יין מופיע עם "י" אחת, כמו במילה "קץ" - כלומר קיץ, המופיעה בלוח גזר.
• כמות התוצרת היא לרוב "נבל" (ככל הנראה נבל חרס, כמו באיוב ד', ב').
• שם היישוב או בית האב מופיע כ: "מ(שם מקום/בית אב ידוע) ל(שם נמען)". שמות המקומות הם מנחלת מנשה באזור השומרון, וחלקם ידועים מן המקרא וממקורות אחרים. ממקומות אלו יצאה התוצרת:

• אביעזר - מקום משפחתו של גדעון וממשפחות מנשה;
• אזה - ייתכן זואתא בשומרון;
• אלמתן - ייתכן הכפר אימאתין שבשומרון;
• בארים - מקום לא ידוע;
• גבע - כנראה הכפר ג'בע שבשומרון;
• גת פראן - כנראה הכפר ג'ית^{[דרוש מקור]} ליד קדומים;
• חגלה - מבנות צלפחד שבשבט מנשה;
• חלק - ממשפחות מנשה;
• חצרת - ייתכן הכפר עצירה א-שמאלייה בשומרון;
• יצת - כנראה הכפר יאציד בשומרון, אשר נזכר גם בפסיפס כתובת רחוב מתקופת התלמוד כעיירה בתחום סבסטיה;
• ישוב - כנראה הכפר יאסוף שבשומרון;
• נעה - גם היא מבנות צלפחד שבשבט מנשה;
• ספר - ייתכן הכפר ספארין שבמערב השומרון;
• קִצֹה - ח'רבת קוצין שבשומרון;
• שמידע - ממשפחות מנשה (למשל במדבר כ"ו, ל"ב);
• שׂפתן - ייתכן הכפר שופה שבשומרון;
• שׂראל - כנראה אשׂריאל, ממשפחות מנשה;
• תול וכרם התול - כנראה הכפר תל שבשומרון.

• הנמענים היו ראשי מחוזות שישבו בסמוך לארמון המלך, והיו ממונים על גביית המיסים מן הנישומים וקבלת המשלוחים. חלק מן השמות המופיעים כנמענים או כנישומים הם:

• שמריו, גדיו, אדניעם, בעל-זמר, אשא אחימלך, ידעיו, עוזא, אחז, חלץ אחמא, אחמא אסא, אלישע, אפער, חנן בערא, גמר, בדיו, נמשי.
• השמות המופיעים לעיתים ברצף הם שם אדם ושם אביו. היעדר המלה "בן" בין שם הבן לאביו איננה חריגה, ונפוצה במיוחד על חותמות.

חרסים נבחרים

חרס מס' 1

בשת. העשרת. לשמ
ריו. מבארים. נבל. [ין.]
ישן.
רגע. אלישע. ||
עזא. קדבש. |
אלבא. |
בעלא. אליש[ע] ||
ידעיו |

— KAI 183; ראו גם אחיטוב, הכתב והמכתב, עמ' 270

חרס מס' 2

בשת. העש
רת. לגדיו.
מאזה.
אבבעל. ||
אחז. ||
שבע. |
מרבעל. |

— KAI 184; אחיטוב, הכתב והמכתב, עמ' 272

חרס מס' 3

בשת. העשרת. ל[אחמ]
א. משמ.ידע. נבל [ין. י]
שן. לבעלא. א[...]

— אחיטוב, הכתב והמכתב, עמ' 274

חרס מס' 5

בשת. הת[שעת]
מקצה. ל[גד]יו
נבל. ין. ישן.

— אחיטוב, הכתב והמכתב, עמ' 276

חרס מס' 19

בשת. העשרת.
מיצת. נבל.
שמן. רחץ. ל
אחנעם

— KAI 186; ראו גם אחיטוב, הכתב והמכתב, עמ' 276

לא ידוע מה פירוש המונח 'רחץ' או אף כיצד יש לנקד מילה זו. מרטין נות הציע לקרוא "שמן רָחֻץ" (כשם סביל), וזהר עמר סבר ששם זה השתמר בכמה מקורות שנכתבו בערבית בספרי רפואה ורוקחות (מאות 10 – 12 לספירה), המציינים לשבח את שמן הזית האיכותי שיוצר בארץ-ישראל, בשמו הערבי "זית אלמע'סול", דהיינו שמן השטוף, הרחוץ. על פי הכתובים העתיקים, שמן הזית עבר תהליך שטיפה במים בתוך כלים עם פתחי ניקוז בתחתיתם, על מנת להסיר את ריחו וטעמו על מנת להפכו לשמן בסיס, כשמן נושא נייטרלי, לצורך ערבובו בבשמים או בשמנים ארומטיים אחרים. במסגרת המחקר נערכו אף ניסיונות שיחזור על פי ההנחיות המפורטות שבטקסטים הקדומים, ובסופם התקבל בתהליך האמולסיה "שמן רחוץ", בעל צמיגות משחתית, לבנבנה וחסרת ריח לוואי. עמר הציע שהדבר מסביר את כלי החרס הגדולים המנוקבים בתחתיתם שנמצאו באתרים שונים בארץ ישראל בתקופת הברזל, כמו במגידו, בית שמש, בחצור, בלכיש, בתל מקנה ובתל גורן – שם נמצא כלי כזה כחלק ממכלול תעשייתי ששימש להפקת בשמים. עם זאת, הפרשנות נתקלת בקושי בשל הפער בין המשמעות המקראית של השורש ר־ח־ץ – לשטוף לכלוך במים – לבין המשמעות המוצעת – לנקות בעזרת שקיעת חומרים לא רצויים.

הקבוצה השנייה

אוסטרקון השעורים (c1011)

אוסטרקון עם רשימת שמות, (מסומן: c2101)

הקבוצה השנייה מונה שבעה אוסטרקונים נמצאה בחפירות שנערכו במקום בשנים 1931–1935 על ידי משלחת חפירות מאוחדת, המורכבת מאוניברסיטת הרווארד, הקרן האנגלית לחפירות בארץ ישראל, האקדמיה הבריטית, בית הספר הבריטי לארכאולוגיה בירושלים, והאוניברסיטה העברית. ניהל את החפירות ג'ון וינטר קרופוט. בקבוצה השנייה של החרסים בולט אוסטרקון השעורים, וגם הוא מתוארך למאה השמינית לפני הספירה.

אוסטרקון השעורים (מסומן: c1011)

• •••••• I I I

  ברכ•שלמ•ברכ•הרעמ•הקשבו•ימנה•שערמ I I I

בָּרֻך שָלֹם, בָּרֻך הָרֹעִם, הַקְשִבוּ, יִמְנֶה שְעֹרִם III‏ (=3)

אוסטרקון נוסף (מסומן: c2101) מכיל רשימת שמות, בשבר האוסטרקון שנמצא רשומים 5 שמות ב-5 שורות, כל השמות מוכרים לנו בצורתם מהמקרא, והם מתאפיינים בכתיבה הישראלית המקוצרת (בה שם ה' נהגה ונכתב יהו , והתוספת התאופורית יהו לשמות אנשים נהגת ונכתבת "יו" ). זמנו של האוסטרקון הוא המחצית השנייה של המאה השמינית לפני הספירה (750 - 700 לפנה"ס).

השמות המופיעים באוסטרקון הם:

מחס[...] קליו סמכ[...] ארי[...] מנ[...]

מַחְסֵ[יָו] קֹלָיָו סְמַכְ[יָו] אֻרִיָ[וּ] מְנַ[חֵם]

ראו גם

• רשימת ממצאים מרכזיים בארכאולוגיה מקראית
• רשימת כתובות כנעניות וארמיות

לקריאה נוספת

• שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 267–321
• אריה בורנשטיין, "מנהל וכלכלה של ארץ מנשה בשלהי ממלכת ישראל - לאור ניתוח מחודש של חרסי שומרון", בתוך: זאב ארליך ויעקב אשל, מחקרי יהודה ושומרון, הוצאת ראובן מס, 1992.

• I.T. Kaufman, The Samaria Ostraca: An Early Witness to Hebrew Writing, The Biblical Archaeologist, 1982
• W.H. Shea, The Date and Significance of the Samaria Ostraca, Israel Exploration Journal, 1977
• M. Suriano, A Fresh Reading for'Aged Wine'in the Samaria Ostraca, Palestine Exploration Quarterly, 2007
• H. M. Niemann, "A New Look at the Samaria Ostraca: The King-Clan Relationship", Tel Aviv Vol 35/2, 2008, pp. 249-266

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חרסי שומרון בוויקישיתוף

• פקסימיליות חרסים Reisner, George Andrew. Harvard excavations at Samaria, 1908-1910. Cambridge : Harvard University Press, 1924.