זהר עמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זהר עמר
נולד ב-1960
פרופ' זהר עמר בעת הרצאה בישיבת הר-ברכה על הארגמן והתכלת, אור לד' באדר א' תשע"ד
תרומות עיקריות
זיהוי צמחים ובעלי חיים במקורות, מחקר צבענים של העולם העתיק ונייר עתיק, תולעת השני וארגמן, אפרסמון, תולדות הרפואה ותיעוד מסורות כשרות של בעלי חיים
נתונים נוספים
ענף מדעי צמחיית ארץ ישראל, החי של ארץ ישראל לפי מסורת ישראל.
נולד 1960 (בן 57 בערך)
ארצות מגורים ישראל

זֹהר עמר הלוי (נולד בשנת 1960) הוא פרופסור חבר במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, אשר תחומי התמחותו הם: תולדות הטבע בעת העתיקה, זיהוי הצומח של ארץ ישראל, והחי של ארץ ישראל בהתאם לתיאורים במקורות ישראל; תרבות חומרית ריאליה וחיי יום-יום בתקופת ימי הביניים כפי שבאה לידי ביטוי בחקלאות ובמסחר; תולדות הרפואה ואתנופרמקולוגיה. המחקר המשלב דיסציפלינות שונות, מתחום ענפי מדעי הטבע, היסטוריה וארכאולוגיה עם בלשנות ותחומי מחקר מעולם היהדות.

מחקרים בולטים שערך בשנים האחרונות היו: תעודות הגניזה הקהירית כמקור להכרת הרפואה המעשית במזרח התיכון בימי הביניים, מחקר צבענים שבטקסטילים עתיקים ונייר עתיק, כנימת האלון כמקור לצבע ("תולעת השני"), צבע הארגמן, צמח האפרסמון, סממני המרפא המסורתיים בארץ ישראל ותיעוד מסורות כשרות בעלי החיים.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושב נוה צוף (חלמיש) בבנימין, נשוי ואב לשישה ילדים.

למד בישיבת בני עקיבא בנתניה ובישיבת מרכז הרב בירושלים. שירת בצה"ל בהנדסה קרבית (רס"ן במילואים). לאחר השירות הצבאי עסק בהדרכות טיולים ובחברה להגנת הטבע במסגרת חוגי סיור. שימש במשך חמש שנים כמנהל הגן הבוטני האקולוגי, אבו כביר, קמפוס אוניברסיטת תל אביב הישנה.

סיים את לימודיו האקדמאיים לתואר ראשון, שני ושלישי, באוניברסיטת בר-אילן, שבה הוא מכהן כיום כפרופסור חבר. הוא כיהן כראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטה בשנים תשס"ד- תשס"ה, תשס"ט.[1] זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית בשנת תשע"ו.

נושא עבודת המסטר שלו היה: "סוגיות ביישוב, בחקלאות ובנוף הצומח של ארץ-ישראל בתקופת ימי הביניים". נושא עבודת הדוקטורט: "גידולי ארץ-ישראל בימי-הביניים: תיאור ותמורות". שתי העבודות בהנחיית פרופ' יהודה פליקס ופרופ' יוסף דרורי.

שיטת המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהר עמר עוסק בשנים האחרונות בסוגיות שונות שבתחום שבין תורה ומדע, מתוך הצגת בחינה מחודשת למקורות, ומתן פרשנות וזווית מבט השונה לעתים מהמקובל. המטרה היא לרתום את כלי המחקר המודרניים ולהציג את תרומתם למחקר מדעי היהדות, אם כי לא מתוך רצון מאולץ לגשר ביניהם.

במחקריו הוא משתדל לנצל כמעט כל פיסת מידע אפשרית, תוך שימוש נרחב במכמניה של הספרות העברית והספרות הערבית ובמקורות העתיקים והקלאסים, כולל ספרות יוון העתיקה, לטינית וסורית. הדגש ההוא במיוחד למקורות היהודים והמוסלמים שנכתבו בערבית בימי-הביניים, כאשר הוא מציג את תרומתם להבנת הפריחה התרבותית והחומרית שהייתה בארצות האסלאם. מחקרים רבים הוקדשו להבנת הריאליה המשוקעת בחיבורי רס"ג והרמב"ם.

תחום מחקר נוסף קשור לזיהוי הצמחים ובע"ח הנזכרים במקרא ובספרות חז"ל. בעבודותיו האחרונות מציע ז' עמר להעריך מחדש את הזיהויים הקיימים באופן ביקורתי ולסווגם על פי רמות הסתברות (ודאיות, מסופקות). שיטתו מעניקה ל"מסורת הזיהוי" את המשקל הסגולי הגבוה ביותר מכלל המדדים הקיימים במחקר. הוא גם פרסם הצעה חדשה לבחינת זיהוי החיות הטהורות בתורה (עם גיא בר עוז ורם בוכניק) לאור הממצא הזואו ארכאולוגי שנמצא בארץ ישראל וסביבותיה.[2]

חלק ניכר מעבודתו מוקדש למחקר הצומח והחקלאות הנזכרים בספרות המקרא, המשנה והתלמוד, מחקר המשלב גם גידול ושחזור מעשי של הפקת המוצרים שנעשו בהם. בין השאר במחקרים המשחזרים את הפקת אריגי "פתילת המדבר", פענוח כתובת "שמן רחץ" הנזכרת בחרסי שומרון, הצעת שיחזור של "לחם הפנים", גילויה של "תולעת השני" (כרמיל האלון) הארץ-ישראלית והפקת הצבע ממנה, צבע הארגמן, זיהוי צבענים בטקסטילים עתיקים, וזיהוי היסטורי ומעבדתי של חומרי הגלם אשר מהם ייצרו את הנייר בימי הביניים לאור אנליזות של תעודות מהגניזה הקהירית.

כשרות בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהר עמר עוסק בפרויקט שמתעד את מסורת כשרותם של בעלי חיים טהורים בקרב קהילות ישראל. התוצאה הייתה פרסום שני ספרים: "הארבה במסורת ישראל" ו"מסורת העוף", וכן עשרות מאמרים בנושאי הכשרות שזכו להכרה מצד גורמי כשרות ופוסקי הלכה. במהלך מחקריו הצליח לתעד מסורות עתיקות מפי מאות אינפורמנטים קשישים. אחד מפירות המחקר הוא הענקת היתר רשמי מהרבנות לגידול בקר הג'אמוס בארץ לבשר. המחקר ההיסטורי והתורני נערך בשיתוף עם ד"ר ארי זיבוטפסקי, ועל ידו הובהר כי תחום מדעי יהדות עשוי להיות מחקר יישומי שתורם לכלכלת הארץ.

במחקר אחר שבו היה שותף ז' עמר הוכח שתהליך גיבון חלב ביונקים הוא מדד אמין להבחנה בין בעלי חיים טהורים לטמאים. בין בעלי החיים הטהורים שנבדקו ומהם התקבל גבן: יעל, אייל אדום וג'ירפה.[3]

תולדות הרפואה בעולם הקדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקר תולדות הרפואה של העולם הקדום הפך בשנים האחרונות לאחד מהתחומים החשובים הנחקרים במחקר ההיסטורי. במסגרת זו הקים עמר בשיתוף עם פרופ' אפרים לב, (כיום באוניברסיטת חיפה) את "המדור לתולדות הרפואה בארץ ישראל", ממוקדי המחקר האקדמיים החשובים ביותר בארץ; הפועלים בתחום זה. המחקר המתמקד בתיעוד המסורת הרפואית הקדומה ועד ימינו, ובמיוחד בתחום חומרי המרפא (Materia Medica), סממני הקטורת והבושם, והוא כלל סקר אתנופרמקולוגי מקיף שנערך בשווקים שמתמחים במכירת סממני מרפא מסורתיים בארץ, בעבר הירדן, ובמרוקו. לאחרונה הושלם מחקר מקיף על סממני מרפא ורפואה מסורתית של יוצאי אתיופיה בישראל (בשיתוף עם דקלה דנינו). מחקר בולט נוסף עסק ברפואה המעשית בימי הביניים במזרח התיכון על פי המירשמים הרפואיים שנמצאו בגניזה הקהירית.[4]

זהר עמר הוציא לאור עם כמה עמיתים למחקר כמה כתבי יד רפואיים עתיקים, כמו חיבורו של הרופא הירושלמי אלתמימי (מאה עשירית), האנציקלופדיה 'צרי הגוף' לר' נתן בן יואל פלקירה (מאה שלושה עשרה), רפואה מעשית לר' חיים ויטאל (מאה שש-עשרה) ו'פרי מגדים' לר' דוד די סילוה הרופא מירושלים (מאה שמונה עשרה).

מבחר פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוצרי מזון ותעשייה מהצומח בארץ-ישראל בימי הביניים, ירושלים תשנ"ו.
  • גידולי ארץ-ישראל בימי הביניים - תיאור ותמורות, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תש"ן.
  • ז' עמר וא' לב, רופאים ותרופות בירושלים במאות העשירית עד השמונה עשרה, הוצאת ארץ, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב תש"ס.
  • שמירת הבריאות להרמב"ם: פירושו של ר' יעקב צהלון הרופא להלכות דעות פרק ד, נוה-צוף תשס"א.
  • ספר הקטורת, הוצאת ארץ, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב תשס"ב
  • סממני המרפא המסורתיים בארץ-ישראל, הוצאת ארץ, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב תשס"ב (בשיתוף עם אפרים לב).
  • ארץ ישראל וסוריה על-פי תיאורו של אלתמימי – רופא ירושלמי בן המאה העשירית, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשס"ד (בשיתוף עם ירון סרי).
  • הארבה במסורת ישראל, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשס"ד.
  • פרי מגדים לר' דוד די סילוה הרופא מירושלים, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים תשס"ד.
  • צרי הגוף לרבי נתן בן יואל פלקירה, הוצאת המדור לתולדות הרפואה, אוניברסיטת בר-אילן, תל אביב, תשס"ד (בשיתוף עם יעל בוכמן).
  • רפואה מעשית לרבי חיים ויטאל: מרפא בארץ-ישראל וסביבותיה, הוצאת המדור לתולדות הרפואה, אוניברסיטת בר-אילן, ירושלים תשס"ז (בשיתוף עם יעל בוכמן).
  • מסורת העוף, תל אביב תשס"ד.
  • מחברת צמחי המשנה של הרב יוסף קאפח, תל אביב, תשס"ה.
  • זיהוי צומח וריאליה במפעל משנה תורה, תשס"ה ואילך.
  • בעקבות תולעת השני הארץ-ישראלית, ירושלים תשס"ז.
  • מרורים, תל אביב, תשס"ח.
  • ארבעת המינים, תל אביב תש"ע.
  • אתרוגי ארץ-ישראל, תל אביב תשע"א.
  • לחם הפנים - היבטים היסטוריים וריאליים, בטאון מעלין בקודש, יז, תשס"ט, עמ' 49–83.
  • חמשת מיני דגן, מכון הר-ברכה, תשע"א.
  • צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב.
  • אתיופיה בישראל: רפואה ותרופות מסורתיות של קהילת יוצאי אתיופיה, יד יצחק בן צבי והאוניברסיטה העברית, ירושלים, תשע"ג (בשיתוף עם דקלה דנינו).
  • הארגמן, פורפורה וארג'ואן במקורות ישראל ועוד בירורים בענייני התכלת, מכון הר-ברכה, ה'תשע"ד.
  • הצומח והחי במשנת הרמב"ם, מכון התורה והארץ תשע"ה. עמוד הספר באתר מכון התורה והארץ.
  • שמונת השרצים, מכון מש"ה, קריית אונו תשע"ו.
  • ספר החילוקים בין בני תימן לבין בני הצפון, נוה צוף תשע"ז.
  • The History of Medicine in Jerusalem, Archaeopress, Oxford 2002 Z. Amar,
  • Practical Materia Medica of the Medieval Eastern Mediterranean According to the Cairo Genizah (With Efraim Lev), Brill & Sir Henry Wellcome Series, 7, Leiden 2008 (677 pp.)
  • Arabian Drugs in Early Medieval Mediterranean Medicine, Edinburgh University Press, 2017. 

עריכת ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרפואה בירושלים לדורותיה, הוצאת ארץ, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב תשנ"ט (עברית ואנגלית, עם י' שוורץ וא' לב).
  • ירושלים וארץ-ישראל – ספר אריה קינדלר, רמת-גן תל אביב תש"ס (עם י' שוורץ וע' ציפר).
  • ספר הזיכרון לרב יוסף בן דוד קאפח, הוצאת לשכת רב הקמפוס, אוניברסיטת בר-אילן תשס"א (עם ח' סרי).
  • ביכורי ארץ, קובץ המאמרים של תלמידי המחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכאולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן תשס"ה (עם א' ברוך).
  • במעבה ההר, מחקרי הר אפרים ובנימין, המרכז האוניברסיטאי אריאל ומדרת הרי גופנא, כתב עת שנתי, תשע"ב ואילך (עם א' טבגר ומ' ביליג).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מן העיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מינויים חדשים באוניברסיטת בר-אילן, 28 באוקטובר 2008, הודעה לעיתונות מטעם אוניברסיטת בר-אילן .
  2. ^ קתדרה, 132, תשס"ט, עמ' 33 - 54.
  3. ^ ז' עמר, ע' מרין וד' אילוז, בד"ד, 21 תשס"ט, עמ' 75 -94.
  4. ^ Practical Materia Medica of the Medieval Eastern Mediterranean According to the Cairo Genizah (With Efraim Lev), Brill & Sir Henry Wellcome Series, 7, Leiden 2008 (677 pp.)