כתובות כנעניות וארמיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף KAI)

כתובות כנעניות וארמיותגרמנית: Kanaanäische und Aramäische Inschriften, או בראשי תיבות: KAI)[1] הוא ספר קטלוג המהווה את המקור הסטנדרטי לטקסט המקורי של כתובות כנעניות וארמיות שאינן כלולות בתנ"ך. הספר כולל הקדמה מאת העורכים, קונקורדנציה של הטקסטים המובאים בו עם שיטות סימון וקִטלוג אחרות של טקסטים עתיקים, ולאחר מכן מובא בו מבחר של כ־320 כתובות בשפות שמיות צפון מערביות, שסדר מספורן הוא הבסיס לשיטת הסימון KAI.

הפרסום הראשון, בין השנים 1964–1960, כלל שלושה כרכים שנכתבו על־ידי המזרחנים הגרמנים הרברט דונר (גר') וּווֹלפגנג רליג (גר'), ועודכן במספר רב של מהדורות עוקבות.[2]

העבודה ניסתה "לשלב פילולוגיה, פלאוגרפיה והיסטוריה תרבותית" בעריכה מחדש של מבחר כתובות כנעניות וארמיות, תוך שימוש ב"חומר המקור הרלוונטי לתרבויות הפיניקית, הפונית, המואבית, העברית הטרום־גלותית והארמית הקדומה".[2] רליג ודונר זכו לתמיכתם של ויליאם אולברייט בבולטימור, ג'יימס ז'רמן פברייר (אנ') בפריז וג'ורג'יו לוי דלה־וידה (אנ') ברומא במהלך חיבור המהדורה הראשונה.[2]

א. כתובות פיניקיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

א. 1: "מארץ־האם" (KAI 1–22, 280–286)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת ארון אחירם – KAI 1

גבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת הסרקופג של תבנת – KAI 13

צידון[עריכת קוד מקור | עריכה]

צור[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

א. 2: מסוריה ואסיה הקטנה (KAI 23–29, 287)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמאל[4][עריכת קוד מקור | עריכה]

קראטפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

א. 3: מהאיים (KAI 30–47, 288–292)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפריסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

א. 4: ממצרים (KAI 48–52)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • KAI 48: כתובת בנבעל מנֹף (RÉS 1).
  • KAI 49: כתובת אבידוס (רשימת שמות ארוכה) (CIS I 99–110).
  • KAI 50: מכתב מסאקרה.
  • KAI 51–52: מקור לא ידוע.
לוחות פירגי – KAI 277

א. 4: מיוון (KAI 53–60, 293)[עריכת קוד מקור | עריכה]

א. תוספת: מיבשת אירופה (KAI 277, 294)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב. כתובות פוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב. 1: מהאיים (KAI 61–68, 295–301)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדליון דוימֶה – KAI 73

ב. 2: מיבשת אירופה (KAI 69–72)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב. 3: מאפריקה (KAI 73–116, 302–305)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג. כתובות נאו־פוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג. 1: מאפריקה (KAI 117–171)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • KAI 117, 120–121, 124–127, 130, 140, 142, 152, 160, 165: כתובת דו־לשונית פיניקית־לטינית.
  • KAI 118–119, 129, 137–138, 155–156, 159, 162, 164: כתובת נדר, כתובות הקדשה דתיות.
  • KAI 128: כתובת קבורה.
  • KAI 139, 153: כתובות דו־לשוניות פיניקיות־נומידיות.

ג. 2: מסרדיניה (KAI 172–173)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • KAI 172: כתובת דו־לשונית פיניקית־לטינית לחמלכת־HIMILCONI בן אדנבעל־IDNIBALIS.

ד. כתובות מואביות ועמוניות (KAI 181, 306, 307–308)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת בקבוק תל סיראן – KAI 308

ה. כתובות בעברית (KAI 182–200)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתבי לכיש – KAI 192–199

ו. כתובות ארמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת זכור – KAI 202

ו. 1: מסוריה, ארץ־ישראל והמדבר הערבי (KAI 201–230, 309–317)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת תל דן – KAI 310

ו. 2: מאשור (KAI 231–257)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ו. 3: מאסיה הקטנה (KAI 258–265, 278, 318–319)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • KAI 260: כתובת דו־לשונית ארמית־לידית.
  • KAI 262, 265: כתובות דו לשוניות ארמיות־יווניות.

ו. 4: ממצרים (KAI 266–272)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ו. 5: מאזורים שונים (KAI 273–276, 279, 320)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • KAI 276, 279: כתובות דו לשוניות ארמיות־יווניות.

נספחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נספח 1. כתובות פיניקיות ופוניות בכתב יווני (KAI 174–177)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • KAI 175: כתובת מלאה בפיניקית באותיות יווניות.
  • KAI 176: כתובת המזכירה את ΘΕΝΝΕΙΘ ΦΕΝΗ ΒΑΛ (תנית פני־בעל).
  • KAI 177: כתובת המזכירה את המילה ΒΥΝ (בן).

נספח 2. כתובות לטינו־לוביות (KAI 178–180)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • KAI 178: כתובת באותיות לטיניות: FELIOTH IADEM SY ROGATE YAMMANNI (פעולות ידיו של רוגטה האמן).
  • KAI 180: כתובת לטינית המזכירה שמות פיניקיים (בשילוב אותיות יווניות), כגון ABΔVSMYN (עבדאשמן).

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Pardee, Dennis (2006). "Kanaanäische und aramäische Inschriften. 5th ed., rev. by Herbert Donner and Wolfgang Röllig. Wiesbaden: Harrassowitz Verlag, 2002". Journal of Near Eastern Studies. jstor.org. 65 (2): 155–156. doi:10.1086/505010. JSTOR 10.1086/505010.
  • "TM Bibliography". trismegistos.org. נבדק ב-2014-03-16.
  • W. Röllig (1995), Phoenician and the Phoenicians in the context of the Ancient Near East, in S. Moscati (ed.), I Fenici ieri oggi domani: ricerche, scoperte, progetti, Roma, p. 203-214

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Donner, Herbert; Rölig, Wolfgang (2002). Kanaanäische und aramäische Inschriften (5 ed.). Wiesbaden: Harrassowitz.
  2. ^ 1 2 3 W. Röllig (1995), Phoenician and the Phoenicians in the context of the Ancient Near East, in S. Moscati (ed.), I Fenici ieri oggi domani: ricerche, scoperte, progetti, Roma, p. 204-205
  3. ^ Inscription phénicienne de Byblos d'époque romaine, René Dussaud, Syria. Archéologie, Art et histoire, volume 6, issue 3, pp. 269-273
  4. ^ ראו גם כתובות KAI 214-218 מממלכת שמאל, בארמית.
  5. ^ Honeyman, A. (1939). The Phoenician Inscriptions of the Cyprus Museum. Iraq, 6(2), 104-108. doi:10.2307/4241651