טובה דיטלבסן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טובה דיטלבסן
לידה 14 בדצמבר 1917
קופנהגן, דנמרק עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבדה 7 במרץ 1976 (בגיל 58)
קופנהגן, דנמרק עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה דנמרק עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה דנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שירה, סיפור קצר, רומן, אוטוביוגרפיה
בן זוג ויגו פ' מלר (1942–1940)
אבה מונק (1945–1942)
קרל רייברג (1950–1945)
ויקטור אנדראסן (1973–1951)
מספר צאצאים 3
פרסים והוקרה
  • פרס סרן גילדנדל (1971)
  • דה גילדנה לאורבר (1955)
  • מלגת הנסיעות של תגאה ברנדט (1953) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טוֹבֶה אירמָה מרְגיט דיטלֶבסֵןדנית: Tove Ditlevsen;‏ 14 בדצמבר 1917 – 7 במרץ 1976) הייתה משוררת וסופרת דנית.[1][2][3] היא פרסמה יצירות במגוון סוגות, והייתה לאחת הסופרות המוכרות ביותר בדנמרק עוד בימי חייה.[4]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיטלבסן וויקטור אנדרֶאָסן כנשואים טריים, 1951

טובה דיטלבסן נולדה בקופנהגן וגדלה בשכונת הפועלים וסטרברו.

יצירותיה נסבו בעיקר סביב חוויות ילדותה. דיטלבסן נישאה והתגרשה ארבע פעמים. [5]

בחייה דיטלבסן פרסמה 29 ספרים ובהם סיפורים קצרים, רומנים, שירה וממוארים. זהות נשית, זיכרון ואובדן הילדות – הם נושאים מרכזיים בעבודתה. היא החלה לכתוב שירים בגיל עשר,[6] וקובץ השירה הראשון שלה ראה אור בתחילת שנות העשרים לחייה.[7]

ב-1947 היא חוותה הצלחה עם פרסום אוסף השירה שלה Blinkende Lygter ("אורות מהבהבים"). תאגיד השידור הדני הזמין ממנה רומן, Vi har kun hinanden ("יש לנו רק אחד את השני"), שיצא לאור ב־1954 ושודר כתסכית רדיו.[8] בנוסף חיברה דיטלבסן טור בשבועון Familie Journalen, בו השיבה למכתבים מקוראיה.[4]

שלושה מספריה, Barndom (ילדות), Ungdom (נערות) ו־Gift (משמעות השם רעל וגם נישואין), שפורסמו בין השנים 1971–1967, אוגדו לכדי אוטוביוגרפיה.[9] הספרים תורגמו מדנית לעברית על ידי דנה כספי תחת השמות "ילדות", "נערות" ו"תלות" ופורסמו בכרך אחד תחת השם "טרילוגיית קופנהגן" בהוצאת עם עובד בשנת 2023.[9]

בעת שעברה הפלה אצל רופא קיבלה דיטלבסן זריקת פטידין, חומר משכך כאבים, אשר הובילה להתמכרות לסמים בה נאבקה במשך שנים. נושא זה מופיע ברומנים המאוחרים שלה. ב־1976 היא מתה בהתאבדות ממנת יתר של כדורי שינה.[10]

הכרה ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיטלבסן זכתה בפרסים רבים על עבודותיה. ב־2014 יצירתה הוכנסה לקאנון הספרותי של בתי ספר יסודיים בדנמרק.[11]

הסרט הדני הפופולרי Flickering Lights משנת 2000 נקרא על שם השיר "Blinkende Lygter" (אורות מהבהבים), מתוך אוסף שירים בעל אותו שם שכתבה דיטלבסן. הרומן שלה Barndommens gade (רחוב הילדוּת) עובד לסרט בשנות ה-80. הזמרת הדנית אן לינט הוציאה אלבום עם שירים שכתבה דיטלבסן. המוזיקה מהאלבום שימשה גם בסרט Barndommens gade.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טובה דיטלבסן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Denstoredanske.dk Tove Ditlevsen - The Grand Danish Encyclopedia (in Danish)
  2. ^ Eberstadt, Fernanda (19 באפריל 2022). "In Tove Ditlevsen's World, Happy Families Don't Stand a Chance" – via NYTimes.com. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Als, Hilton (2021-02-08). "Tove Ditlevsen's Art of Estrangement". The New Yorker (באנגלית אמריקאית). ISSN 0028-792X. נבדק ב-2023-12-23.
  4. ^ 1 2 Christopher Innes, Strindberg’s Radical Aesthetics, Scandinavian Studies 84, 2012-10-01, עמ' 359–372 doi: 10.2307/41955649
  5. ^ Kvinfo.dk Tove Ditlevsen (Kvinfo is a Danish encyclopedia about notable Danish women)
  6. ^ Busk-Jensen, Lise (20 בינואר 2012). "The Labyrinth of Memory". Nordic Women's Literature. נבדק ב-13 במאי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Tove Ditlevsen". Penguin Random House (באנגלית). נבדק ב-13 במאי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Sjåvik, Jan (19 באפריל 2006). Historical dictionary of Scandinavian literature and theater. Scarecrow Press. pp. 49–51. ISBN 978-0810865013. נבדק ב-13 במאי 2019. {{cite book}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 טובה דיטלבסן, תלות, טרילוגיית קופנהגן, ישראל: עם עובד, 2023
  10. ^ Kathleen Chase, Tove Ditlevsen, Tove Ditlevsen, Erindringer. Barndom, Books Abroad 43, 1969, עמ' 118 doi: 10.2307/40123199
  11. ^ From Hoxer, Michelle (14 בדצמבר 2017). "Tove Ditlevsen 100 år: Derfor skal du læse hendes romaner og digte" (בדנית). DR. נבדק ב-13 במאי 2019. {{cite news}}: (עזרה)