טובת הילד
עקרון טובת הילד הוא מושג חברתי־משפטי מרכזי במשפט הבין-לאומי, המעוגן באמנת האו"ם בדבר זכויות הילד. העיקרון מבטא את תפיסת הילד כבעל זכויות עצמאיות, אשר אינו כשיר לממשן לבדו, ועל כן מוטלת על החברה והמדינה החובה להגן עליהן. בהתאם לכך, בכל החלטה או פעולה הנוגעת לילדים, טובת הילד מהווה שיקול משמעותי, גם מקום שבו היא אינה עולה בקנה אחד עם רצון הילד או הוריו. עם השנים הורחבה משמעות העיקרון, והוא משמש קו מנחה בפרשנות ובהפעלת זכויות הילד בתחומים שונים, ובהם חינוך, רווחה, בריאות ומשפט.[1][2][3]
הגדרה מורחבת לעקרון טובת הילד
[עריכת קוד מקור | עריכה]עקרון טובת הילד הוא עיקרון מרכזי במשפט הבין-לאומי, אשר התפתח במהלך המאה ה־20 על רקע שינוי בתפיסת מעמדם של ילדים בחברה ובמשפט. בעבר נתפסו ילדים בעיקר כמושא לאחריות ולסמכות הורית, מתוך הנחה כי טובתם מובטחת באמצעות החלטותיהם של המבוגרים הסובבים אותם, תפיסה זו החלה להתערער עם חשיפת פגיעות בילדים גם במסגרת המשפחה ובמוסדות ציבוריים, ועם ההכרה בכך שאינטרסים של מבוגרים אינם תמיד חופפים לאינטרסים של ילדים.[3][4]
שינוי זה נבע משילוב של תהליכים חברתיים, משפטיים והיסטוריים רחבי היקף, ובהם התפתחות תפיסות זכויות האדם לאחר מלחמת העולם השנייה, לצד עליית המחקר הפסיכולוגי והסוציולוגי בדבר התפתחות ילדים. תהליכים אלה ערערו את ההנחה המסורתית שלפיה טובת הילד מובטחת באופן אוטומטי באמצעות סמכותם של הורים או אפוטרופוסים, והובילו להכרה בכך שילדים עלולים להיפגע גם בתוך מסגרות הנתפסות כמגינות מטבען.[5][6]
בהדרגה התפתחה ההכרה בילדים כנושאי זכויות עצמאיות, ולא רק כמי שזקוקים להגנה, והתגבשה ההבנה כי טובת הילד מחייבת בחינה נפרדת של מצבו וצרכיו של כל ילד.[3] שינוי זה קיבל ביטוי מובהק באימוצה של אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד משנת 1989, אשר עיגנה את עקרון טובת הילד כעיקרון מחייב במשפט הבין-לאומי. פרשנות האמנה בפסיקת בתי דין בין-לאומיים ובהערות הכלליות של ועדת זכויות הילד של האו"ם הדגישה כי העיקרון אינו הצהרתי בלבד, אלא בעל משמעות מעשית מחייבת, ומשמש הן כלי פרשני מרכזי והן שיקול מהותי בכל הליך קבלת החלטות הנוגע לילדים.
הגדרת עקרון טובת הילד באמנת זכויות הילד
[עריכת קוד מקור | עריכה]עקרון טובת הילד מעוגן באמנת האו"ם בדבר זכויות הילד כעיקרון מנחה החולש על כלל הוראות האמנה, והוא אינו מוגדר כהוראה מבודדת או טכנית בלבד.[3] העיגון המרכזי של העיקרון מצוי בסעיף 3(1) לאמנה, הקובע כי בכל הפעולות הנוגעות לילדים תהא טובת הילד שיקול ראשון במעלה.[1]
"בכל הפעולות הנוגעות לילדים, בין אם ננקטות בידי מוסדות רווחה סוציאלית ציבוריים או פרטיים ובין בידי בתי משפט, רשויות מינהל או גופים תחיקתיים, תהא טובת הילד שיקול ראשון במעלה."
ניסוח זה מבטא את מעמדו המיוחד של העיקרון, אך אינו מעניק לו עדיפות אוטומטית על פני כל שיקול אחר, אלא מחייב מתן משקל מיוחד להשפעת ההחלטה על הילד במסגרת איזון רחב יותר של אינטרסים.[3] ועדת זכויות הילד הדגישה כי מדובר בעקרון מחייב, החולש על כל תחומי הפעולה הנוגעים לילדים, לרבות החלטות שיפוטיות, מינהליות וחקיקתיות.[7]
האמנה אינה מספקת הגדרה ממצה למונח ״טובת הילד״, אך היא מציגה מכלול סעיפים המבהירים את תוכנו באמצעות זכויות והגנות קונקרטיות. כך, סעיף 6 מדגיש את זכותו של הילד לחיים, להישרדות ולהתפתחות. סעיף 12 מעגן את זכות הילד להביע את עמדותיו בעניינים הנוגעים אליו, וסעיפים 9 ו-18 עוסקים בחשיבות שמירת הקשרים המשפחתיים ובאחריות ההורים לגידול הילד.[1]
ייחודיות הסעיפים
[עריכת קוד מקור | עריכה]סעיף 6 לאמנה מרחיב את ההגנה מעבר לאיסור פגיעה בחיים, אלא מחייב את המדינות בפעולה אקטיבית לצורך הבטחת תנאים המאפשרים התפתחות מלאה של הילד, בכך, עקרון טובת הילד מקבל ממד מתמשך המשמש בסיס פרשני רחב המעודד עשייה וקידום זכויות.[1]
סעיף 12 לאמנה הופך את העיקרון של טובת הילד מעיקרון פטרנליסטי לעיקרון משותף, מחייב קבלת החלטות המבוססות על הערכה אינדיבידואלית ולא על הנחות כלליות בדבר צרכיו של הקטין, מעניק לו זכות להישמע ולהביע בעצמו מה טובתו.[1]
בהתאם לסעיפים 9 ו-18 לאמנה יש הדגשה על טובת הילד והצדקה להתערבות השלטון לעשות איזון ולהכריע איפה עומדת טובת הילד בחייו המשפחתיים.[1]
סעיפים נוספים באמנה מתייחסים להיבטים של רווחה, ביטחון וזהות, אשר מהווים חלק מהערכת טובת הילד, ובהם ההגנה מפני פגיעה והזנחה, הזכות לבריאות ולחינוך, והזכות לשמירה על זהות תרבותית וחברתית. סעיפים אלה אינם מגדירים את טובת הילד במישרין, אך הם משמשים כלי פרשני לקביעת תוכנו בהקשרים שונים. הרי טובתו משמשת שיקול עיקרי ואף עשויה להוות מקור נוסף להגנה משפטית מעבר למסגרות אמנות אחרות.[8][9]
בפרשנותה של ועדת זכויות הילד הודגש כי טובת הילד אינה מושג מופשט או אחיד, אלא הערכה תלוית נסיבות, המחייבת בחינה פרטנית של מצבו, צרכיו וזכויותיו של הילד הספציפי. לפיכך, סעיף 3 לאמנה נתפס כעקרון מסגרת, אשר יש לפרשו ולהפעילו לאור כלל הוראות האמנה ולא כהוראה עצמאית המנותקת מהן.[1][3]
סקירה משפטית: המסגרת הבין-לאומית והסכמים נלווים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המסגרת המשפטית הבינלאומית הנוגעת לעקרון טובת הילד התפתחה בהדרגה, ממסמכים הצהרתיים כלליים למסגרת מחייבת בעלת מעמד משפטי ברור. כבר במסמכים מוקדמים בתחום ההגנה על ילדים הודגשה החובה להבטיח את רווחת הילד, אף שטרם נוסח בהם עקרון טובת הילד כעיקרון משפטי עצמאי.[10]
כפי שהוסבר לפני, המסגרת המחייבת המרכזית לעקרון טובת הילד היא אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד משנת 1989, אשר קובעת בסעיף 3(1) כי טובת הילד תהא שיקול ראשון במעלה בכל פעולה הנוגעת לילדים. האמנה העניקה לעיקרון מעמד רוחבי, החולש על כלל הוראותיה ומשמש כלי פרשני מרכזי ביישומן.[1]
לצד האמנה, נלווים לה שני פרוטוקולים אופציונליים משנת 2000, העוסקים בשיתוף ילדים בסכסוכים מזוינים ובסחר בילדים, זנות ילדים ופורנוגרפיית ילדים. אף שהפרוטוקולים אינם כוללים נוסח עצמאי של עקרון טובת הילד, הם מפרשים ומיישמים אותו בתחומים ייעודיים, ומבוססים עליו כעיקרון פרשני ומנחה, הרי הפרוטוקולים תורמים להבנת היקפו היישומי של עיקרון טובת הילד.[11][12]
בנוסף, ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם משנת 1948 כוללת התייחסות להגנה מיוחדת על אמהות וילדים, אשר שימשה תשתית נורמטיבית להתפתחות מאוחרת יותר של עקרון טובת הילד במשפט הבין-לאומי.
במהלך השנים חיזקו גופים בין-לאומיים את יישום עקרון טובת הילד באמצעות הנחיות ופרשנויות משלימות, ובפרט בהקשרים של פליטים, הגירה וילדים בלתי מלווים, לרבות הערה כללית מס 14 (2013) והערה כללית מס׳6 (2005), שבהם נדרש יישום קונקרטי של העיקרון לצורך הערכת סיכונים וקבלת החלטות בנוגע לקטינים במצבי פגיעות, בלתי מלווים ומופרדים ממדינת מוצאם.[13][14][9]
ביקורת על עקרון טובת הילד
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות מעמדו המרכזי של עקרון טובת הילד במשפט הבין-לאומי, משפטנים רבים הצביעו על בעיות ומגבלות בשימושו. אחת הטענות המרכזיות היא כי העיקרון סובל מעמימות מושגית גבוהה, מה שמאפשר פרשנות סובייקטיבית ושימוש גמיש מדי בידי רשויות ושופטים. מצב זה עלול להביא לכך שהעיקרון יהפוך לכלי להצדקת החלטות המשרתות אינטרסים של מבוגרים וגורמים אחרים במקום את טובת הילד עצמה.[15] בעיה נוספת נוגעת לחוסר קריטריונים אחידים ומוגדרים ליישום העיקרון. בהיעדר מסגרת ברורה, פסקי דין והחלטות מנהליות עשויים להשתנות בין מקרה למקרה, מה שפוגע באחידות המשפטית וביציבות הפסיקה.[5]
גם בקשר למתח בין טובת הילד לבין זכויותיו העצמאיות, הביקורת מצביעה על קושי לפרש את העיקרון באופן שמאזן את שני ההיבטים באופן ברור. במצבים בהם מימוש זכויות הילד עלול להיראות כפוגע ברווחתו, השיקול לטובת הילד עשוי לבלוע את זכויותיו, ולעיתים מעלה שאלות של פטרנליזם והגבלת אוטונומיה.[3]
תחולת עיקרון טובת הילד
[עריכת קוד מקור | עריכה]עקרון טובת הילד מתעורר במגוון רחב של הקשרים משפטיים וחברתיים. כך למשל, חובת הלימוד מכוח חוק חינוך חובה עשויה לעמוד במתח מול רצונו של הילד שלא להשתלב במסגרת חינוכית, החלטות בדבר הפניית ילדים לחינוך מיוחד מעוררות שאלות מורכבות בדבר צרכיו והתפתחותו.[16] סוגיות הנוגעות לתזונה ולבריאות הילד עלולות להוביל לעימות בין הורים לבין גורמי ממסד, הסבורים כי טובתו מחייבת טיפול שונה מזה שמבקשים ההורים, וכן במקרים של אימוץ או הולדה מתרומת זרע, כאשר ילד מבקש לדעת את זהות הוריו הביולוגיים, לעיתים בניגוד לרצונם של ההורים הביולוגיים או המאמצים.[16]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- האמנה לזכויות הילד
- ילדות בימי הביניים
- זכות ההתחקות
- טובת הילד (רומן)
- ס' 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מילי מאסס, בשם טובת הילד, הוצאת רסלינג 2010.
- יחיאל קפלן, "מטובת הילד לזכויות הילד - ייצוג עצמאי של קטינים" משפטים לא (תשס"א) עמ’ 623-692.
- ישראל צבי גילת, "כלום 'טובת הילד' הוא שיקול-על לפי המשפט העברי בסכסוך שבין הורים על משמורת ילדם?" מחקרי משפט ח' (תש"ן) עמ’ 297-349.
- יחיאל קפלן, "טובת הילד בישראל: בין קודש לחול" ספר מנשה שאוה: מחקרים במשפט לזכרו (2006 תשס"ו) עמ’ 427-462.
- אלון רודס, "טובת הילד? על קציבת מזונות קטין בהליכי פשיטת רגל" הפרקליט נד 247 (התשע"ו).
- יאיר רונן, ישראל צבי גינת, "האומנם הגנת הילד רווחת במשפט הישראלי?", משפט ועסקים יט, 2016 (תשע"ז).
- יהודית קרפ ״כבוד האדם של הילד והאמנה לזכויות הילד״ בתוך ספר מרים נאור : ספר מאמרים לכבודה של נשיאת בית המשפט העליון (בדימוס) השופטת מרים נאור ז״ל״ (קובץ בעריכת: אהרן ברק, דפנה ברק-ארז, מיכל גל, רונן פוליאק, אבישלום וסטרייך, סתיו כהן, עריכה: טלי פלד 305-354) 2023.
- רונה שוז ״זכות הילד לייצוג נפרד בהליכים משפטיים העוסקים בחטיפה, הגירה ואימוץ״ משפחה במשפט 2023, ט (2022-2023), 73-133.
- יחיאל קפלן ״זכויות הילד בפסיקה בישראל - ראשית המעבר מפטרנליזם לאוטונומיה״ כתב עת לענייני משפט 303-334, 2002.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 4 5 6 7 8 אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, באתר www.unhcr.org
- ↑ טלל דולב ודליה בן רבי, האמנה בדבר זכויות הילד: עקרונות כלליים ויישומם בישראל, ביטחון סוציאלי (ילדים, ילדות וזכויות הילד) 63, 2002
- 1 2 3 4 5 6 7 Jean Zermatten, The Best Interests of the Child Principle: Literal Analysis and Function, Int’l J. Child. Rts, 2010, עמ' 483
- ↑ שולמית אלמוג ואריאל בנדור, טובת הילד וזכויות האדם, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר, 2005, עמ' 93
- 1 2 Freeman, M, The best interests of the child? Is the best interests of the child in the best interests of children?, International Journal of Law, Policy and the Family 11, 1997, עמ' 360-388
- ↑ תמר הוסטובסקי ברנדס, מהות המשפט הבינלאומי רונן וסיבל, משפט בינלאומי, 2005, עמ' 42
- ↑ General comment No. 14 (2013) on t he right of the child to have his or her best interests taken as a primary consideration (art. 3, para 6-7).
- ↑ McADAM, JANE, Protection and ‘The Best Interests of the Child’—The Convention on the Rights of the Child', Complementary Protection in International Refugee Law, Oxford Monographs in International Law, 2012, עמ' 331
- 1 2 J.M. Pobjoy, The Best Interests of the Child Principle as an Independent Source of Protection, INT’L & COMP. L.Q, 2015, עמ' 327, 330-331
- ↑ Geneva Declaration of the Rights of the Child of 1924 - UN Documents: Gathering a body of global agreements, www.un-documents.net
- ↑ הפרוטוקול האופציונלי בדבר שיתוף ילדים בסכסוכים מזוינים, 2000.
- ↑ הפרוטוקול האופציונלי בדבר מכירת ילדים, זנות ילדים ופורנוגרפיית ילדים, 2000.
- ↑ General Comment No. 14 (2013)
- ↑ General Comment No. 6 (2005)
- ↑ Princess Preet Kaur Klara and Mehak Mahapatra, “Critical Analysis of the Best Interest of Child Theory”, International Journal of Law Management & Humanities Vol 4, עמ' 387
- 1 2 רות זפרן, זכויות הילד במשפחה כזכויות יחס, 2010, עמ' 140
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.