חוק אימוץ ילדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 הוא חוק שמטרתו להסדיר את התנאים שבהם ניתן אישור לאימוץ, תוך התמודדות עם היבטים כגון צו אימוץ, כשירות המאמץ, תקופת מבחן, הסכמות הורים, מסירת ילד, ובמקרים חריגים גם ביטול צו אימוץ. החוק החליף את "חוק אימוץ ילדים תש"ך-1960".[1]

החוק מטופל על ידי השירות למען הילד, כאשר שירות האימוץ מגדיר שתי קבוצות של ילדים - תינוקות, שהם ילדים מגיל 0 עד שנתיים, וילדים מעל גיל שנתיים, קבוצה זו נקראת "צרכים מיוחדים". ילד נחשב בעל "צרכים מיוחדים" כאשר הוא מעל גיל שנתיים וזקוק להורים קבועים. יכול להיות שבנוסף הילד מתמודד עם עיכוב התפתחותי, בעיה בריאותית או כל עניין אחר שזקוק לטיפול מעל הטיפול הרגיל שהורים מעניקים לילדיהם.

קריטריונים לאישור מועמדות לאימוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זוג נשוי – מגורים משותפים שנתיים לפחות. בתנאים מיוחדים בית המשפט יכול להעניק צו אימוץ להורה מאמץ יחיד במידה ובן זוגו של המאמץ היחיד הוא הורה של הילד המאומץ, במידה והורי המאומץ נפטרו והמאמץ הוא מקרובי המאומץ והוא אינו נשוי.
  • פונים יחידים - החוק קובע כי האימוץ הוא על ידי זוג נשוי. מאמצים יחידים מועמדים לקבלת קטינים אשר לא נמצא זוג נשוי אשר הביע רצונו לאמץ את הקטין.
  • גיל – הפרש הגילים בין הילד ובין המבקש אינו עולה על 43 שנה לשני בני הזוג ואינו פחות מ-18 שנה, אולם למאמץ שבן־זוגו הוא הורה המאומץ או אימץ אותו לפני כן, רשאי בית משפט ליתן צו־אימוץ אף כשאין הבדל זה בגילים.
  • המאמץ חייב להיות בן דתו של המאומץ.
  • המאמץ יעבור תקופת מבחן בה המאומץ יהיה אצלו למשך תקופה של לפחות שישה חודשים לפני מתן צו האימוץ.
  • במידה ומלאו למאומץ תשע שנים, או שהוא בוגר דיו, בית המשפט יעניק צו אימוץ רק במידה והמאומץ רוצה שהמאמץ יאמצו. אולם במקרים מיוחדים בית המשפט יכול לא לגלות למאומץ את דבר האימוץ במידה והשתכנע כי המאומץ אינו יודע שהמאמץ אינו הורהו, כל הסימנים מעידים שהמאומץ מעוניין בקשר, או שטובת המאומץ דורשת את הסתרת המידע.
  • רק לאחר שבעה ימים מהולדת המאומץ, הוריו יוכלו לתת את הסכמתם למסירתו לאימוץ. ורק במצב כזה או שהמאומץ הוכרז כבר אימוץ בית. אולם במידה ומדובר בסכנה לחייו או בריאותו של ההורה או הילד, בית המשפט יכול לאשר את האימוץ בטרם חלפו שבעה ימים.
  • השכלה – 12 שנות לימוד לפחות.
  • הכנסה – קבועה ובגובה השכר הממוצע במשק לפחות.
  • תנאי מגורים – סבירים, בהם אפשרות להציע לילד חדר משלו.
  • גיליון פלילי - ללא הרשעה בעבירה נגד קטינים ובעבירות מין או עבירות אלימות. לגבי עבירות אחרות, כל עבירה נבדקת.
  • בריאות – נפשית ופיזית.
  • תפקוד משפחתי וזוגי – תקין
  • תפקוד חברתי – תקין.
  • פתיחות ויכולת להתמודדות עם משימות האימוץ.

הסכמת הורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהסכמת ההורה לאימוץ מטפל עובד סוציאלי, בין היתר עליו להציע לו שירותי סיוע מהרווחה במקום למסור את הילד, ולהסביר את ההשפעות הרגשיות האפשריות. ההסכמה ניתנת בפני שופט, דיין או משפטן בשילוב עם עובד סוציאלי. ההסכמה מתועדת בכתב וההורה חותם על כתב הסכמה מתוך הבנה ורצון חופשי. במקרה של הסכמה מחוץ לישראל ניתנת בחתימה לפני הנציג הדיפלומטי או הקונסולרי של ישראל, לפי דין המקום או דין מקום מגוריו הרגיל של ההורה או הילד בעת מתן ההסכמה. כאשר ההורה קטין, אין צורך לקבל הסכמה מהוריו או אפוטרופוסו.

כאשר הורה הסכים, אך משפטן או עובד סוציאלי סבור שאין לקבל את הסכמתו, הוא מעביר את ההכרעה לבית המשפט וזה יכול לבטלה אם הוא חשב שהתקבלה באמצעים פסולים, או מטעמים מיוחדים וזאת בלבד שמועד הגשת בקשת הביטול הוא תוך 60 ימים ממעבר הילד למאמציו או מתאריך חתימת ההורה על כתב ההסכמה, לפי המאוחר. ההחלטה באם לבטל את ההסכמה ניתנת בתוך 40 ימים מיום הגשתה.

הכרזת בר-אימוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם ללא הסכמת הורה, רשאי בית המשפט לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציג מטעמו להכריז על הילד כבר-אימוץ במידה והתקיימו אחד מהדברים הבאים:

  • לא ניתן לזהות את ההורה הנוסף, גם לאחר בדיקת מידע המצוי בידי הרשויות, ובדיקת פניות אפשרויות של קרובי משפחה.
  • אבי הילד לא היה נשוי לאמו ולא הכיר בו כילדו, וסירב לתת לו להתגורר עמו.
  • ההורה מת או הוכרז פסול דין או שאפוטרופוסותו נשללה ממנו.
  • ההורה הפקיר את הילד או לא קיים איתו קשר למעלה מחצי שנה.
  • אין באפשרותו של ההורה לדאוג לילד בשל התנהגותו או מצבו ומצב זה אינו יכול להשתנות בעתיד הנראה לעין.
  • סירוב ההורה להסכמה הוא ממניע בלתי מוסרי או חוקי.
  • לא ינסו למצוא את ההורה במידה ואיתורו עלולה לסכן את בריאותם של מי מההורים או הילד, או במידה והילד נולד מיחסי מין המהווים עבירת מין או מגילוי עריות.

ההחלטה להכרזה על הילד כבר-אימוץ תינתן בתוך תשעה חודשים מיום הגשתה, ניתן להגיש עליה ערעור אותו בית המשפט יקבל במידה והוא שוכנע שההורה מעוניין לגדל את הילד, ואין מניעים אחרים לא לאשר את בקשת הביטול.

אימוץ בין ארצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אימוץ בין ארצי מבוצע עבור תושב ישראל באמצעות עמותת אימוץ שקיבלה הרשאה מיוחדת ועמדה בתנאים שנקבעו. העמותה צריכה להיות מוכרת על ידי שר העבודה והרווחה ושר המשפטים לצורך טיפול בנושא. ההתקשרות של ההורה המאמץ עם עמותה מוכרת נעשית בחוזה. לאחר התקשרות זו מתחיל הליך פרוצדורלי הכולל מספר שלבים –

  • בדיקת התאמתו של ההורה לאימוץ בין ארצי:
בדיקת כשירותו הרפואית, בדיקת רישום פלילי, רקעו המשפחתי, סביבתו החברתית, יכולתו של המבקש להתחייב לתהליך אימוץ בין ארצי
  • יצירת הקשר עם המדינה הזרה.
  • אימוץ הילד במדינה הזרה ועל-פי חוקיה.
  • הבאת הילד לישראל.
  • השלמת הליך האימוץ בישראל וגיור הילד (כאשר מאמציו הם יהודים).

גם לאחר החזרה לישראל, נמשך הקשר עם עמותת האימוץ לפחות שלוש שנים נוספות, תקופה שבה על העמותה לבצע בדיקות תקופתיות ומעקב, לשם דיווח על מצב הילד לרשויות האימוץ במדינה הזרה ובישראל. בשל הפרוצדורות הסבוכות בהליך אימוץ ילד בחו"ל וההקשרים המשפטיים הרבים של הליך אימוץ בין ארצי, מומלץ להורה המבקש לאמץ להיעזר בייעוץ משפטי כבר בשלב הראשוני של לפני החתימה על הסכם עם עמותת אימוץ מוכרת.

איסור גילוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חל איסור לפרסם, ללא רשות בית המשפט, את שמו של מאמץ או מאומץ, או מידע שעשוי להביא לזיהויים. וכן, את שמו של ההורה הביולוגי או מידע שעשוי להביא לזיהויו, אלא אם כן ניתנה הסכמתו. המפרסם שלא כדין יכול לקבל עונש של עד שישה חודשי מאסר. בית המשפט רשאי להתיר פרסום או גילוי חלקי במידה וישנן נסיבות מיוחדות או במידה והמאומץ קטין והמידע יהיה לטובתו.

בשנת 2017 נעשה תיקון לחוק, והותר פרסום דבר אימוצו של אדם, אם המאמץ והמאומץ מסכימים לכך. זאת לצד מספר סייגים השומרים על פרטיותם של קטינים ומעורבים שאינם מעוניינים בפרסום.[2]

זכויות הורים מאמצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק עבודת נשים מקנה להורה מאמץ שקיבל ילד אחד או יותר עד גיל 10 זכויות הקשורות בלידה דומות ביסודן לאלה של הורה ביולוגי, כגון הזכות לחופשת אימוץ (המקבילה לחופשת לידה), והזכות לקיצור יום העבודה וכן מרבית הקצבאות וההטבות הניתנות ליולדת.[3]

אימוץ להורים בני אותו המין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מאבקן של ד"ר טל וד"ר אביטל ירוס-חקק להכרה בהורותן המשותפת על ילדיהן, פסק בית המשפט העליון כי חוק האימוץ הישראלי מאפשר אימוץ בתוך המשפחה החד-מינית. במהלך הדיונים המשפטיים אשר ארכו כשמונה שנים, קבע בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן בשנת 1999 כי ניתן להעניק צו אפוטרופסות לאם הלא-ביולוגית במשפחה לסבית. החוק מעניק הכרה חלקית לקשר שבין האם הלא-ביולוגית לילדים שילדה זוגתה. מאז פסק דין ירוס-חקק התקבלו במשרד הרווחה כ-80 פניות דומות ל"אימוץ הדדי" בתוך המשפחה, וב-25 מההליכים שהסתיימו אכן ניתן צו אימוץ.[4]

בשנת 2008 הורחב תקדים האימוץ, כאשר היועץ המשפטי לממשלה הכריז כי יש לאפשר גם אימוצים שבהם זוג גברים או זוג נשים מבקשים לאמץ ילד שאיננו ביולוגי של אף אחד מהם.[5] במאי 2009 הוגשה לכנסת הצעת תיקון לחוק אימוץ ילדים מאת חבר הכנסת נסים זאב מש"ס, שמטרתה למנוע אפשרות של אימוץ ילדים על ידי זוגות חד-מיניים.[6]

בדצמבר 2010 פסק באופן תקדימי בית משפט לענייני משפחה בירושלים כי גבר יוכל לאמץ את בנו הביולוגי של בן זוגו. הילד בן השנתיים נולד מתרומת ביצית ועל ידי אם פונדקאית בהודו, ובני הזוג חיו ביחד שמונה שנים. בית המשפט אישר את הבקשה לאחר שקיבל את מסקנת עובדי משרד הרווחה כי אישור בקשת האימוץ הוא לטובת הילד.[7]

סערת האימוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gnome globe current event.svg קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

ב-18 בדצמבר 2007, מינו שר המשפטים ושר הרווחה דאז, דניאל פרידמן ויצחק הרצוג ועדה לבחינת חוק האימוץ. בראשות הוועדה עמד השופט יהושע גרוס, ושמה ועדת גרוס. 9 שנים לאחר מכן, בנובמבר 2016, הגישה הוועדה את מסקנותיה,[8] ובשל חילוקי דעות בה, דרשה משרת המשפטים איילת שקד, ומשר הרווחה חיים כץ להכריע בנושא השוואת מעמד של זוגות חד-מיניים לזה של זוגות הטרוסקסואלים בחוק.[9]

ביולי 2017 הודיעה המדינה לבג"ץ כי היא מתנגדת לאימוץ ילדים בידי זוגות הומואים ולסביות, ונימקה זאת בכך שמשפחות אלה הן חריגות ועלולות "להעמיס מטען נוסף על הילד", זאת בניגוד למחקרים שהוצגו לצוות המקצועי.[10] בתגובה לכך, ב-20 ביולי 2017, נערכה הפגנה מול קריית הממשלה בה השתתפו כ-10,000 נפשות.[11] בסוף אוגוסט 2017, הודיע משרד הרווחה על שינוי עמדתו בנושא, והתאמתה למסקנות ועדת גרוס "לפיה אין מקום לקבוע תנאי סף ויש להסתפק בקביעת קווים מנחים להתאמת ילד למאמציו".[12] עוד הוסיף משרד הרווחה כי "המקום הראוי להמשך הדיון בסוגיה הוא בית המחוקקים", כלומר, תדרש תיקון חקיקה בכנסת.[13]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוק אימוץ ילדים 1960
  2. ^ חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 10), התשע"ז-2017, במאגר החקיקה הלאומי
  3. ^ זכויות העובדים להורים מאמצים בפורטל זכויות העובדים
  4. ^ יובל יועז, מזוז: להתיר אימוץ לחד-מיניים; ישי: יוזמה מבחילה, באתר הארץ, 10 בפברואר 2008.
  5. ^ עו"ד עירא הדר, הקהילה הגאה בישראל: תמונת מצב משפטית, באתר nrg‏, 12 בפברואר 2010
  6. ^ "הומואים ולסביות לא כשירים לאמץ", באתר GoGay, ‏13/5/2009
  7. ^ אביעד גליקמן, תקדים משפטי: ילד יאומץ על-ידי בן הזוג של אביו, באתר ynet, 16 בדצמבר 2010
  8. ^ יהושע גרוס, דו"ח הוועדה לבחינת חוק אימוץ ילדים התשמ"א – 1981 והליכי אימוץ ילדים בישראל, מדינת ישראל, נובמבר 2016
  9. ^ לי ירון, בשל חילוקי דעות בוועדה הממשלתית, שקד וכץ יכריעו אם להט"בים יוכלו לאמץ כמו זוגות נשואים, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2016
  10. ^ לי ירון, המדינה לבג"ץ: לא נאפשר לזוגות הומואים ולסביות לאמץ ילדים, באתר הארץ, 16 ביולי 2017
  11. ^ מיה איידן, סערת האימוץ – 10,000 תומכי להט"ב הפגינו בת"א, 9 נעצרו, באתר nana10‏, 20 ביולי 2017
  12. ^ יונה לייבזון, ‏משרד הרווחה הופך עמדתו: אין בעיה עם אימוץ גאה, באתר ‏mako‏‏, ‏29 באוגוסט 2017‏
  13. ^ דנה ירקצי‏, משנה עמדה: משרד הרווחה חזר בו מהסתייגות על אימוץ בידי גאים, באתר וואלה! NEWS‏, 29 באוגוסט 2017