טובת הילד (רומן)

טובת הילד
The Children Act

מידע כללי
מאת	איאן מקיואן
שפת המקור	אנגלית
סוגה	רומן
מקום התרחשות	לונדון
הוצאה
הוצאה	ג'ונתן קייפ
תאריך הוצאה	2 בספטמבר 2014
הוצאה בעברית
הוצאה	עם עובד
תאריך	2015
תרגום	מיכל אלפון
מספר עמודים	195

טובת הילד (באנגלית: The Children Act} הוא רומן מאת הסופר האנגלי איאן מקיואן, שיצא לאור בספטמבר 2014. הרומן עוסק בשופטת שבעת משבר בחיי הנישואים שלה נדרשת להכריע בגורלו של נער המסרב לקבל טיפול רפואי מציל חיים.

הספר הושווה לספרו של צ'ארלס דיקנס "בית קדרות", עם מסגרת דומה ושורות הפתיחה שלו.

עלילת הרומן

פיונה מיי, בת 59, היא שופטת בבית המשפט הגבוה העוסקת בדיני משפחה המתגוררת בגריי'ז אין שבלונדון. תוך שהיא סוקרת בביתה מקרה שהובא לשיפוטה, ניגש אליה בעלה, ג'ק, פרופסור להיסטוריה עתיקה בן 60, ואומר לה שבגלל חוסר האינטימיות הפיזית שלהם הוא רוצה לפתוח רומן מיני, ברשותה, עם סטטיסטיקאית בת 28, ומנמק: "אקסטזה, כשכמעט מתעלפים מהריגוש – זוכרת? אני רוצה עוד פעם אחת אחרונה, גם אם את לא רוצה." פיונה נחרדת ומסרבת להסכים לכך. פיונה פיתחה סלידה מהגוף לאחר שניהלה תיק בו קבעה שיש להפריד תאומים סיאמיים למרות שאחד מהם ימות מיד בשל פסק הדין שלה. למרות שחבריה שיבחו את הפתרון האלגנטי שלה למקרה, פיונה מוטרדת ממנו אך נמנעת מלחלוק פרט זה עם ג'ק. באמצע הוויכוח ביניהם, פיונה מקבלת טלפון על מקרה חירום של נער צעיר עם לוקמיה שמסרב לעירוי דם בהיותו חבר בעדת עדי יהוה, האוסרת זאת . ג'ק עוזב את הדירה.

פיונה הולכת לעבודה ומוצאת עצמה מהרהרת בנישואיה, בחוסר הילדים שלה (בין השאר בשל מסירותה לקריירה). באימפולסיביות היא מחליטה להחליף את המנעול בכניסה לביתה, למרות שידעה שזה לא חוקי. כשהיא חוזרת הביתה היא מבינה שג'ק לא חזר או ניסה ליצור איתה קשר.

למחרת שומעת פיונה טיעונים למקרה הנוגע לאדם הנרי, הנער המסרב לעירוי דם. לדעת רופאיו העירוי יציל את חייו, ואם לא יקבל אותו, ימות בייסורים. הורי הנער מתנגדים למתן העירוי, וכך גם הנער עצמו. כיוון שרק בעוד שלושה חודשים יהיה בן 18, פיונה מחליטה לבקר אותו בבית החולים כדי לנסות לוודא האם הוא מסוגל להחליט כיאות על הטיפול המוצע לו. היא מוצאת נער חביב וצלול, מקשיבה לשיריו, הוא מנגן בכינור ופיונה מצטרפת אליו בשירה. הוא נחוש בסירובו לקבל עירוי דם, ומנמק זאת במצוות דתו, שהוא נכון למות על קיומן. בשובה לבית המשפט היא פוסקת שבית החולים יורשה לתת לו את עירוי הדם. מרגישה מרוממת מהחלטתה, היא הולכת לביתה, ומגלה שג'ק חזר תוך שהוא חש טיפשי על ניסיונותיו לעזוב אותה. פיונה מבינה שבסופו של דבר הכל יחזור לקדמותו ומאוכזבת מכך שהוא חזר בזמן שהיא הייתה מאושרת ולמעשה ציפתה להיות לבד.

חודשים לאחר מכן, נישואיה של פיונה עדיין מתוחים. היא מקבלת מכתבים, תחילה בעבודתה ואחר כך בדירתה, מאדם הנרי, האומרים לה שהוא אסיר תודה על פסיקתה וכי הוא רואה את הצביעות של הוריו, שהתנגדו לעירוי אך שמחו על פסיקתה, והתפכח מהדת. פיונה מחליטה להתעלם מהמכתבים. היא נוסעת לניוקאסל כדי לדון בתיקים מקומיים, ומופתעת לגלות שאדם עקב אחריה לשם, נואש לדבר איתה. הוא מתוודה שעזב את הבית ומבקש מפיונה שתאפשר לו לגור בביתה. היא מסרבת לבקשתו ואומרת לו להתקשר לאמו, כדי שזו לא תדאג. בעזרת מזכירהּ היא מסדרת לו מונית וכרטיס רכבת להמשך דרכו והולכת לנשק אותו על הלחי לשלום, אבל השניים בסופו של דבר מתנשקים על השפתיים. בפאניקה לאחר הנשיקה, פיונה מתקשרת לבעלה לארגן ארוחת ערב כשהיא תחזור והשניים מתחילים להתפייס.

בשובה הביתה פיונה וג'ק אט אט מתקרבים זה לזה. פיונה מקבלת מכתב נוסף מאדם, שיר דתי, שמרמז שהוא חושב עליה כשטן על כך שפיתתה אותו להתרחק מהדת וחזר לאמונה. כמו מכתביו האחרים, פיונה מתעלמת מכך.

פיונה מתכוננת לקונצרט חג המולד שבו תנגן בפסנתר בפני עמיתיה. לפני הקונצרט היא וג'ק מתפייסים בנשיקה ומבטיחים להתמסר זה לזה מחדש. כשהיא הולכת לקונצרט, רגע לפני שהיא מופיעה, פיונה שומעת בחצי אוזן על אדם. פיונה מופיעה בהצלחה בקונצרט ואז רצה לביתה ומוודאת שאדם מת לאחר שהלוקמיה שלו חזרה והוא סירב לטיפול, כעת בגיל הבגרות, כשהוא אוטונומי להחליט על הטיפול שיינתן לו. כשג'ק חוזר היא מספרת לו על המקרה, הנשיקה ומותו של אדם, חשה אשמה על שנישקה את אדם ואז הרחיקה אותו מה שגרם לו לחזור לאמונותיו הדתיות. היא נרדמת בוכה במיטתה, וכשהיא מתעוררת היא רואה את ג'ק לידה והוא מבטיח לאהוב אותה כשהיא חושפת פרטים נוספים על תחושת האשמה שלה.

השראה לכתיבת הרומן

מקיואן סיפר על נסיבות כתיבת הרומן:

"לפני כמה שנים מצאתי את עצמי בארוחת ערב עם קומץ שופטים - ספסל הוא שם העצם הקולקטיבי. הם שוחחו על ענייני עבודתם, והתאפקתי שלא לרשום הערות... כמה בקלות, חשבתי אז, אפשר לטעות כי הספסל הוא חבורה של סופרים שדנים זה בעבודתו של זה, ושומרים הגבלות נוקשות יותר לאלו שהם טיפשים מספיק כדי להיעדר. בשלב מסוים, המארח שלנו, סר אלן וורד , שופט בית המשפט לערעורים, שרצה ליישב איזו מחלוקת קלה, קם והביא ממדף כרך של פסיקותיו. שעה לאחר מכן, כשעברנו מהשולחן לשתיית קפה, הספר הזה שכב פתוח על ברכי. זו הייתה הפרוזה שהכתה בי תחילה. נקי, מדויק, מעדן. רציני כמובן, רחום בנקודות מסוימות, אבל בתוכו היה משהו כמו הומור, או שנינות, שנבע אולי מהמרחק שלו, מה שבתורו הזכיר לי את ידיעת הכל של סופר."

המשפטים: בין דת למדינה

ברומן מתוארים משפטים אחדים בענייני משפחה שבהם שפטה פיונה מיי. במשפטים אלה מתקיים עימות בין מצוות הדת (בשלוש דתות שונות) ובין עמדת המדינה, כפי שהיא מתבטאת בחקיקה ובפסיקה.

המשפט הנמצא במרכז הרומן, העוסק בנער מעדת עדי יהוה, תואר לעיל. קודם לתיאורו של משפט זה מתוארים ברומן עוד שני משפטים.

משפט ראשון עוסק בסכסוך בין "אם ואב יהודים שמתגרשים, אדוקים בדתם במידה לא שווה החלוקים באשר לחינוך בנותיהם". בני הזוג באו מהקהילה היהודית החרדית שבצפון לונדון, ולאחר 13 שנות נישואים ושתי בנות הפכו לפרודים. האם למדה באוניברסיטה הפתוחה וקיבלה תואר אקדמי, בניגוד למקובל בקהילה. המחלוקת שהובאה לפסיקתה של פיונה עסקה באופן גידולן של הבנות, ובפרט בית הספר שבו ילמדו. "הבעיה עלתה כשביקשה האם להתנתק מהקהילה, אם כי לא מהדת היהודית. למרות התנגדותו של האב היא כבר שולחת את הבנות לבית ספר תיכון יהודי מעורב שבו מותרים הטלוויזיה, מוזיקת הפופ, האינטרנט והתרועעות עם ילדים לא יהודים." בפסק דין מנומק בן 21 דפים פסקה פיונה לטובת האם.

משפט שני עסק בתאומים סיאמיים, שלפי חוות דעת הרופאים יש להפריד ביניהם תוך המתת החלש שבהם, מתיו, כדי לאפשר לחזק שבהם, מארק, להמשיך לחיות, משום שללא ניתוח זה ימותו שניהם. הורי התאומים, "קתולים אדוקים המתגוררים בכפר בחוף הצפוני של ג'מייקה, חדורי אמונה ושלווים, סירבו לאשר מעשה רצח. אלוהים נתן חיים ורק אלוהים יכול לקחת אותם." הארכיבישוף הקתולי בווסמינסטר התייצב לצד ההורים. פיונה ציינה בתחילת פסק הדין: "זה בית משפט ועניינו החוק ולא המוסר, מתפקידנו לגלות ומחובתנו ליישם את עקרונות החוק הנוגעים למצב המובא לפנינו – מצב שאין לו אח ורע." פיונה פסקה שיש לבצע את ההפרדה ונימקה: "מטרת הניתוח אינה להרוג את מתיו אלא להציל את מארק. מתיו, אף שהוא חסר אונים, הורג את מארק, ויש לאפשר לרופאים להיחלץ להגנתו של מארק ולהסיר ממנו איום במוות. מתיו יגווע אחרי ההפרדה לא משום שנרצח בכוונה תחילה, אלא משום שבכוחות עצמו אין הוא יכול לשרוד."

עיבוד לסרט

הרומן עובד בשנת 2017 לסרט בשם "טובת הילד" בבימויו של ריצ'רד אייר לפי תסריט מאת איאן מקיואן, בכיכובם של אמה תומפסון כפיונה מיי, סטנלי טוצ'י כג'ק מיי ופין וייטהד כאדם הנרי.

קישורים חיצוניים

• טובת הילד, באתר של איאן מקיואן (באנגלית)
• טובת הילד, באתר של הוצאת עם עובד
• עופרה עופר אורן, איאן מקיואן, "טובת הילד": אגדה אורבנית או גניבה ספרותית?, בבלוג "סופרת ספרים", 22 בינואר 2015
• עמיחי שלו, "טובת הילד": בשם רוח הקודש ורוח המשפט, באתר ynet, 9 בספטמבר 2015
• תלמה אדמון, ‏חייט עילית: "טובת הילד" של איאן מקיואן חסר את הנשמה היתרה, באתר מעריב אונליין, 18 בספטמבר 2015
• מירב גולן, "טובת הילד" - טובת המדינה, באתר "יקום תרבות", 25 באוקטובר 2015
• יונתן גרוסמן‏, משפט שלמה: "טובת הילד" מציג דילמה מותחת ומסקרנת, באתר וואלה!‏, 15 בנובמבר 2015
• דורית אלדר-אבידן, המתח בין טובת הילד לבין זכויות הילד, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2015
• הספר "טובת הילד", באתר "סימניה"

• Ian McEwan on The Children Act - books podcast
• Tessa Hadley, The Children Act by Ian McEwan review – the intricate workings of institutionalised power, The Guardian, ‏September 11, 2014