טיאנגונג 1

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טיאנגונג 1
Tiangong 1 and shenzhou.jpg
הדמיה המציגה התקרבות של חללית שנג'ואו (משמאל) לתחנת החלל טיאנגונג 1
NSSDC 2011-053A
שיגור 29 בספטמבר 2011 בשעה 21:16 (לפי שעון סין)
כן שיגור ג'יוקואן LA-4
סטטוס התרסקה באוקיינוס השקט
מסה 8,506 ק"ג
אורך 10.4 מטרים
רוחב 3.35 מטרים
נפח מדוחס 15 מ"ק
פריגיאה כ-233 ק"מ
אפוגיאה כ-255 ק"מ
נטיית מסלול 42.7 מעלות
זמן הקפה 89.2 דקות
ימים במסלול 6 שנים, 185 ימים
ימים מאוישים זמן עגינה של החלליות המאוישות: 21 יום 9 שעות 54 דקות
זמן מפתיחת הדלתות: 20 ימים, 18.5 שעות[1]
דעיכה מסלולית 2 באפריל 2018 00:16 UTC[2]


טיאנגונג 1סינית: 天宫一号, פירוש השם: הארמון השמיימי) הוא שמה של תחנת חלל שייצרה סין במסגרת תוכנית החלל המאוישת שלה, ולהוכחת פעולת טכנולוגיות הנדרשות לתחנות חלל עתידיות של סין. בתחנת החלל מכלול של מרחבי מגורים ועבודה, המחובר ליחידת הנעה המשמשת בחלליות מסוג שנג'ואו. טיאנגונג 1 שוגרה בהצלחה לחלל ב־29 בספטמבר 2011 בשעה 21:16 (לפי שעון סין) באמצעות המשגר CZ-2F/G, למסלול בעל פריגיאה של 200 קילומטר ואפוגיאה של 347 ק"מ. לאחר־מכן השתמשה במערכות הנעה עצמיות להגעה למסלול הסופי.
מטרות תחנת החלל הן לבחון טכנולוגיות עגינה בחלל, כשמנגנון העגינה דומה למנגנון הרוסי. בנוסף, התחנה שימשה כמדגימה של טכנולוגיות רלוונטיות לתחנות החלל העתידיות ולביצוע ניסויי סטודנטים. התחנה סיימה את פעילותה המבצעית במרץ 2016, והחלה בדעיכת מסלול לא מבוקרת. מסלולה דעך והיא נשרפה בכניסתה לאטמוספירה, ושרידיה נפלו לאוקיינוס השקט ב-2 באפריל 2018.[3][4]

נתונים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מסה: 8506 ק"ג
  • קוטר: 3.35 מטרים
  • אורך: 10.4 מטרים, עם שני פאנלים סולארים בגודל 3X7 מטר.[5]
  • נפח מדוחס: 15 מטר מעוקב
  • אורך חיים בחלל: שנתיים מבצעיות (בתכנון המקורי)
  • מספר פתחי עגינה: 1
  • גובה מסלול: 350 ק"מ
  • נטיית מסלול: 42.7 מעלות

משימות בלתי מאוישות ששוגרו לטיאנגונג 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

משימות מאוישות ששוגרו לטיאנגונג 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שנג'ואו 9 - חללית מאוישת ראשונה ששוגרה ועגנה בתחנת החלל טיאננגונג 1. צוות החללית נכנס לתוך טיאנגונג 1 ב־18 ביוני 2012.
  • שנג'ואו 10 - חללית נוספת שסין שיגרה למשימה מאוישת שעגנה בטיאנגונג 1 ב־13 ביוני 2013.
דגם של תחנת חלל סינית. משמאל עוגנת חללית שנג'ואו

סיום פעילות ודעיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה המראה את האזורים מעליהם הייתה הסתברות שטיאנגונג 1 תתרסק. באדום אזורים עם הסיכוי הגבוה ביותר (4%), בירוק אזורים בסבירות נמוכה (1%), אזורים ללא צבע מחוץ לתחום.[5]
מקום התרסקות טיאנגונג 1
Pacific Ocean laea location map.svg
 
מקום התרסקות טיאנגונג 1
מקום התרסקות טיאנגונג 1

התחנה שוגרה בספטמבר 2011 עם אורך חיים מתוכנן של שנתיים. ביוני 2013 הוכנסה התחנה למצב שינה, בו היא יכולה להישאר במסלול תוך אגירת מידע, ביצוע ניסויים מדעיים וחישה מרחוק בשלט רחוק.[6] ב-21 במרץ 2016 הוכרז כי התחנה סיימה את פעילותה המבצעית, והסתיימה בקרת המסלול של התחנה.[6] חלק מהמדענים סברו שסיום הפעילות נבע מתקלה בתחנה, ולכן היא דעכה בצורה לא מבוקרת.[7] בשנת 2016, הודתה סין כי היא אינה שולטת יותר בתחנה וכי דעיכת המסלול אינה מבוקרת.[8]

מאז 2016 דעך מסלול התחנה בהדרגה בצורה לא מבוקרת. עקב אי הוודאות בשיערוך המסלול, מיקום נפילת התחנה ואופי דעיכתה חושב במדויק רק בימים האחרונים של חיי התחנה.[7][8]

שיתוף פעולה בין סוכנות החלל האירופאית והוועדה באו"ם העוקבת אחר פסולת חלל (ה-IADC) וסין הביא למעקב ושיערוך מסלול התחנה בשיתוף סוכנויות חלל אחרות.[9] הנחת העבודה הייתה שכניסת התחנה לאטסמופירה תיצור פסולת חללית שתנחת על אזור נרחב, אולם לא מאויש ברובו, והסיכוי שאדם יפגע הוא 10 מיליון פחות מהסיכוי לפגיעה על ידי ברק.[5] ההנחה הייתה שהתחנה תתפרק בין קוי הרוחב 42.8° צפון ו-42.8° דרום, אולם דיוק במסלול בוצע רק בשעות האחרונות של מסלול התחנה.[10]

ב-2 באפריל 2018 בשעה 00:16 UTC היא נכנסה לאטמוספירה ונשרפה, ושרידיה נפלו לאוקיינוס השקט צפונית מערבית לפיג'י, אך לא באזור בית הקברות לחלליות.[2] [4]

תחנות חלל סיניות לאחר טיאנגונג 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיאנגונג 2 - תחנת חלל שסין שיגרה בשנת 2016.

תחנת החלל המבצעית - תחנת החלל המבצעית המתוכננת על ידי סין תורכב ממספר מכלולים שישוגרו בנפרד, והיא דומה בתכנונה לתחנת החלל מיר של ברית המועצות. לתחנת החלל העתידית שלושה מכלולים עיקריים - ליבה, ושני מכלולים לניסויים שונים. בנוסף יהיו בתחנה ארבעה פתחי עגינה, בהם צפויות להשתמש החללית המאוישת שנג'ואו וחללית המשא טיאנגונג. מסת התחנה צפויה להיות כ־60 טון, ועל פי התכנון תושלם עד שנת 2020.[6]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טיאנגונג 1 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חישוב השעות המאוישות של טיאנגונג 1 ג'ונתן מק'דוול, 4 באפריל 2018
  2. ^ 2.0 2.1 הודעה רשמית על דעיכת המסלול JFSCC, הגוף בחיל האוויר העוקב אחר כל הלוויינים, 2 באפריל 2018
  3. ^ תחזית דעיכת המסלול של טיאנגונג 1 (מעודכן כל יום) ד"ר מרקו לנגברוק
  4. ^ 4.0 4.1 אבי ביליסובסקי, ‏תחנת החלל הסינית טיאנגונג-1 נפלה צפונית מערבית לפיג'י באוק' השקט, באתר "הידען", 2 באפריל 2018
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 "Tiangong-1 frequently asked questions". Rocket Science Blog. European Space Agency. 16 בינואר 2018. בדיקה אחרונה ב-11 במרץ 2018. 
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 China's 1st space lab Tiangong-1 ends data service. Space Daili, Beijing (XNA) Mar 23, 2016.
  7. ^ 7.0 7.1 David, Leonard (10 ביוני 2016). "When Will China's 'Heavenly Palace' Space Lab Fall Back to Earth?". Space.com. בדיקה אחרונה ב-15 ביולי 2016. 
  8. ^ 8.0 8.1 Malkin, Bonnie (6 במרץ 2018). "China's Tiangong-1 space station will crash to Earth within weeks". the Guardian (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-6 March 2018. בדיקה אחרונה ב-6 במרץ 2018. 
  9. ^ "ESA joins re-entry campaign". European Space Agency (הודעה לעיתונות). 6 בנובמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-15 במרץ 2018. 
  10. ^ Moser, Dave (3 בינואר 2018). "China's out-of-control space station may crash to Earth in 2 months". Business Insider. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2018.