טיינגונג 1

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טיינגונג 1
הדמיה המציגה התקרבות של חללית שנג'ואו (משמאל) לתחנת החלל טיינגונג 1
הדמיה המציגה התקרבות של חללית שנג'ואו (משמאל) לתחנת החלל טיינגונג 1
NSSDC 2011-053A
שיגור 29 בספטמבר 2011 בשעה 21:16 (לפי שעון סין)
משגר לונג מארץ' 2F עריכת הנתון בוויקינתונים
כן שיגור ג'יוצ'ואן LA-4
סטטוס התרסקה באוקיינוס השקט
מסה 8,506 ק"ג
אורך 10.4 מטרים
רוחב 3.35 מטרים
נפח מדוחס 15 מ"ק
פריגיאה כ-233 ק"מ
אפוגיאה כ-255 ק"מ
נטיית מסלול 42.7 מעלות
זמן הקפה 89.2 דקות
ימים במסלול 6 שנים, 185 ימים
ימים מאוישים זמן עגינה של החלליות המאוישות: 21 יום 9 שעות 54 דקות
זמן מפתיחת הדלתות: 20 ימים, 18.5 שעות[1]
דעיכה מסלולית 2 באפריל 2018 00:16 UTC[2]
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טיינגונג 1סינית: 天宫一号, פירוש השם: הארמון השמיימי) הוא שמה של תחנת חלל שייצרה סין במסגרת תוכנית החלל המאוישת שלה, לצורך הוכחת שליטה בפעולות טכנולוגיות הנדרשות לתחנות חלל עתידיות של סין. תחנת החלל כללה מכלול של מרחבי מגורים ועבודה, ומכלול זה היה מחובר ליחידת הנעה המשמשת בחלליות מסוג שנג'ואו. טיינגונג 1 שוגרה בהצלחה לחלל ב־29 בספטמבר 2011 בשעה 21:16 (לפי שעון סין) באמצעות המשגר CZ-2F/G, למסלול בעל פריגיאה של 200 קילומטר ואפוגיאה של 347 ק"מ. לאחר מכן היא השתמשה במערכות הנעה עצמיות כדי להגיע למסלול הסופי.
מטרתה העיקרית של תחנת החלל היתה לבחון טכנולוגיות עגינה בחלל, כשמנגנון העגינה דומה למנגנון הרוסי. בנוסף, התחנה שימשה להדגמת טכנולוגיות רלוונטיות לתחנות החלל העתידיות ולביצוע ניסויי סטודנטים. התחנה סיימה את פעילותה המבצעית במרץ 2016 והחלה בדעיכת מסלול לא מבוקרת. בסיום הדעיכה, היא נשרפה בכניסתה לאטמוספירה ושרידיה נפלו לאוקיינוס השקט ב-2 באפריל 2018.[3][4]

נתונים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מסה: 8506 ק"ג
  • קוטר: 3.35 מטרים
  • אורך: 10.4 מטרים, עם שני פאנלים סולאריים בגודל 3X7 מטר.[5]
  • נפח מדוחס: 15 מטר מעוקב
  • אורך חיים בחלל: שנתיים מבצעיות (בתכנון המקורי)
  • מספר פתחי עגינה: 1
  • גובה מסלול: 350 ק"מ
  • נטיית מסלול: 42.7 מעלות

משימות בלתי מאוישות ששוגרו לטיינגונג 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

משימות מאוישות ששוגרו לטיינגונג 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שנג'ואו 9 - חללית מאוישת ראשונה ששוגרה ועגנה בתחנת החלל טיינגונג 1. צוות החללית נכנס לתוך טיינגונג 1 ב־18 ביוני 2012.
  • שנג'ואו 10 - חללית נוספת שסין שיגרה למשימה מאוישת שעגנה בטיינגונג 1 ב־13 ביוני 2013.
דגם של תחנת חלל סינית. משמאל עוגנת חללית שנג'ואו

סיום פעילות ודעיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה המראה את האזורים שמעליהם הייתה הסתברות שטיינגונג 1 תתרסק. באדום אזורים עם הסיכוי הגבוה ביותר (4%), בירוק אזורים בסבירות נמוכה (1%), אזורים ללא צבע מחוץ לתחום.[5]
מקום התרסקות טיינגונג 1
 
מקום התרסקות טיינגונג 1
מקום התרסקות טיינגונג 1

התחנה שוגרה בספטמבר 2011 עם אורך חיים מתוכנן של שנתיים. ביוני 2013 הוכנסה התחנה למצב שינה, שבו היא יכולה להישאר במסלול תוך אגירת מידע, ביצוע ניסויים מדעיים וחישה מרחוק בשלט רחוק.[6] ב-21 במרץ 2016 הוכרז כי התחנה סיימה את פעילותה המבצעית, ואז הסתיימה בקרת המסלול של התחנה.[6] חלק מהמדענים סברו שסיום הפעילות נבע מתקלה בתחנה ולכן היא דעכה בצורה לא מבוקרת.[7] בשנת 2016, הודתה סין כי היא אינה שולטת יותר בתחנה וכי דעיכת המסלול אינה מבוקרת.[8]

מאז 2016 דעך מסלול התחנה בהדרגה בצורה לא מבוקרת. עקב חוסר הוודאות בשיערוך המסלול, מיקום נפילת התחנה ואופי דעיכתה חושבו במדויק רק בימים האחרונים של חיי התחנה.[7][8]

שיתוף פעולה בין סוכנות החלל האירופאית, הוועדה באו"ם העוקבת אחר פסולת חלל (ה-IADC) וסין הביא למעקב ושיערוך מסלול התחנה.[9] הנחת העבודה הייתה שכניסת התחנה לאטמוספירה תיצור פסולת חללית שתנחת על אזור נרחב, אולם לא מאויש ברובו, והסיכוי שאדם ייפגע הוא 10 מיליון פחות מהסיכוי לפגיעה על ידי ברק.[5] ההנחה הייתה שהתחנה תתפרק בין קווי הרוחב 42.8° צפון ו-42.8° דרום, אולם חישוב מדויק של המסלול בוצע רק בשעות האחרונות שבהן פעלה התחנה.[10]

ב-2 באפריל 2018 בשעה 00:16 UTC נכנסה התחנה לאטמוספירה ונשרפה. שרידיה נפלו לאוקיינוס השקט צפונית מערבית לפיג'י, אך לא באזור בית הקברות לחלליות.[2] [4]

תחנות חלל סיניות לאחר טיינגונג 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיינגונג 2 - תחנת חלל שסין שיגרה בשנת 2016.

תחנת החלל המבצעית - תחנת החלל המבצעית המתוכננת על ידי סין תורכב ממספר מכלולים שישוגרו בנפרד, והיא דומה בתכנונה לתחנת החלל מיר של ברית המועצות. לתחנת החלל העתידית שלושה מכלולים עיקריים - ליבה ושני מכלולים לניסויים שונים. בנוסף יהיו בתחנה ארבעה פתחי עגינה, שבהם צפויות להשתמש החללית המאוישת שנג'ואו וחללית המשא טיינגונג. מסת התחנה צפויה להיות כ־60 טון, ועל פי התכנון היא תושלם עד שנת 2020.[6]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טיינגונג 1 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חישוב השעות המאוישות של טיינגונג 1 ג'ונתן מק'דוול, 4 באפריל 2018
  2. ^ 1 2 הודעה רשמית על דעיכת המסלול JFSCC, הגוף בחיל האוויר העוקב אחר כל הלוויינים, 2 באפריל 2018
  3. ^ תחזית דעיכת המסלול של טיינגונג 1 (מעודכן כל יום) ד"ר מרקו לנגברוק
  4. ^ 1 2 אבי ביליסובסקי, ‏תחנת החלל הסינית טיינגונג-1 נפלה צפונית מערבית לפיג'י באוק' השקט, באתר "הידען", 2 באפריל 2018
  5. ^ 1 2 3 "Tiangong-1 frequently asked questions". Rocket Science Blog. European Space Agency. 16 בינואר 2018. נבדק ב-11 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 3 China's 1st space lab Tiangong-1 ends data service. Space Daili, Beijing (XNA) Mar 23, 2016.
  7. ^ 1 2 David, Leonard (10 ביוני 2016). "When Will China's 'Heavenly Palace' Space Lab Fall Back to Earth?". Space.com. נבדק ב-2016-07-15. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 Malkin, Bonnie (2018-03-06). "China's Tiangong-1 space station will crash to Earth within weeks". the Guardian (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-6 במרץ 2018. נבדק ב-2018-03-06. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "ESA joins re-entry campaign". European Space Agency (Press release). 6 בנובמבר 2017. נבדק ב-15 במרץ 2018. {{cite press release}}: (עזרה)
  10. ^ Moser, Dave (2018-01-03). "China's out-of-control space station may crash to Earth in 2 months". Business Insider. נבדק ב-2018-01-03.