תוכנית החלל הסינית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תוכנית החלל הסינית כוללת תוכניות מאוישות ולא-מאוישות לחקר החלל ומערכת השמש של הרפובליקה העממית של סין.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית החלל של סין החלה את דרכה בשנת 1968 במטרה ליצור מערכת גרעינית מרתיעה בעקבות הפיצול הסיני-סובייטי בשנת 1960. הלוויין הראשון של הרפובליקה העממית של סין, דונגפאנג הונג 1, שוגר לראשונה בשנת 1970, ובשלושים השנים הבאות שוגרו מעל 50 לווייני דונגפאנג הונג.

תוכנית החלל המאוישת של סין נוצרה בשנת 1968. מטרת פרויקט 714 של התוכנית הייתה להציב טייקונאוט סיני בחלל על גבי שוגואנג 1 עד 1973. לשם כך נבחרו 19 טייסים במרץ 1971, כאשר על גבי השוגואנג 1 יש מקום לשני אנשים. התוכנית בוטלה רשמית ב-13 במאי 1972 מסיבות כלכליות.

תוכנית שנג'ואו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חליפת החלל של הטייקונאוט הסיני הראשון - יאנג ליוויי ממשימת החללית שנג'ואו 5

בשנת 1992 ניתן אישור ומימון לפרויקט 921 אשר תוכנן לשגר חללית מאוישת לחלל. במסגרת הפרויקט, תוכנית שנג'ואו, שוגרו חמש חלליות לא מאוישות וארבע חלליות מאוישות: שנג'ואו 1 נשלחה ב-20 בנובמבר 1999 והייתה חללית לא מאוישת ניסויית, שנג'ואו 2 שוגרה ב-9 בינואר 2001 ונשלחה עם בעלי חיים כדי לבדוק את השפעות החלל עליהם, שנג'ואו 3 נשלחה ב-25 במרץ 2002 ובה שכנה בובת ניסוי, שנג'ואו 4 נשלחה ב-29 בדצמבר 2002 ובה שכנה בובת ניסוי וכן נערכו עליה מספר ניסויים מדעיים. השיגור המאויש הראשון התבצע על גבי החללית שנג'ואו 5 ששוגרה לחלל ב-15 באוקטובר 2003 ועליה היה הטייקונאוט הסיני הראשון, יאנג ליוויי, שהקיף את כדור הארץ 14 פעמים. כעבור שנתיים, ב-12 באוקטובר 2005, נשלחה לחלל חללית מאוישת נוספת, שנג'ואו 6, שעל סיפונה היו שני אנשי צוות, פֵיי ג'וּ'נְלונְג ונְיֵה הָאיְשֶׁנְג, ששהו בחלל חמישה ימים. ב-25 בספטמבר 2008 שוגרה שנג'ואו 7 כשעליה שלושה אנשי צוות, יומיים לאחר מכן, ב-27 בספטמבר ביצע הטייקונאוט ז'או ז'יגאנג הליכת חלל במשך כרבע שעה, במהלכה הכניס לתוך החללית דגימות של חומר סיכה שהושארו מחוץ לחללית בעת ההמראה. הוא וחברו ליו בומינג, ששהה בחלק הלא מדוחס של החללית, לבשו חליפת חלל מיוחדת מתוצרת סין שהיה זה עבורה הניסוי הראשון בתנאי חלל אמיתיים.

ב-31 באוקטובר 2011 שוגרה החללית הלא מאוישת שנג'ואו 8 שהדגימה התחברות אוטומטית ממרכז השליטה בכדור הארץ לטיאנגונג 1 ששוגרה לחלל באותה שנה. ב-16 ביוני 2012 שוגרה החללית שנג'ואו 9 ועליה שלושה אנשי צוות שכלל גם טייקונאוטית סינית ראשונה, ליו יאנג (טיקונאוט), וב-16 ביוני 2013 שוגרה שנג'ואו 10 שהתחברה באופן אוטומטי על ידי מרכז השליטה בכדור הארץ ובאופן ידני על טייס החללית אל תחנת החלל הסינית הראשונה, טיאנגונג 1. בספטמבר 2016 סין שיגרה את טיאנגונג 2, תחנת החלל השנייה שלה, אליה שוגרה ב-17 אוקטובר 2016 החללית שנג'ואו 11 עם שני טייקונאוטים.

התוכנית לחקר הירח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2004 החלו הסינים ליישם באופן מעשי את הנחיתה הבלתי מאוישת שלהם על הירח במסגרת פרויקט לחקר הירח. לפי התכנון יכלול הפרויקט שלושה שלבים: כניסה למסלול סביב הירח, נחיתה על פני השטח, והבאת דוגמיות קרקע מהירח. השלב הראשון התבצע בין 24 באוקטובר 2007 ל-1 במרץ 2009 כששוגר צ'אנגה 1, שמיפה את כל הירח בתצלומיו ועלותו הסתכמה ב-170 מיליון דולר. ב-6 באוקטובר 2010 שוגרה החללית צ'אנג-אה 2 להמשך מחקר סביב הירח כחלק מההכנות לשלב השני של הנחיתה על הירח. ב-2 בדצמבר 2013 שוגרה החללית צ'אנג-אה 3 לנחיתה רכה על הירח.[1][2] ב-14 בדצמבר 2013 נחתה החללית בהצלחה על פני הירח במפרץ הקשתות. השלב השלישי של איסוף דגימות הקרקע מפני הירח צפוי היה להסתיים לפני 2020. עם זאת, סדרת תקלות טכניות שאירעו ברכב האיסוף במהלך חודש ינואר 2014 הביאו לניתוק הקשר עמו ולהכרזה על השבתתו הסופית ב-13 בפברואר אותה שנה.[3]

ב-3 בינואר 2019 הנחיתה סין את הגשושית צ'אנג-אה 4 במכתש פון קרמן בצד הרחוק של הירח. זוהי הנחיתה הרכה הראשונה אי-פעם בצד הרחוק של הירח.

ב-27 בנובמבר 2005 הכריזו ראשי תוכנית החלל הסינית כי הם מתכננים לסיים את תחנת החלל ולבצע נחיתה מאוישת על פני הירח עד שנת 2020, בהנחה כי התקציבים לביצוע הפרויקטים השונים יאושרו על ידי הממשלה הסינית.

תוכנית לחקר מאדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 בנובמבר 2011 שוגרה הגשושית הסינית יינגהו-1 (גחלילית) יחד עם הגשושית הרוסית פובוס-גרנט מבייקונור על גבי משגר זניט ותוכננה להקיף את מאדים במשך שנתיים. זמן קצר לאחר השיגור חל כשל בשלב במנוע של פובוס-גרנט, ושתי הגשושיות (פובוס-גרנט ויינגהו-1) נותרו במסלול סביב כדור הארץ. לאחר עשרה ימים של ניסיונות לפתור את הבעיה, הודיעה סוכנות החלל הסינית ב-17 בנובמבר 2011 כי היא מגדירה את המשימה ככישלון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תוכנית החלל הסינית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יואב לנדסמן, ‏ארנב על הירח, באתר "הידען", 27 בנובמבר 2013
  2. ^ אבי בליזובסקי, ‏שוגרה החללית הסינית הראשונה שתנחת נחיתה רכה על הירח, באתר "הידען", 1 בדצמבר 2013
  3. ^ גשושית החלל של סין "מתה", באתר ערוץ 7