טיוטה:איאד אל-עלאווי
 | |||||
| איאד עלאווי בשנת 2010 | |||||
| לידה |
31 במאי 1944 (גיל: 79) בגדאד | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 עיראק | ||||
| השכלה | אוניברסיטת בגדאד | ||||
| |||||
| |||||
איאד עלאווי (בערבית: إياد علاوي, תעתיק מדויק: איאד עלאוי), הוא פוליטיקאי עיראקי בולט. בשנת 2003 היה הראשון שכיהן כנשיא מועצת הממשל העיראקית, הממשלה הזמנית שהוקמה בעיראק לאחר כיבושה על-ידי כוחות הקואליציה המערבית. לאחר בחירת האספה הלאומית העיראקית המעשית החדשה, נבחר כמחליפו מנהיג מפלגת הדעווה האסלאמית, אבראהים אל-ג'עפרי.
עלאווי נולד בבגדאד למשפחה מיוחסת ולמד לאורך שנות חייו המוקדמות בבתי הספר המבוקשים והטובים בבגדאד ואף נושא בתואר ד"ר לנוירולוגיה. בשנות ה-60 המוקדמות הצטרף למפלגת הבעת', אך בהמשך חייו הפך למבקר מרכזי של ממשלות הבעת' לדורותיהן ואף שיתף פעולה עם סוכנויות ביון מערביות למען הפלת משטרו של סדאם חוסיין. הניסיונות הללו כשלו והוא נותר בגולה עד פלישת ארצות הברית לעיראק ב2003.
לאחר הפלישה מונה כראש הממשלה הזמני של עיראק ופעל באגרסיביות מול ארגוני טרור וגרילה שנכחו במדינה. לאחר אלו, החל במגעים פייסניים עם אנשי מפלגת הבעת' במדינה על מנת להפחית את המתח ביניהן. עלאווי כיהן כראש ממשלת עיראק עד 2006, ולאחר מכן הפסיד בבחירות פעם אחר פעם. בבחירות 2010 אמנם השיג את כמות המושבים הגדולה ביותר, אך כשל בהרכבת קואליציה, כישלון שאת השלכותיו ניתן לראות עד היום על האוכלוסייה הסונית במדינה.
חייו המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלאווי נולד ב-31 במאי 1944 ברובע אל-אעד'מיה בבגדאד, מחוז בעל רוב סוני הנחשב אמיד.[1] משפחתו הייתה מוסלמית שיעית ממעמד הביניים; אביו היה רופא ואימו הייתה מנהלת בית ספר ממשפחה ידועה ממוצא לבנוני. הוא למד במכללת בגדאד, אחד מבתי הספר הטובים בעיראק. בשנות ה-60 החל ללמוד רפואה באוניברסיטת בגדאד. בשנת 1961 הצטרף למפלגת הבעת' והפך לפעיל מטעמה באיגוד הסטודנטים העיראקי. בשנת 1972 עבר לאנגליה ללימודי תואר שני ברפואה ועמד בראש איגוד הסטודנטים הלאומי של הבעת' בבריטניה. בשנת 1982 סיים את לימודי הרפואה וקיבל את התואר ד"ר לנוירולוגיה, מקצוע בו לא עסק מעולם לאור העדפתו לעסוק בפוליטיקה.[1][2]
פעילותו להפלת סדאם חוסיין[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראיון ל"ניו-יורקר" בשנת 2005 אמר "עזבתי את האידאולוגיה של מפלגת הבעת' ב-1971. היו שני נושאים שהיו מאוד מסוכנים: האחד היה אליטיזם, השני היה חשיבה סודית ומבנים ארגוניים סודיים ואני עמדתי נגד השניים האלה. חשבתי שזה נחלת העבר, ומחקה את הקומוניזם הישן". בשנת 1975 כמה ממקורביו מצאו את מותם בדרכים מסתוריות ובשנת 1978 אף הוא ואשתו שרדו ניסיון התנקשות מצד המשטרה החשאית של סדאם חוסיין. שניהם השתקמו מניסיון החיסול, אך עדיין סוחבים עימם צלקות ועלאווי אף נותר צולע.[3] בשנת 1979 איגד קבוצה של אנשי בעת' שלא היו מרוצים מהתנהלות המפלגה, שבשנת 1991 הפכו לארגון "ההסכם הלאומי העיראקי" (INA) (אנ'), שנתמך בתחילה על-ידי ארגון הביון הבריטי MI6.[4] בשנת 1992 החל לקיים מגעים עם ממשלת ארצות הברית, וארגון ה-INA, בשיתוף סוכנות הביון האמריקאית CIA, החלו בביצוע מתקפות על עיראק, בניסיון להפיל את משטרו של סדאם חוסיין. כל הניסיונות הללו כשלו ועלאווי נותר בגולה.
פעילותו הפוליטית עד לשנת 2010[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הפלישה האמריקאית לעיראק והפלת משטרו של סדאם חוסיין בשנת 2003, מונה עלאווי לאור יחסיו הטובים עם הממשל האמריקאי לתפקיד נשיא מועצת הממשל העיראקית.[2] ביוני 2004 מונה פה אחד לתפקיד ראש הממשלה הזמני של עיראק,[5][4] תפקיד שמילא עד לשנת 2006 עם הקמת ממשלתו של נורי אל-מאלכי בעקבות בחירות 2005.[6][7] אחת ממטרותיו המרכזיות של עלאווי כראש ממשלה הייתה יצירת צבא עיראקי מאומן ומצויד היטב, שיוכל להחליף את החיילים האמריקאים. כדי לממש זאת, הוא הקים מנהלה לאומית לביטחון פנים וכוח משטרה שייעודו המרכזי היה לוחמה בטרור.[2] בנוסף, החזיר עלאווי את חוק עונש המוות[8] וממשלתו כתבה תקנת שעת חירום חדשה, המאפשרת לרשות המבצעת להכריז על חוק צבאי, להטיל עוצר ולעצור חשודים על מנת להתמודד עם איומי הטרור במדינה.[9] במקביל לכך, אימץ עלאווי מדיניות פייסנית ביחס לאנשי מפלגת הבעת' לשעבר שלא היו מעורבים במעשים פליליים בתקופת משטרו של סדאם, וכן פתח אפשרות של מתן לחנינה למורדים שהיו מוכנים להניח את נשקם.[1]
לקראת סיום כהונתו ב-2006, הקים עלאווי את הרשימה הלאומית העיראקית "אל-עיראקיה",[10] שהייתה קואליציה חילונית של שיעים וסונים, אך בבחירות הפרלמנטריות בדצמבר 2005 זכתה המפלגה ב-25 מושבים בלבד.[6] הרשימה הייתה מיוצגת בממשלתו של נורי אל-מאלכי, אך עלאווי ומפלגתו הודיעו כי יחרימו את ישיבות הממשלה החל בבאוגוסט 2007.[11][12]
מועמדותו לראשות הממשלה בבחירות 2010[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הבחירות הפרלמנטריות בעיראק (2010)
הבחירות הפרלמנטריות במרץ 2010 היוו נקודת מפנה משמעותית בפוליטיקה העיראקית. בבחירות 2005 עמד אחוז המצביעים על כ-76 אחוזים, בבחירות 2010 ערד אחוז המצביעים לכ-62 אחוזים ובמערכות הבחירות שלאחר מכן ירדו אחוזי ההצבעה באופן משמעותי אף יותר.[13][14] במהלך הבחירות של 2010 עלו חשדות, שהופרכו לאחר מכן, לזיוף קולות בוחרים,[15] נפסלו מועמדים רבים מכלל הרשימות לאור קשרי עבר עם מפלגת הבעת',[16] ואף שונתה שיטת הבחירות.[17]
בבחירות אלה הוביל נורי אל-מאלכי רשימה שיעית שנקראה "מדינת החוק" שמטרתה הייתה לקדם את האינטרסים של הרוב השיעי, בעוד עלאווי הוביל מפלגה שייצגה מודל על-עדתי שקרא לפוליטיקה בעלת מחויבות לעתיד חילוני בעיראק. רשימתו של עלאווי זכתה במספר המושבים הגדול ביותר בפרלמנט, עם 91 מושבים, בעוד שרשימתו של אל-מאלכי הגיעה למקום השני עם 89 מושבים. למרות כמות המושבים הגדולה של כל אחד מהצדדים, עברו חודשים רבים עד שהוקמה קואליציה.[18] לבסוף, בדצמבר באותה השנה אל-מאלכי הקים קואליציה שיעית ברובה, ללא מפלגתו העל-עדתית של עלאווי.[19]
הקמת ממשלתו של אל-מאלכי, ללא מפלגתו של עלאווי גרמה לתחושות קשות בקרב הציבור הסוני במדינה, שחש מודר מהתהליך הפוליטי במדינה למרות שהיווה נתח גדול מכלל המצביעים. עובדה זאת, לצד גישתו הנוקשה של אל-מאלכי כלפי הציבור הסוני במהלך כהונתו, הובילו לשחיקת האמון של הציבור הסוני בממשלה וביכולתו להשפיע על השלטון במדינה. תחושות קשות אלו גולמו בהמשך בירידת אחוזי ההצבעה באופן דרמטי במערכות הבחירות הבאות, בהפגנות רבות שהתקיימו במדינה ויש אף הטוענים שתחושות דחיקה והדרה אלה של הסונים בעיראק היו אחת הסיבות להאצת עלייתו של ארגון המדינה האסלאמית וההתגייסות הרבה של סונים עיראקים אליו.[20]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Ayad Allawi | Biography, Iraq, & Facts | Britannica, www.britannica.com, 2023-05-27 (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Anderson, Jon Lee (2005-01-16). "A Man of the Shadows". The New Yorker (באנגלית אמריקאית). ISSN 0028-792X. נבדק ב-2023-06-25.
- ^ A Big Man To Watch In Baghdad (washingtonpost.com), www.washingtonpost.com
- ^ 1 2 Harding, Luke (2004-05-29). "Liberal Iraqis welcome 'compromise' appointment of temporary prime minister". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-06-25.
- ^ CNN Editorial Research, Ayad Allawi Fast Facts, CNN, 2012-12-26 (באנגלית)
- ^ 1 2
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים [1] - ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים [2] - ^ ABCNEWS.com : U.S. Airstrike on Fallujah House Kills 10, web.archive.org, 2004-08-20
- ^ Meet Iraq's New Strongman - TIME, web.archive.org, 2011-02-21
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים [3] - ^ KUNA : Iraqi National List officially boycotts cabinet sessions - Politics - 07/08/2007, www.kuna.net.kw
- ^ Tran, Mark (2007-08-06). "Ministers boycott Iraqi cabinet". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-06-25.
- ^ The 2010 Iraqi Parliamentary Elections - Interactive Graphic - NYTimes.com, archive.nytimes.com
- ^ IFES Election Guide | Elections: Iraq Council of Representatives 2014, www.electionguide.org
- ^ Chulov, Martin (2010-03-16). "Iraqi elections hit with claims of fraud by opposing parties". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-09-10.
- ^ "Iraqi body bars 500 candidates" (באנגלית בריטית). 2010-01-15. נבדק ב-2023-09-10.
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים [4] - ^ Iraq’s Allawi, Sadr Meet in Syria for Cabinet Talks - BusinessWeek, web.archive.org, 2010-07-28
- ^ "Iraq election recount found no signs of fraud". Reuters (באנגלית). 2010-05-14. נבדק ב-2023-09-10.
- ^ Marisa Sullivan, Maliki’s Authoritarian Regime, ISW, April 2013, עמ' 28-37