טיוטה:אינגה פונר קוקוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אינגה פונר קוקוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנית ישראלית ילידת פולין (ורשה, 1950), אמנית רב תחומית המתמקדת במיצב, פיסול, ציור ורישום לצד עבודות וידאו. הציגה תערוכות בישראל ובאירופה וזכתה בפרס עידוד היצירה מטעם משרד התרבות. עסקה שנים רבות בהוראת אמנות ובכתיבה על אמנות.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פונר קוקוס נולדה בפולין להורים ניצולי שואה. הוריה הכירו לאחר מלחמת העולם השנייה בפולין, עם חזרתם לוורשה לאחר נדודים ברחבי ברית המועצות. משפחותיהן של שני ההורים נספו במהלך השואה. האב [שם האב] חזר לוורשה שם פגש את אמה [שם האם] ולאחר זמן קצר הם נישאו. האב היה בעל השכלה גבוהה במשפטים ובכלכלה מאוניברסיטת ורשה ועבד כתת-שר בממשל הפולני. האם עבדה במכון להיסטוריה יהודית בעיר. בשנת 1950 נולדה פונר קוקוס, וב-1957 עלתה המשפחה לישראל והתישבה ביד אליהו.

הוריה של פונר קוקוס היו חובבי תרבות וביקור באירועי תרבות, כולל תערוכות, מוזיקה ותיאטרון היה חלק מרכזי בהווי המשפחתי. פונר קוקוס סיימה לימודי ביולוגיה באוניברסיטת תל אביב.[1] בהמשך החלה ללמוד לימודי אמנות אותם סיימה בהצטיינות. תחילה למדה אמנות מעשית בבית הספר לאמנות קלישר (1983), שם למדה תחת הדרכתם של אברהם אילת, אנטון בידרמן, יאן ראוכוורגר, ויוסי אשר. בהמשך העמיקה בלימודי אמנות ופילוסופיה לתואר שני באוניברסיטת תל אביב.

לאחר נישואיה נסעה פונר קוקוס עם משפחתה הצעירה לארצות הברית לרגל לימודים מתקדמים של בן זוגה. עם חזרתם לארץ לארץ החלה לעסוק בהוראת אמנות בבית ספר אלון ברמת השרון.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכלול היצירה של פונר קוקוס מתמקד בהיבטים של התבוננות וחקירה של המציאות החברתית והתרבותית, מתוך ניסיון להבין תהליכים של ראייה והתנהלות מנגנונים פרטיים וכלליים לצד היחסים שנרקמים ביניהם. תערוכתה המוזאלית הראשונה הוצגה במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד (1994) ובה היא בחנה את ההתנהלות החברתית של מושבות דבורים. האוצר סורין הלר זיהה כבר אז את העניין של האמנית בהתערבות האדם בטבע וביחסים המתקיימים ביניהם. התבוננות מקרוב, כמו במחקר מדעי, מספק לאמנית את המתודולוגיה להתקרב ולנתח את מרכיבי הטבע, החברה והתרבות, תוך בחינה של התנהלות של הדבורים כוורות.[2]

רבות מהיצירות של פונר קוקוס מצויות על סף ההתפוררות, קיומן שברירי למראה וגם למעשה: ניירות דקים, שעווה, יציקות גבס וכדומה. גליה בר אור ציינה בנוגע ליצירות: "תהליך החקירה האמנותית הוא מסע שאינו מכוון להגיע ליעד סופי ומוחלט, אלא מוּנע שוב ושוב בכוחו של ממד סובייקטיבי."[3] כך משלבת האמנית מחקר מדעי עם היבטים אמנותיים המבוססים על חיפוש מתמיד. אלה מתוארים על ידי ורד מימון: "בלא מעט מעבודותיה מחפשת פונר קוקוס דווקא אחר ההיגיון המבני של האנטרופיה, של אי-הסדר, או ליתר דיוק - אחר אותם גבולות חמקמקים בין סדר לאי-סדר, בין צורה לכתם ובין הנראות של דבר למחיקתו."[4]

היבטים של ראייה והתבוננות מעסיקים את פונר קוקוס: כיצד אנו תופשים את הסביבה שבה אנו פועלים ואת המציאות שמתרקמת בחברה בכללה. בהצבה "פרה עיוורת" (גלריה טובה אוסמן, 2002), עסקה בשאלה מה קורה כאשר חוש הראייה של אנשים נעלם, כאשר העיניים מכוסות, מצב שמונע את היכולת לראות ובעקבות זאת אף לפעול. ענייני עיוורון והעדר יכולת ראייה סקרנו והביאו לשיתוף פעולה במספר תערוכות עם האמן הגרמני קלאוס אילי (Klaus Illi), שעסק בהיבטים של עיוורון. תערוכות זוגיות אלו הוצגו במשכן לאמנות בעין חרוד ובהמשך בגרמניה, באיסליגן (2003), בוויסבדן ובשטוטגרט (2006). המבקר Martin Metzger כתב: "בעבודותיה חוזרים מצבי פיצול, שימת גבולות, שמהווה גבול לפנים וגבול לחוץ, של הגבלה (הפרדה) בעזרת גדר ותחימה בעזרת גדר. לא בצורה דמונסטרטיבית אלא בצורת סטרוקטורה מסמנת."[5]

פונר קוקוס עוסקת רבות בזיכרון אישי וקולקטיבי הכולל התייחסות לזיכרונות מפולין, ארץ הולדתה, לדוגמה בעבודות הווידאו "שם," (2010). מתוך העניין בזיכרון האישי, הרחיבה את התעניינותה אודות עתידם של זיכרונות ומצבורי מידע של התרבות וכיצד אלה עתידים להישמר לאורך זמן בעידן הדיגיטלי והווירטואלי. נקודות אלה הן קריטיות להבנת היצירה האמנותית שלה, היות שגם בהן היא בוחנת את השתנות התפישות של דרכי שימור העבר - פיזית או מנטלית.

החל בשנות האלפיים רבות מן העבודות שיצרה עוסקות בסוגיית סכנת העלמות הידע, סיכון שנוצר בעידן הדיגיטלי, שבו הידע נשמר בענן ובאמצעים בלתי פיזיים. שלומית ברויר אוצרת התערוכה "ארכאולוגיה של ענן," שהוצגה בגלריה בסיס בהרצליה (2016) ציינה: "בטווח הזמן שבין הדיגיטלי למכני, בין האנכרוניסטי לרלוונטי, בין הנראה לסמוי ובין הממשי לווירטואלי, בונה אינגה פונר קוקוס ארכיב שרכיביו הם שריד של אופני ייצוג מטריאלי של הידע. הספר, הדיסק, התקליט והמפה הם חלק מהממצאים הארכאולוגיים שפונר קוקוס מציבה בתערוכה. טיבם המכשירני של מוצגים אלה כמוליכי מידע, ידע וזיכרון ובה-בעת כפרגמנטים המייצגים טכנולוגיות ארכאיות מעצים את השאלה אודות העתיד הלא רחוק, שבו המידע ייקרא בגרסתו הדיגיטלית, בעוד שהמקור החומרי ייגנז."[6]

רבות מהעבודות שלה נוקטות בגישה של צמצום צבעוני ותוכני, המחייבות התבוננות קפדנית כדי להבחין בניואנסים השונים, שאינם ניכרים במבט ראשון. הפרטים הקטנים, אם בשינויי הקווים ברישום או במסמרים הבולטים מתוך השעווה השחורה, כולם מעוררים סקרנות ומזמנים חקירה נוספת על ידי הצופה.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פונר קוקוס הייתה יושבת הראש ובין קבוצת המייסדים-מקימים של "אימפקט" (2005-1999), ארגון שפעל לקידום מעמדם של אמנים תוך דאגה להיבטים מקצועיים של העוסקים בתחום (היום נקרא האירגון איגוד האמנים הפלסטיים).[1] לפעילות זו הגיעה בעקבות מלגת שהות בסיטה, פריז, שם נחשפה למקומם ולמעמדם של יוצרי אמנות, תוך הבנת הפערים העצומים במצבם המקצועי של אמנים בישראל בהשוואה לאלה שפועלים באירופה.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1983 בוגרת בית הספר לאמנות קלישר, תל אביב
  • 1988 BA בהצטיינות באמנות, אוניברסיטת תל אביב
  • 1995-1998 MA הפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת תל אביב
  • 2003-2004 MA החוג לפילוסופיה, אוניברסיטת תל אביב
  • 2007-2005 MA החוג הבינתחומי לאמנויות, אוניברסיטת תל אביב

פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2019 נפל דבר, מוזיאון בית ביאליק, תל אביב, אוצרת: סמדר שפי
  • 2016 ארכאולוגיה של ענן, גלריה בסיס לאמנות ותרבות, הרצליה, אוצרת: שלומית ברויר
  • 2014 בין מולדות, שם, 4th Ars Polonia Biennale, Opole, פולין, אוצרת: Malgorzata
  • 2012 שם ומעבר, הגלריה האחרת, המכללה האקדמית לחינוך תלפיות, אוצר: אבנר בר-חמא
  • 2010 שם, וידאו, הביאנלה הבינלאומית Mediations, המוזיאון הלאומי פוזנן, פולין, אוצרים: Mizusawa Tsutomu & Ryszard W. Kluszczyński
  • 2010 24 שעות באוגוסט, קולנוע רחוב - וידאו, חלון אמנות נגה היקרה, יפו 
  • 2009 שם, בית האמנים תל אביב, אוצרת: יפעת לייסט
  • 2009 הקמה בתהליך, וידאו, מוזיאון אשדוד לאמנות, אוצר: יונה פישר 
  • 2006 ראייה עיוורת, KunstvereinBellevue-Saal, מרכז לאמנות עכשווית, ויסבאדן, גרמניה
  • 2003 רפלקס עיוורון, מוזיאון לאמנות עין חרוד, אוצרת: גליה בר-אור, עם Klaus Illi
  • 2003 הבלתי נראה, Galerie Kunst im Heppacher, אסלינגן, גרמניה, אוצרת: סוזנה לודקה
  • 2002 פרה עיוורת, מיצב חלון, גלריה טובה אוסמן, תל אביב
  • 2002 פונקטום קאקום, משכן האמנים הרצליה, עם Klaus Illi, אוצרת: ורדה גינוסר
  • 1999 אנטרופיה 2, גלריית הסיטה הבינלאומי לאמנויות, פריז
  • 1997 פלוס, מינוס, שחור-לבן, גלריה לימבוס, תל אביב, קטלוג: ורד מימון
  • 1995 אין כוורות שחורות, מוזיאון אורי ורמי נחושתן, אשדות יעקב, אוצרת: רות שדמון
  • 1994  אין כוורות שחורות, מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד, אוצר: סורין הלר, קטלוג
  • 1993 עבודות לילה, בית האמנים ירושלים
  • 1993 שריון חורים, פסל חוצות ברמת השרון, אוצר: יואב דגון
  • 1992 אובייקט-ציור-אובייקט, גלריה שרה ארמן, תל אביב

תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2021 הביאנלה הראשונה לאמנויות ולעיצוב תל אביב מוזיאון ארץ ישראל, אוצרים: אנריאטה אליעזר ברונר, יובל סער, ניר הרמט (ואחרים)
  • 2020 הביאנלה הבינלאומית לאמנות טקסטיל, פורטוגל, Palácio do Centro Cultural Vila Flor ,Contextile
  • 2018 עמוד ענן, מוזיאון הרמן שטרוק חיפה, אוצרת: סבטלנה ריינגולד
  • 2017 תערוכת זוכי פרסי משרד התרבות, מובי מוזיאוני בת-ים, אוצר: יהושע סימון
  • 2015 Wroclaw Contemporary Museum ,Vot ken you mach, אוצר: Rafal Jakubowicz
  • 2013 הביאנלה הארצית לרישום רשמים V, מעבר לנייר, סדנת ההדפס ירושלים, אוצרות: טל יחס, אירנה גורדון
  • 2013 Triennial of Extended Media, Belgrade, Serbia

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תיעוד התערוכה נפל דבר, בית ביאליק, 2016

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אפי אליסי, ראיון עם אינגה פונר קוקוס, באתר EFIFO מגזין אמנות, ‏27.11.2016
  2. ^ סורין הלר, אין כוורות שחורות, עין הוד: מוזאון ינקו דאדא, 1994
  3. ^ גליה בר אור, רפלקס עיוורון, עין חרוד: המשכן לאמנות עין חרוד, 2003
  4. ^ ורד מימון, פלוס, מינוס, שחור, לבן, תל אביב: גלריה לימבוס, 1997
  5. ^ Martin Metzger, Blinde Flecken der Identitat, Esslinger Zeitung, 2003
  6. ^ שלומית ברויר, ארכיאולוגיה של ענן, הרצליה: גלריה בסיס, 2016