גליה בר אור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גליה בר אור
גליה בר אור בתערוכת דוד פרלוב, 2014
גליה בר אור בתערוכת דוד פרלוב, 2014
לידה עין חרוד
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גליה בר אור היא אוצרת, חוקרת של האמנות בישראל ומרצה בכירה במכללת אורנים. ניהלה את המשכן לאמנות על שם חיים אתר בשנים 1985–2015. הייתה המנהלת האמנותית של פירמידה, מרכז לאמנות עכשווית בחיפה מ־2018 עד ינואר 2019, ואוצרת באוהאוס חברתי חיפה (2019)

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר אור נולדה וגדלה בקיבוץ עין חרוד מאוחד, שבו היא חברה עד היום.

סיימה את לימודיה לתואר ראשון בחוגים תולדות האמנות והיסטוריה של עם ישראל ולאחר מכן המשיכה לתואר שני במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב וקיבלה תואר דוקטור בבית הספר להיסטוריה מכון כהן אוניברסיטת תל אביב.

בשנת 2011 זכתה בפרס יצחק בן-צבי לתולדות ארץ ישראל על עבודתה.

המשכן לאמנות בעין חרוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 19852016 ניהלה בר אור את המשכן לאמנות בעין חרוד והפכה אותו לאחד המוזיאונים המשפיעים והחשובים ביותר בישראל.[1] בר אור אצרה תערוכות רבות בישראל ובעולם, יזמה וניהלה אירועי תרבות וביאנלות, השתתפה בהפקת סרטים דוקומנטריים, ופרסמה מאמרים, ספרים וקטלוגים רבים.[1]

בר אור נחשבת כאחראית להצגתן של קריאות אלטרנטיביות בהיסטוריה האמנותית הישראלית ולחשיפת עבודותיהם של אמנים חשובים ופרקטיקות אמנותיות שלא היו חלק מהזרם המרכזי, מתוך תפיסת עולם המחברת בין האומנות לבין המרחב בו היא מתקיימת, או כפי שכתבה מבקרת האמנות גליה יהב על תפישת האוצרות של בר אור "מפעלה הגדול הוא יצירת תשתית רעיונית וחזותית למינורי, למי ולמה שחמק מהקאנון והודר, התנהל בצלו כגרסה לא נחשבת, לא סופר ולא נחקר".[2]

העלתה תכנים חברתיים, נשיים, בעודה מנהלת את המוזיאון עם צוות שרובו נשים[3]. העלתה מהאוב אמניות שנשכחו קצת,[4] כתבה מאות מאמרים וספרים. יחד עם אלה הייתה שותפה עם תאורטיקנים ומבקרי אמנות מקומיים שחוקרים נושאים חברתיים מקומיים, בהוראה בקורסים אוניברסיטאיים העוסקים בסוגיות החברתיות חשובות לחברה הישראלית כגון הגירה וזהות[5].

בשנים 1986,[6] 1988[7] ו־1991,[8] הפיקה גליה שלוש ביאנלות לצילום, תחום שלא זכה עד אז לטיפול מוזיאלי או מחקרי מסודר ומעמיק בישראל. בביאנלות שיתפה פעולה בין השאר עם אדם ברוך, אבי גנור, מיכה קירשנר, תולי ואילנה באומן ויונה פישר.

באוקטובר 2001, אצרה גליה מקבץ של 5 תערוכות יחידה בשם 'גבולי', [9]בר אור אצרה את התערוכות של ורד נחמני, אחלאם שיבלי, אריאן ליטמן כהן ויעל אלבוים, וחיים מאור אצר את תערוכתה של מרים ברוק-כהן.

בשנת 2008 אצרה בר אור יחד עם גדעון עפרת את תערוכת העשור הראשון 1948–1958,[10] שבה הוצגו בין השאר יצירות של שמי, פייגין, דנציגר, תומרקין, ארוך, מאירוביץ, כהנא, לואיזאדא, נתון, אברמוביץ וזריצקי. האוצרים השתדלו להכניס לתערוכה [11]גם יצירות של אמניות ' שהיו שם ולא זכו למספיק מודעות ציבורית כמזוהות עם התקופה - כי תקופה בדרך-כלל מזוהה לפי קבוצות דומיננטיות שמתקשרות למשהו חברתי או פוליטי.' וכמו שממשיכה בר אור בדבריה הנשים האמניות 'עבדו כיחידות וזו הזדמנות לראות אם העבודה שלהן טרייה ורלוונטית'. ככה הוצגה שם גם אמנית טובה כמו חגית לאלו, שנשכחה עם השנים.

מרכז האמנות "פירמידה" בחיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי 2017 התמנתה למנהלת ואוצרת ראשית של פירמידה, מרכז לאמנות עכשווית בשכונת ואדי סאליב בחיפה.[12] מינויה והפעילות האינטר-דיסיפלינרית אשר יזמה ברחבי השכונה בשיתוף פעולה עם יוצרים, תושבי השכונה וקבוצות מקומיים – הפיחו רוח ותקווה בשכונה ובקהילת התרבות החיפאית, למודות הפוליטיקה המורכבת וההזנחה, ומיצבו במהרה את הפירמידה כמרכז תרבות חדשני וחשוב גם ברמה הארצית.[13][14]

ביולי 2018 נפתח אשכול תערוכות 'רציף פירמידה:מנמל חיפה לוואדי סאליב'.[15]

בינואר 2019, בעקבות חילופי השלטון המקומי בחיפה תחת ראשת העיר החדשה עינת קליש-רותם ומינויו של הרב דב חיון לממונה על התרבות בעיר, החלו להתפרסם ידיעות על שינוי פתאומי של ייעוד הפירמידה ואי חידוש החוזה עם בר אור. הידיעות הציתו במהרה התגייסות ומחאה יוצאות דופן של כלל קהילת התרבות בחיפה ובארץ כנגד הפיטורים השרירותיים של בר אור וכנגד הפגיעה הקשה בתהליכי העומק המשמעותיים שהחלה.[16][17][18]

המחאה אשר דרשה את המשך ופיתוח פעילותה של בר אור בפירמידה ובחיפה בכלל – הביאה את העירייה להכריז כי בקרוב יפורסם מכרז לתפקיד אוצרת שירכז את ששת המוזיאונים בעיר, ועל החתמתה של בר אור על חוזה חדש לשם המשך הובלת "באוהאוס חברתי" – האירוע הרב התחומי אשר פיתחה במיוחד למרחב שבין הדר לשוק תלפיות, שהיה צפוי להתקיים ביוני 2019.[19][20]

צילום של חאדר ושאח מהתערוכה "הגר" 2012

באוהאוס חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 28 ל־30 בנובמבר 2019, התקיימו בחיפה סדרת אירועים ותערוכות שבהם הקהל הוזמן לבקר בשפע בניינים בסגנון הבאוהאוס בשכונת הדר בחיפה בין שוק תלפיות לבנין הטכניון הישן. בקטלוג כותבת בר אור[21] "אירועי "באוהאוס חברתי" מתקיימים בלב הציבורי הפועם של הדר הכרמל של אותם ימים – מרחב הטכניון וכן, מרחב בית הפועלים והאמפיתיאטרון, בואכה שוק תלפיות. רבים מהמבנים נמכרו, המתחמים חוצים אוכלוסיות ומרקמי-חיים הנמצאים בתהליכי שינוי מואץ והאירוע כולו מהווה הזדמנות להיכרות ולמפגש שהוא גם נקודת מוצא לפעולה עתידית. ׳באוהאוס חברתי׳ מזמין את קהליו להתרשם מהאתרים המרתקים, אך גם לחוש מה רוחש מתחת לקרקע: להתוודע לנראה ולסמוי, לפתוח ולחסום, במקומות שהיו ליבת המשמעות של חיפה ושל המדינה כולה".

מבחר תערוכות וספרים נלווים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1991 אצרה גייל וימר יחד עם בר אור את התערוכה 'הסיב באמנות הפולנית בת-זמננו' שהציג לצבור הישראלי בפעם הראשונה תערוכה מוזיאלית בנושא הסיבים. בין האמנים

מגדלנה אבקאנוביץ, אננה גבל [ Anna Goebel] ועוד אמנים רבים. לתערוכה נלווה קטלוג בעברית ובאנגלית עם מבוא רחב יריעה שכתבה גליה בר אור[22].

בשנת 2002, אצרה גליה תערוכה של מרדכי גומפל שהתקימה במקביל במשכן בעין חרוד, בבית האמנים בירושלים ובעיר הולדת למנו שבגרמניה. כמו כן השתתפה גליה בהעברת ציור קיר של גומפל ממלון שולמית בחיפה שעמד בפני הריסה, אל אוסף המשכן.

בשנת 2004 אצרה בר אור את 'וידאו זון 2 ' של [23]יהודית מצקל במוזיאון הרצליה.

בשנת 2007 אצרה וכתבה גליה את 'מיכאל דרוקס-מסעות בדרוקסלנד', [24]הספר יצא בעברית ובאנגלית.

באוקטובר 2015, אצרה גליה תערוכה יחד עם האדריכל צבי אפרת בבית תרבויות העולם (HKW) בברלין את התערוכה‏ "Communal by Commune. The Perpetually Negotiable Dwelling".[25]

בשנת 2017, השתתפה בטקסט ובאצירת תערוכת דוד פרלוב [26]בדוקומנטה ה-14 בקאסל גרמניה ואתונה יוון.


השתתפה בטקסט ובסיוע בתערוכה "Postwar: Art Between the Pacific and the Atlantic, 1945–1965", אשר הוצגה במשכן לאמנות במינכן בין 14 באוקטובר 2016 ל־26 במרץ 2017[27].

בשנת 2018 אצרה גליה במוזיאון תל אביב את 'אברהם אופק:גוף, עבודה'. תערוכה במבט רטרוספקיבי[28].

ביולי 2020, אצרה גליה את תערוכת היחיד של[29] מיכאל קובנר ' מראות כפולי אפיק'. מגפת הקורונה העבירה חלק מהשיחות לסרטונים שפורסמו במרשתת.

מבחר מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'ארץ מקלט, על מהגרים ופליטים בשיח האמנות', באתר המשכן לאמנות עין חרוד[30]
  • 'על הציור תהלוכת האחד במאי', [31]בקטלוג 'מדמות להפשטה וחזרה דן לביא',


ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גליה בר אור בוויקישיתוף

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 שני ליטמןכך הפכה גליה בר אור את המשכן לאמנות בעין חרוד למוזיאון מרכזי, באתר הארץ, 8 באפריל 2016
  2. ^ גליה יהבבצידי האוטוסטרדה הציונית, באתר הארץ, 8 באפריל 2016
  3. ^ ציפי בנציון, יסוד. ציפי בנציון מארחת את גליה בר אור, עדית יזמות חברתית
  4. ^ דוד שפרבר, הפיכת שוליותן של נשים מחולשה לכוח, 16 בדצמבר 2013, באתר ערב רב
  5. ^ טל דקל, הגירה ואמנות בישראל: סוגיות של זהות בעידן של גלובליזציה, אוניברסיטת תל אביב (בעברית , אנגלית)
  6. ^ ביאנלה ישראלית ראשונה לצילום, משכן לאמנות עין חרוד, ‏אוקטובר 1986 (בעברית , אנגלית)
  7. ^ ביאנלה ישראלית שניה לצילום, משכן לאמנות עין חרוד, ‏ספטמבר 1988 (בעברית, אנגלית)
  8. ^ ביאנלה ישראלית שלישית לצילום 91' – זיכרון קשה עורף, משכן לאמנות עין חרוד, ‏ספטמבר 1991 (בעברית , אנגלית)
  9. ^ סמדר שפי, חמישה סיפורים אישיים, הארץ, ‏22.10.2001
  10. ^ רותי דירקטור, מומלצי סוף השבוע 30.10.2008, הצופה, ‏30.4.2009
  11. ^ חגית פלג רותם, שיעור מולדת באמנות ישראלית, גלובס, ‏8.4.2008
  12. ^ אשרי, מיה (19 בדצמבר 2017). "גליה בר אור מונתה לאוצרת הראשית של "פירמידה", המרכז לאמנות עכשווית בחיפה". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-18 במרץ 2019. 
  13. ^ ריבה, נעמה (3 בינואר 2018). "האם מרכז האמנות החדש "הפירמידה" יצליח להביא לשיקום ואדי סאליב בחיפה". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-18 במרץ 2019. 
  14. ^ מתחם האמנים בשכונת ואדי סאליב בחיפה שמציב חלופה לסצינה התל אביבית, דבר ראשון
  15. ^ רציף פירמידה: אירוע הפתיחה., פירמידה, ‏יולי 2018 (בעברית, ערבית, אנגלית)
  16. ^ בראש הפירמידה, כלבו – חיפה והצפון, ‏2019-02-02
  17. ^ ריבה, נעמה (1 בפברואר 2019). "אמנים בחיפה מתקוממים על פיטורי האוצרת גליה בר־אור". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-18 במרץ 2019. 
  18. ^ אמנים הסירו עבודות מהתערוכה האחרונה שאצרה בר אור, כלבו – חיפה והצפון, ‏2019-02-19
  19. ^ ריבה, נעמה (20 בפברואר 2019). "בחיפה מתכננים למנות אוצרת ראשית לכל המוזיאונים בעיר". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-18 במרץ 2019. 
  20. ^ Galia Bar Or, www.facebook.com
  21. ^ ליאת סאבין בן שושן, באוהאוס חברתי, ערב רב, ‏18.1.2020
  22. ^ גייל וימר, גליה בר אור, אמנות הסיבים הפולנית בת-זמננו, תרגום: שרה קיטאי, תל אביב: מודן, 1991. (בעברית, אנגלית)
  23. ^ יהודית מצקל, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, ‏נובמבר 2004
  24. ^ מיכאל דרוקס- מסעות בדרוקסלנד/ [תערוכה:אוצרת- גליה בר אור:], הספריה הלאומית (בעברית, אנגלית)
  25. ^ Communal by Commune. The Perpetually Negotiable Dwelling, באתר בית תרבויות העולם בברלין (באנגלית)
  26. ^ David Perlov: Retrospective, Documenta, ‏6/7/2017 (באנגלית)
  27. ^ Postwar: Art Between the Pacific and the Atlantic, 1945–1965 / Catalogue, Haus der Kunst (באנגלית)
  28. ^ אברהם אופק: גוף, עבודה, מוזיאון תל אביב לאמנות, ‏2018
  29. ^ מיכאל קובנר, הספר ודפדפת ראיון בין גליה למיכאל, Michael Kovner, ‏4/7/2020
  30. ^ גליה בר אור, [https://museumeinharod.org.il/%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%9E%D7%A7%D7%9C%D7%98-%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%A8-%D7%90%D7%95%D7%A8/ ארץ מקלט על מהגרים ופליטים בשיח האמנות], המשכן לאמנות עין חרוד
  31. ^ דן לביא, מדמות להפשטה ובחזרה דן לביא, חיפה: דן לביא, 2020, 2020, פרק סדרות לפי נושאים, עמ' 180, ISBN 978-965-599-205-2. (בעברית, אנגלית)