טיוטה:אמנטדין
 | |
| שם IUPAC | |
|---|---|
| 1-Adamantylamine | |
| נתונים כימיים | |
| כתיב כימי | C10H17N |
| נתונים פרמוקוקינטיים | |
| זמינות ביולוגית | 86-90% |
| מטבוליזם | מינימלי בעיקר מטאבוליטים של אצטיל |
| זמן מחצית חיים | 10-31 שעות |
| הפרשה | שתן |
| מזהים | |
| מספר CAS | 768-94-5 |
| PubChem | 2130 |
אמנטדין (באנגלית Amantadine), הנמכר בין השאר בשם המסחרי גוקוברי (Gocovri), היא תרופה המשמשת לטיפול דיסקינזיה, למשל בתסמונות תנועתיות לא רצוניות הנלוות למחלת הפרקינסון. מנגנון הפעולה של אמנטדין כולל עיכוב הקולטן ניקוטיני, הפעלת הקולטן דופמין, ועיכוב בלתי תחרותי של הקולטן ל-NMDA.
שימוש נוסף של אמנטדין הוא לטיפול בשפעת הנגרמת על ידי וירוס השפעת A. עם זאת, השימוש בה לטיפול בשפעת כבר אינו מומלץ בשל עמידות נפוצה לתרופה. מנגנון הפעולה האנטי-ויראלי דיסקינזיה הוא עיכוב של תעלת הפרוטון M2 של וירוס השפעת.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשיתה, אמנטדין שימשה לטיפול בשפעת A. לאחר שדיווחו לראשונה על תכונותיה האנטי-ויראליות בשנת 1963, קיבלה האמנטדין אישור כטיפול מונע (פרופילקסיס) של נגיף השפעת A. בשנת 1973, אישר מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) את השימוש באמנטדין לטיפול במחלת פרקינסון. בשנת 2017, אושרה התרופה בעיכוב שחרור לטיפול בתסמונות תנועתיות לא רצוניות (דיסקינזיה) הנגרמות על ידי Levodopa.
מבנה ודמיון כימי[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמנטדין (נמכרת תחת שמות המותג גוקוברי, סימדין, וסמטראל) היא תרכובת אורגנית. המבנה שלה מורכב משלד אדמנטן עם קבוצת אמינו המחוברת לאחד מארבעת פחמי האלפא השלישוניים.
רימנטדין היא תרכובת דומה לאדמנטן ובעלת תכונות ביולוגיות דומות; שתיהן פועלות על תעלת הפרוטון M2 של נגיף השפעת A.
שימוש רפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחלת פרקינסון[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמנטדין משמשת לטיפול בתסמונות פרקינסוניות כגון דיסקינזיה ותסמונות פרקינסוניות הנגרמות מתרופות אחרות. ניתן להשתמש באמנטדין לבד או בשילוב עם תרופה אחרת נגד פרקינסון או תרופה אנטיכולינרגיות. הסימפטומים הספציפיים עליהם משפיעה טיפול באמנטדין הם דיסקינזיה ונוקשות. התכשיר בעל שחרור מושהה של אמנטדין משמש נפוץ לטיפול בתסמונות דיסקינזיה אצל אנשים המקבלים טיפול בלבודופה (Levodopa) למחלת פרקינסון. סקירה מקצועית שפורסמה בשנת 2003 בכתב העת Cochrane קבעה שאין די ראיות כדי להוכיח את הבטיחות או היעילות של אמנטדין לטיפול בתסמונות דיסקינזיה.
בשנת 2008, דיווח ארגון הבריאות העולמי (WHO) שאמנטדין אינה יעילה כטיפול עצמאי במחלת פרקינסון, אך המליץ על השימוש שלה בטיפול משולב עם לבודופה (Levodopa).
שפעת A[עריכת קוד מקור | עריכה]
בארצות הברית, אמנטדין אינה מומלצת לטיפול או מניעה של שפעת A. לאמנטדין אין השפעה על מניעה או טיפול בזיהומים של שפעת B מרכזים לבקרת מחלות ומניעתן בארצות הברית מצאו שעונת השפעת 2008-2009 כל דגימות ה-H3N2 העונתיות ו־2009 של שפעת המגפה היו עמידות לאדמנטאנים (אמטדין ורימנטדין).
ה-CDC (מרכזים לבקרת מחלות ומניעתן בארצות הברית) ממליץ על שימוש ב מעכבי נויראמינידאז בלבד לטיפול ומניעה של שפעת. ה-CDC ממליץ נגד אמנטדין ורימנטדין לטיפול בזיהומים בשפעת A.
באופן דומה, דו"ח הווירוסים של ארגון הבריאות העולמי לשנת 2011 הראה שכל נגיפי שפעת A מסוג H1N1 שנבדקו היו עמידים לאמנטדין. הנחיות ה-WHO ממליצות נגד השימוש במעכבי M2 לטיפול בשפעת A. סקירת קוקריין משנת 2014 לא מצאה ראיות ליעילות או לבטיחות של אמנטדין בשימוש למניעה או טיפול בשפעת A.
מנגנון הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחלת פרקינסון[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנגנון הפעולה של אמנטדין במחלת פרקינסון אינו מובן לחלוטין. ידוע שהיא פועלת כחוסמת חלשה של קולטני NMDA מסוג גלוטמט, מעלה את שחרור הדופמין וחוסמת את ספיגת הדופמין חזרה לתאים. ככל הנראה, אמנטדין אינה מעכבת את האנזים מונואמין אוקסידאז (MAO). יתרה מכך, לתרופה ישנן השפעות רבות במוח, כולל שחרור של דופמין ונוראפינפרין מקצות העצבים. נראה שהיא פועלת כחומר אנטי-כולינרגי (בפרט על קולטני אלפא-7 ניקוטיניים) בדומה לתרופה דומה, ממנטין.
שפעת[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנגנון הפעולה האנטי-ויראליות של אמנטדין היא חסימה של תעלת היונים בחלבון M2 של שפעת A. תפקודה של חלבון M2 הוא לאפשר לנגיף התוך-תאי לשכפל (M2 פועל גם כתעלת פרוטון עבור יוני מימן לחצות לתוך הווזיקל), ולשחרר החוצה (shedding) חלבונים ויראליים שנוצרו לחלל החוץ-תאי. על ידי חסימת תעלת M2, הנגיף אינו מסוגל לשכפל עקב פגיעה בשכפול, בסינתזת חלבון ובשחרור החוצה.
אופן הפעולה של אמנטדין ושל רימנטדין זהה מבחינה מכנית. הן נכנסות לתעלת M2 הטטרמרית וחוסמות את תפקוד הנקבוב - כלומר, העברת פרוטונים. עמידות לסוג תרופה זה נובעת ממוטציות בשיירי חומצות אמיניות המצפות את הנקבוב של התעלה, ומונעות מאמנטדין ורימנטדין להיקשר ולחסום את התעלה בדרך הרגילה שלהן.
פרמקוקינטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמנטדין נספגת היטב דרך הפה. במקרים של תסמונות פרקינסוניות, כולל דיסקינזיה, תחילת ההשפעה היא בדרך כלל תוך 48 שעות. ככל שרמות האמנטדין בפלזמה הדם עולות, כך גובר הסיכון לתופעות לוואי.
חשוב לציין כי:
- אצל חולים עם מחלת כליה סופנית, זמן מחצית חיים של התרופה מתארך בממוצע שמונה ימים. זאת משום שהכליות, שאחראיות על פינוי התרופה מהגוף, כבר לא מתפקדות באופן תקין.
- אמנטדין מוסרת רק במידה מינימלית על ידי המודיאליזה.
- אמנטדין עוברת מטבוליזם במידה מועטה (5-15%) על ידי תהליך כימי המכונה אצטילציה.
- היא מופרשת בעיקר (90%) ללא שינוי בשתן על ידי הפרשת כליות.
תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמנטדין נחשב לתרופה עם פרופיל תופעות לוואי מתון. תופעות לוואי נוירולוגיות שכיחות כוללות נמנום, סחרחורת, בלבול וטשטוש ראייה. בשל השפעותיה על מערכת העצבים המרכזית, יש לנקוט בזהירות רבה בשילובה עם תרופות ממריצות נוספות או תרופות נוגדות-כולינרגיות.
התווית נגד[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמנטדין הינה התווית נגד עבור אנשים עם מחלת כליה סופנית, מאחר שהתרופה מסולקת על ידי הכליות. יש ליטול אותה גם בזהירות על ידי אנשים עם הגדלה של prostate או גלאוקומה, בשל תופעותיה נוגדות-הכולינרגיות.