אנטיכולינרגיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חומר אנטיכולינרגי הוא חומר החוסם את הנוירוטרנסמיטר אצטילכולין במערכת העצבים המרכזית ובמערכת העצבים ההיקפית. חומרים אנטיכולינרגיים מעכבים דחפים עצביים פאראסימפתטיים על ידי חסימה סלקטיבית של קולטני אצטילכולין בתאי עצב. סיבי העצב של המערכת הפאראסימפתטית אחראים על תנועה לא רצונית של השרירים במערכת העיכול, בדרכי השתן, בריאות, ובחלקים רבים אחרים של הגוף. תרופות אנטיכולינרגיות מחולקות לשלוש קטגוריות בהתאם לתפקידן: אנטימוסקרינים, חוסמים גנגליוניים וחוסמים נוירומוסקולריים.

שימושים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרופות אנטיכולינרגיות משמשות למגוון מצבים רפואיים:

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעות הלוואי של תרופות אלו רבות ומגוונות, ביניהן:

תופעות לוואי אפשריות במערכת העצבים המרכזית:

  • בלבול
  • חוסר התמצאות
  • אגיטציה
  • אופוריה או דיספוריה
  • דיכוי נשימה
  • בעיות זיכרון[1]
  • חוסר יכולת להתרכז
  • דיבור לא קוהרנטי
  • עצבנות
  • מיוקלונוס
  • מחשבות לא הגיוניות
  • פוטופוביה
  • הפרעות ראיה
    • הבזקי אור תקופתיים
    • שינויים תקופתיים בשדה הראייה
    • שלג ויזואלי
    • ראיית מנהרה
  • הזיות חזותיות, שמיעתיות או אחרות.
  • לעיתים נדירות: פרכוסים, תרדמת, ומוות.
  • תת-לחץ דם תנוחתי - מעלה משמעותית את הסיכון לנפילות בקרב קשישים.

חולים מבוגרים נמצאים בסיכון גבוה יותר לחוות תופעות לוואי הקשורות למערכת העצבים המרכזית עקב ייצור נמוך של אצטילכולין בגיל זה.

רעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמונת אנטיכולינרגית היא תסמונת הפיכה המסתיימת ברגע שהחומר שגרם לה מופרש מהגוף. מעכבי אצטילכולין אסטראז כמו פיזוסטיגמין נמצאים בשימוש כאנטידוט במקרים של תסמונת אנטיכולינרגית מסכנת חיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנטיכולינרגיות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Talan, Jamie (July–August 2008). "Common Drugs May Cause Cognitive Problems". Neurology Now 4 (4): 10–11. doi:10.1097/01.NNN.0000333835.93556.d1. בדיקה אחרונה ב-17 באוגוסט 2017. 
P medicine.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.