טיוטה:המועצה למנהיגות חינוכית

המועצה למנהיגות חינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועצה למנהיגות חינוכית היא קבוצה של אנשי חינוך בכירים המגבשת ומפיצה המלצות בקשר למדיניות החינוך בישראל.

מטרת המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועצה זו קמה בתחילת 2020 כדי לקיים בתוכה, וכן בשיתוף גופים אחרים, דיונים בסוגיות יסוד של החינוך בישראל. כתוצאה מדיונים אלה מגבשת המועצה המלצות ומניחה אותן על שולחנם של מקבלי ההחלטות במטה ובשדה.

עמדות המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלה חלק מההמלצות שגיבשה המועצה וטיפלה בהן בשיתוף משרד החינוך וגופים נוספים:

1.גיבושו של חזון למערכת החינוך שייגזר מחזונה של מדינת ישראל אשר במגילת העצמאות: המועצה רואה בחינוך הערכי את משימתה העיקרית של מערכת החינוך, בניגוד לתפיסה המעדיפה על-פני משימה זו את ההישגים הלימודיים. לדעת המועצה יש לראות בהנחלת מורשת הקהילה, בקיום החוק ובכבוד האדם את מרכיבי המטרה הערכית המשותפת לכל המגזרים במערכת החינוך הישראלית. החינוך הממלכתי, שהוא המגמה החינוכית הקשורה במיוחד לחזון המדינה, אמור לחנך את תלמידיו ליהדות, לציונות ולהומניזם.

2.כתיבתו ואימוצו של קוד אתי למורים: לדעת המועצה ייקבע מעמד המורה בישראל בעיקר בהתאם לאחריות שאותה מקבלים המורים על עצמם. התנהגותם איננה רק עניין פרטי ואיננה מוסדרת באמצעות החוק בלבד. האתיקה המקצועית של המורים אמורה לשקף את הדרישות ההתנהגותיות שאותן הם מקבלים על עצמם כדי להציב דוגמה אישית נאותה בפני התלמידים.

^[1] 3. הוראת השפה הערבית המדוברת: בתי הספר היהודיים הממלכתיים בישראל מלמדים ערבית ספרותית בעיקר במטרה להקנות את הידע הדרוש ללימודי הערבית והמזרחנות באקדמיה ולתפקידים מסוימים בחיל המודיעין. לדעת המועצה יש ללמד גם את השפה הערבית המדוברת ואת תרבותה מתוך מגמה לחזק את החינוך לכבוד האדם בכלל ואת הדו-קיום בחברה הישראלית בפרט.

4. עריכתם של מבחני אישיות למועמדים לתפקידי הוראה וחינוך: קבלתה של תעודת הוראה בישראל נשענת על תואר אקדמי בתחום-דעת מוכר ועל לימודי הוראה, מתוך הנחה שאלה הכלים הדרושים למורים. לדעת המועצה כלי העבודה העיקריים של המורה והמחנך הם אישיותו והתנהגותו, משום שתפקידו החינוכי הוא אשר אמור לעמוד במרכז. אישיות והתנהגות הולמות עשויות לסייע ביד המורה גם בהוראת תחומי הדעת. המועצה גורסת כי יש לעודד עריכתם של מבחני התאמה (אישיות) למורים חדשים או לסטודנטים להוראה, ובסופו של תהליך לראות בהצלחה במבחנים אלה תנאי לכניסה למערכת החינוך.

5. הפיכתו של מפעל המעורבות החברתית (תרומה לזולת ולקהילה) לתכנית מרכזית לאורך כל שנות הלימוד: בשנות ה-90' הציע משרד החינוך לבתי הספר העל-יסודיים לחייב את תלמידי כיתה ט' או י' להקדיש שעתיים שבועיות לתרומה לזולת ולקהילה (תכנית המחויבות האישית). תחת הנהגתו של השר שי פירון היתה התכנית למחייבת ונפרשה על-פני 3 שנות החטיבה העליונה. העמידה בה הפכה לתנאי לקבלתה של תעודת בגרות. לדעת המועצה יש לראות פעילות זו כתכנית-הדגל של מערכת החינוך ולהפוך אותה למחייבת לאורך כל שנות הלימוד. ראוי להתנות בכך את קבלתה של תעודת בוגר/ת (זכאות לקבלת תעודת גמר) הניתנת לכל מסיימי הלימודים, גם אם אין הם זכאים לתעודת בגרות.

חברי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במועצה חברים אנשי חינוך בכירים בהווה ובעבר ובעלי תפקידי מפתח נוספים בתחום החברתי. בין חברי המועצה: משה בן-עטר, לשעבר מנכ"ל המועצה הציונית בישראל; ד"ר יעקב הדני, לשעבר ראש המינהל לחינוך ממלכתי דתי (מינהל החמ"ד) וראש מכללת ליפשיץ;תא"ל אלי שרמייסטר לשעבר קצין חינוך ראשי (מפקד חיל החינוך והנוער) של צה"ל; זיוה מנוחין, מנהלת אגף החינוך בפרדסיה, לשעבר מנהלת חטיבת הביניים בקריית החינוך בן-גוריון; אראלה אפרת, לשעבר מנהלת מרכז פסג"ה ירושלים ומנהלת חטיבת הביניים בבית-הספר "דנמרק"; מרים ריקנטי, לשעבר יועצת בכירה למנכ"ל משרד החינוך.

^[2] ^[3]

^[4] ^[5]

בראש המועצה עומדעו"ד אריה ברנע, יושב ראש עמותת עמך התומכת בניצולי שואה, ובראש הוועדה להוקרת גבורתם של המילים היהודי בשואה (המעניקה את אות המציל היהודי). ברנע ניהל את בתי הספר העל-יסודיים "דנמרק", הגימנסיה העברית "הרצליה", התיכון האזורי באר-טוביה וקריית החינוך בן-גוריון בעמק חפר.

^[6] ^[7]