טיוטה:יעקב יוסף דזימיטרובסקי
הרב יעקב יוסף הלוי דזימיטרובסקי היה רבה של המושבה מזכרת בתיה ("עקרון") ושל שכונת נחלת שבעה בירושלים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בלידא בשנת ה'תרמ"א (1880/1881) לרבי יצחק "הלבן". בצעירותו למד בעירו לידא ובישיבת סלבודקה, ובסביבות גיל 16 עבר ללמוד בישיבת ראדין. לאחר כמה שנים עלה לארץ ישראל, והתיישב בירושלים, בה המשיך ללמוד תורה. היה פעיל באגודת "בני תורה" ששמה לה למטרה להפיץ תורה במושבות.
לאחר פניית קרוב משפחתו הרב צבי פסח פרנק[1] אל רבן של המושבות אברהם יצחק הכהן קוק שבה המליץ למנות את הרב דזימיטרובסקי למשרת רבנות באחת המושבות, מינה אותו הרב קוק ב-1908 למשרת רבה של המושבה עקרון (מזכרת בתיה). לבקשת הרב קוק, היה נוסע לדרוש גם במושבה קסטינה[2]. התכתב עם הרב קוק בענייני הלכה שונים[3].
בסביבות 1913 עבר לארצות הברית וכיהן כרב בלורנס, מסצ'וסטס, אך לאחר כשנה שב ארצה והתמנה לרב שכונת "נחלת שבעה" בירושלים.
לאחר הצהרת בלפור הוציא לאור מחדש את הספר "דרישת ציון" של הרב צבי הירש קלישר, בתוספת קונטרס "סמיכת זקנים" ובה הצעתו לחידוש הסמיכה והקמת הסנהדרין[4]
לאחר קום המדינה חתם על כרוז האומר שהקמת המדינה היא אתחלתא דגאולה וקורא לתמוך בחזית הדתית המאוחדת.
נפטר בירושלים בכ"ט בתשרי ה'תשכ"ו, 25 באוקטובר 1965, ונקבר בהר המנוחות[5].
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]היה נשוי לשרה מלכה בת הרב משולם זלמן שפירא, נכדת הרב חיים יעקב שפירא. בנו פרופ' חיים זלמן דימיטרובסקי היה חוקר תלמוד ומהדיר ספרות הראשונים. בין נכדיו היו: הרב ישראל דזימיטרובסקי, ר"מ בישיבת הכותל; הרב יצחק דזימיטרובסקי, מראשי ישיבת קול יעקב. נינו הוא הרב יחיאל דזימיטרובסקי.
בין גיסיו היו הרב מרדכי דוד לוין, יצחק יעקב ילין ובן ציון שפירא.