טיוטה:פיפיון צהוב

פיפיון צהוב
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרה:	ציפורי שיר
משפחה:	נחליאליים
סוג:	פיפיון
מין:	פיפיון צהוב

פִּפְיוֹן צהוב היא ציפור בינונית עד גדולה המצויה במישורי עשב. הפיפיון הוא קרוב משפחה של הנחליאלים. הפיפיון בעל גוון אפור-חולי והוא דוגר על הקרקע. בנוסף, הפיפיון הצהוב היא ציפור ששרה מהקרקע או מהאוויר.

תיאור המין

הפיפיון גדול יחסית, אך הוא קטן יותר מאשר רכס הערבה. בגלל גופו העדין וזנבו הארוך מדמים אותו לנחליאלי. הפיפיון הצהוב הוא בעל רגליים ארוכות וטפריו על אצבעו האחורית הם באורך של פחות מ-12 מ"מ. לראשו פס, גבו הוא בהיר ובולט, החלק האחורי של גבו התחתון הוא חום כסוף. הפיפיון בעל לבוש אחיד יחסית בגוון אפור-חולי, ומסתו לא עולה על 500 גרם. קריאותיו קצרות ונוקשות ומזכירות דרור-בית, בדרך כלל ציוציו נשמעות מהאוויר.

תפוצה ומגמת אוכלוסין

הפיפיון הצהוב נפוץ באסיה, בצפון אפריקה, ברוב שטחי אירופה ואסיה, ממערב אירופה ועד ימת בלחש בקזחסטן שבמזרח. הוא מתגורר בעיקר באזורים פתוחים וחמים כמו ערבות ומדבריות. ציפורים מסוג פיפיון צהוב נמנעות מלקנן באזורים צפוניים מדי, בדרך כלל הן מקננות עד קו הרוחב 55 צפון. בסתיו כל האוכלוסייה נודדת דרומה אל רצועת הסאהל שמדרום לסהרה ומזרח אפריקה, להמזרח התיכון, לחצי האי ערב ולדרום אסיה.

הפיפיון הצהוב בישראל

בעבר היה הפיפיון הצהוב מקנן שכיח למדי בצפון הארץ ובמרכזה. עד לשנות ה-80 קינן הפיפיון הצהוב במספרים קטנים לאורך שדרת ההר ביהודה ושומרון ובגליל, הר בעל-חצור, הרי ירושלים, גוש-עציון, הר חברון והר כנען. במרבית האזורים הללו הוא נעלם כמקנן בגלל הרס מקומות הקינון על ידי הרחבת יישובים ושטחי חקלאות ופריצת דרכים. בשני העשורים האחרונים נרשמו רק תצפיות ספורות בקינון מחוץ לגבולות החרמון בפסגות הדרומיות של הרי יהודה, המעידות על אפשרות לקינון ספורדי באזור זה. גם בחרמון תחום תפוצתו הצטמצם ביותר: עוד בשנות ה-80 הוא תועד כמקנן מגובה של כ־1,300 מטרים באזורים כמו נחל ערער ועמק מן, אך בשנים האחרונות הוא נצפה במספרים קטנים מאוד ורק מגובה של כ־1,900 מטרים.

בתי הגידול

אזור המחיה הטבעי (סביבת התפתחות נוחה ותומכת) של הפיפיון הצהוב הוא בחרמון- רצועה אלפינית כרקוצית הררי טרשי. הפיפיון הצהוב מקנן בפסגות טרשיות וחשופות בחבל הערבתי והים-תיכוני, ברום 600 מטר ומעלה.

סכנת הכחדה ומאמצי שימור

במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הפיפיון הצהוב הוגדר כמין ב"סכנת הכחדה חמורה" (CR) בשל גודלה המזערי של האוכלוסייה המקננת, שהצטמצמה מאוד בשני העשורים האחרונים ומוערכת כיום בפחות מ־50 ציפורים בוגרות. מעמד המין משקף החמרה במצב אוכלוסייתו ונסיגה שלה מאזורים בהם קינן המין בעבר. הפיפיון הצהוב נפגע בעיקר מהרס ושינוי מקומות המחיה בעקבות התיישבות, ייעור ונטיעות ביהודה ושומרון ופיתוח תשתיות שונות בחרמון הגבוה.

המלצות לשימור בישראל

האוכלוסייה המשמעותית ביותר של הפיפיון הצהוב מקננת בפסגת החרמון, מומלץ להימנע מכל פיתוח ושינוי של מקומות החיות באזורי הקינון ברום החרמון. כמו כן מומלץ לבצע סקר של אתרי הקינון ההיסטוריים בפסגות יהודה ושומרון במטרה לבדוק האם קיימות אוכלוסיות שרידיות באזורים אלה ולבחון כיצד ניתן להגן עליהן.

פירוש השם המדעי

פירוש השם הוא- "חובב שדות מיתולוגי"- Anthus, במפושר יותר-ציפור קטנה המצויה במישורי עשב. ציפור זו הוזכרה על ידי פליניוס ב"תולדות הטבע" ונראה שהכוונה הייתה לנחליאלי הצהוב, בגלל זנבו הארוך וגופו העדין. המשך השם - campestris - "של השדה".( campus = שדה.) השמות בעברית ואנגלית מתייחסים למראהו של פיפיון זה. הזנה הפיפיון הצהוב ניזון בעיקר מחרקים, ארבה, דיפטים ונמליים, וכאשר מאכילים את האפרוחים, גם זחלי הפרפרים ממלאים תפקיד חשוב.

רבייה

הפיפיון הצהוב בונה את קינו בחשאי מצמחים וענפים דקים על גבי הקרקע. הוא דוגר בו על ביציו במרכז אירופה מאמצע מאי ועד תחילת יוני. בכל פעם הפיפיון הצהוב מטיל 3–6 ביצים, לעיתים קרובות 4–5 ביצים. תקופת הדגירה נמשכת 12–13 ימים. שני ההורים יכולים להאכיל את האפרוחים, אבל לעיתים קרובות יותר הנקבה מאכילה את האפרוחים. ציפורים צעירות הופכות לעצמאיות תוך 12–15 ימים, אך עם זאת הנוצות שלהן נוצרות באופן מלא רק לאחר 28–30 ימים.

קישורים חיצוניים

• https://aves.redlist.parks.org.il/birds/פפיון-צהוב/
• https://www.birds.org.il/he/species-page.aspx?speciesId=502

הערות שוליים

קטגוריה:נחליאליים קטגוריה:ארץ ישראל: נחליאליים