Sound-icon-rtl.png

דרור הבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןדרור הבית
House Sparrow mar08.jpg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
תת־מחלקה: עופות בתראים
אינפרא־מחלקה: עופות מפותחים חסרי שיניים
סדרה: ציפורי שיר
תת־סדרה: דמויי־דרור
אינפרא־סדרה: דרוראים
משפחה: דרוריים
סוג: דרור
מין: דרור הבית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Passer domesticus
ליניאוס, 1758
תחום תפוצה
PasserDomesticusDistribution.png
     בירוק כהה - תפוצה טבעית
     בירוק בהיר - תפוצה בעזרת האדם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דְּרוֹר הַבַּיִת (שם מדעי: Passer domesticus; בתלמוד נקרא גם אַנְקוֹר) הוא מין של ציפור שיר מהסוג דרור. צבעו של זכר הדרור הוא חום־אפור, ואילו נקבת הדרור אפורה. הדרור מאופיין בכושר הסתגלותו לחיים בקרבת בני האדם, ובדרך כלל נצפה כשהוא עף בלהקות גדולות וקולניות. דרור הבית הוא אחת מהציפורים הנפוצות ביותר בישראל.[2]

רקע עיוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרור הוא עוף מסדרת ציפורי השיר וממשפחת הדרוריים. הדרור היא ציפור אוכלת כול, המתגוררת על פני עצים ונפוצה בכל העולם. דרור הבית היא ציפור חברותית המתאפיינת בפעילויות קבוצתיות: השתזפות בשמש (המגנה על הדרור מפני טפילי עור), אמבטיות חול ומים, שירה והתגודדות מול אויבים. דרור הבית אינו נודד ממקום למקום, אך לעיתים ינדוד מרחק שלא יעלה על קילומטרים ספורים לשם התגוררות וקינון בעצים המתאימים יותר למטרה זו (צפופים וסבוכים יותר). הדרור איננו מפחד מבני־אדם וזאת מכיוון שבמהלך הדורות לא היוו לו סכנה. מסיבה זו ניתן למצוא את הציפור משוטטת בקהילות רבות בהן מיושבים בני האדם, בין אם זה בגינות או חצרות בתיהם. מתצפיות שנערכו בישראל בשנים 2016 עד 2018 עולה כי דרור הבית הוא הציפור השנייה בתפוצתה בישראל לאחר עורב אפור.[2]

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבעו של הזכר אפור־חום, צבע הנקבה אפור. אורך גופה של ציפור דרור הבית מגיע עד ל־16.8 ס"מ. מוטת כנפיה מגיעה לאורך של 25 ס"מ, משקלה ל־33 גרם ורגליה קצרות עם ארבע אצבעות, שלוש מהן פונות לפנים והרביעית פונה לאחור.

דרור הבית בתעופה

לדרורים זכרים יש לעיתים יותר צבע בגרון או פחות. ככל שיש יותר צבע שחור כך ה"דרגה" יותר גבוהה ודרור מדרגה נמוכה יותר יברח מדרור מדרגה גבוהה. מתחת לנוצות החיצוניות בגרון יש עוד שכבת נוצות שנייה בצבע שחור.

נקבת הדרור אוכלת שסק בירושלים

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת הייחום של דרור הבית היא לקראת סוף החורף, בחודש פברואר, ומסתיימת בקיץ, בעונת הקינון, בחודשים יולי-אוגוסט. בתקופה זו ישנם 3–4 מחזורי ייחום. במשך עונת הקינון משחיר מקורו של הזכר, וה"סינר" שעל גרונו נעשה כהה יותר.

בעונת החיזור מספר זכרים מנתרים בצפצופים עזים סביב נקבה אחת, רודפים אחריה ולאחר מכן בונה כל זכר קן, ובסיום עבודת הבנייה מכריז על כך בציוץ מתמשך. נקבות האזור בוחנות את קני הזכרים, ואם אחד מן הקִנים מוצא חן בעיני נקבה, היא מצטרפת אל הזכר בקִנו ומשלימה את בניית הקן, שבסיומה יחל תהליך הרבייה. הקן נבנה לרוב על גבי עצים, אך לעיתים גם על מקומות גבוהים ופתוחים אחרים. הקן נבנה בגודל החלל הנתון והוא עשוי בעיקר מקש, עשב, נוצות, ניירות וחוטים, ומרופד בעיקר בנוצות ולעיתים בצמר גפן. הקן נראה ככדור אשר בו חור המהווה כניסה לחלל הגדול של הכדור. לעיתים הזכר "גונב" לחיות אחרות כמו סנונית, סיסי גליל או נקר את קִנם ומנצל אותו לשימושו. לעיתים ישנם זוגות ותיקים אשר שנה אחר שנה אינם מבצעים טקסי חיזור ובונים יחדיו את קִנם.

בכל אחד משלושה עד ארבעה מחזורי הביוץ בעונת הקינון נוצרות 5–7 ביציות, אשר מופרות על ידי הזכר ומוטלות מספר ימים לאחר מכן.

העובר מתפתח בתוך ביצה שגודלה 15×22 מילימטרים ומשקלה כ־2.8 גרם. הדגירה נמשכת 15 יום, ולאחר מכן בוקעים הגוזלים המואכלים על ידי הוריהם במשותף, אך בעיקר על ידי הזכר. מקור המזון המסופק לגוזלים הוא ברובו מן החי – חרקים ורכיכות. תוך כדי ההאכלה הנקבה מחממת את גוזליה על ידי דגירה עליהם, עד הגיעם לגיל 8 ימים, ואז היא מצטרפת אל הזכר במטלת ההאכלה. לאחר 14–17 ימים מיום הבקיעה, הגוזלים פורחים ומסתדרים בכוחות עצמם, ועשרה ימים לאחר מכן ההורים פותחים במחזור הטלה חדש.

דרור הבית ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש השם דרור ניזכר בתלמוד: "לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ "צִפּוֹר דְּרוֹר" מִפְּנֵי שֶׁדָּרָה בַּבַּיִת כְּבַשָּׂדֶה" (ביצה כ"ד ע"א). הדרור נזכר פעמיים במקרא, בתקבולת לשם "ציפור" (תהילים, פ"ד, ד' ; משלי, כ"ו, ב'). תקבולת זו רומזת על כך שהמונח "ציפור" במקרא שימש לא רק כשם קיבוצי לכלל מיני ציפורי השיר הקטנות, אלא גם כשם ייחודי לציפור הדרור. במקורות חז"ל המונח הוא שם כללי למיני ציפורים כשרות הסמוכות למשכנות האדם. בקרב פרשני ימי הביניים, ובעקבותיהם מקצת מהאחרונים, ניתן למצוא שתי פרשנויות עיקריות לזיהוי ה"דרור": דרור (Passer) או סנונית. מכיוון שיש מחלוקת בחז"ל לגבי כשרות הסנונית, היו שהטילו ספק בכשרותו של הדרור. ר' חזקיה די־סילוה, שחי במאה השבע עשרה, פתר בעיה זו בטענה שהמונח 'דרור' הוא מונח כללי הכולל בתוכו ציפורים כשרות ושאינן כשרות.

ציפור הדרור היא דוגמה לעוף שהייתה לגביו מסורת אכילה רציפה בכל קהילות ישראל ממזרח וממערב, עד לאמצע המאה העשרים, בשל תפוצתו הנרחבת של העוף וזיקתו למשכנות האדם. מסורת זו תועדה בין היתר במזרח אירופה, באיטליה, באנגליה, במרוקו, בתימן ובארץ ישראל. זמינותו עשתה אותו לעוף מאכל שקל להשיגו, בעיקר בחברות מסורתיות, או בקרב חסרי אמצעים, שנהגו לנצל כל מרכיב מזון אפשרי. בחברות שפע פחת השימוש בדרורים לאכילה, עד אשר עלה החשש לאבדן רציפות המסורת. בעקבות זאת, פשט מנהג בחלק מקהילות גרמניה לשחוט את הדרור בפרהסיה 'לעיני כל ישראל', לשם שימור המסורת לדורות הבאים. המנהג רווח עד לעליית הנאצים, בראשית שנות ה־30 של המאה ה־20. גם בימינו יש העוסקים בשימור פעיל של מסורת אכילת הדרור.[3]

מדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Sound-icon-rtl.png
קובץ קול זה הוא הקראה של הערך כפי שהופיע בתאריך 2012-05-10, בשעה 12:14, שינויים בטקסט שבוצעו לאחר מכן אינם מופיעים בהקלטה. (עזרה)
Media-film.png
קובץ מדיה זה הוא הסרטה, המורכבת מהקלטה, תמונות וכתוביות של הערך כפי שהופיע בתאריך 8-10-2012, בשעה 18:22. שינויים בטקסט שבוצעו לאחר מכן אינם מופיעים בסרטון. (עזרה)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דרור הבית באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ 2.0 2.1 סיכום ספירת הציפורים הגדולה 2018, באתר "המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר ובגינה"
  3. ^ להרחבה זהר עמר, מסורת העוף, תל אביב תשס"ד, עמ' 69 – 87