לדלג לתוכן

טיוטה:פלורנס פרייס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פלורנס פרייס
Florence Price
המלחינה האמריקנית פלורנס פרייס
המלחינה האמריקנית פלורנס פרייס
לידה 9 באפריל 1887
ליטל רוק, ארקנסו ,ארה"ב
פטירה 3 ביוני 1953 (בגיל 66)
שיקגו,אילינוי ,ארה"ב
שם לידה פלורנס ביאטריס סמית'
עיסוק מלחינה, מנגנת עוגב ופסנתר, מורה למוסיקה
סוגה קלאסי
כלי נגינה עוגב, פסנתר
מספר יצירות ידוע למעלה מ-300
בן זוג

תומס ג'י פרייס (נשואין 1912; גירושין 1931), ​פוסי דל ארנט (נשואין 1931; נפרדו 1934)

​
צאצאים 3

פלורנס ביאטריס פרייס (לבית סמית' ; 9 באפריל 1887 - 3 ביוני 1953) הייתה מלחינה קלאסית, פסנתרנית, נגנית עוגב ומורה למוזיקה אמריקאית.[1] פרייס נולדה בליטל רוק, ארקנסו, התחנכה בקונסרבטוריון המוזיקה של ניו אינגלנד, והייתה פעילה בשיקגו מ-1927 ועד מותה ב-1953. פרייס הינה האישה האפרו-אמריקאית הראשונה שהוכרה כמלחינת מוזיקה קלאסית, והראשונה שיצירה שלה נוגנה על ידי תזמורת גדולה.[2] פרייס הלחינה למעלה מ-300 יצירות: ארבע סימפוניות, ארבעה קונצ'רטו, וכן יצירות מקהלה, שירי אמנות, מוזיקה קאמרית ומוזיקה לכלי סולו. בשנת 2009, נמצא בבית הקיץ הנטוש שלה אוסף גדול מיצירותיה וניירותיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים מוקדמים וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלורנס ביאטריס סמית' נולדה לפלורנס (גוליבר) ולג'יימס ה. סמית' ב-9 באפריל 1887 בליטל רוק, ארקנסו,[3] אחת משלושה ילדים במשפחה מעורבת . אביה היה רופא השיניים האפרו-אמריקאי היחיד בעיר, ואמה הייתה מורה למוזיקה שדאגה להכשרה המוזיקלית המוקדמת של פלורנס. [4]למרות ההפליה הגזעית בתקופה זו זכתה משפחתה לכבוד רב והצליחה בקהילתם.[5] היא הופיעה לראשונה בנגינת פסנתר בגיל ארבע ויצירתה הראשונה יצאה לאור בגיל 11.[6]

היא למדה בבית ספר במנזר קתולי, ובשנת 1901, בגיל 14, היא סיימה את לימודיה כתלמידה מצטיינת (אנ') של כיתתה.[7] ב-1902, לאחר התיכון, היא נרשמה לקונסרבטוריון המוזיקה של ניו אינגלנד בבוסטון, מסצ'וסטס שם למדה לתואר כפול בהוראת עוגב ופסנתר.[7] בהתחלה היא העמידה פנים שהיא מקסיקנית כדי להימנע מהאפליה הגזעית נגד האפרו-אמריקאים, ורשמה את עיר הולדתה כ"פואבלו, מקסיקו". [8] בקונסרבטוריון היא למדה קומפוזיציה וקונטרפונקט אצל המלחינים ג'ורג' צ'דוויק (אנ') ופרדריק קונברס (אנ').[2] כבר בזמן לימודיה כתבה פרייס (תחת שם החידה שלה סמית') את שלישיית המיתרים והסימפוניה הראשונה שלה. היא סיימה את לימודיה בשנת 1906 בהצטיינות, עם תעודת אמן בעוגב ועם תעודת הוראה.[9]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1910, סמית' חזרה לארקנסו, שם לימדה תקופה קצרה לפני שעברה לאטלנטה, ג'ורג'יה, שם הייתה לראש המחלקת המוזיקה של אוניברסיטת קלארק אטלנטה (אנ') של היום שהייתה אז מכללה שחורה היסטורית (אנ'). ב-1912 היא נישאה לתומס ג'יי פרייס, עורך דין. היא ויתרה על משרת ההוראה שלה ועברה חזרה לליטל רוק, ארקנסו, שם הייתה לו פרקטיקה ונולדו להם שתי בנות. [5]היא לא הצליחה למצוא עבודה בעיירה שהפכה זה מכבר לעיירה של הפרדה גזעית.

לאחר סדרת תקריות על רקע גזעי בליטל רוק, במיוחד לינץ' באדם שחור ב-1927, החליטה משפחת פרייס לעזוב. כמו משפחות אפרו-אמריקניות רבות מהדרום העמוק, הם הצפינו בהגירה הגדולה כדי להימלט ממשטר חוקי ג'ים קרואו, והתיישבו בשיקגו, עיר תעשייתית גדולה.[10]

לדברי בתה, פלורנס מאוד רצתה להיות רופאה אך הרגישה שהקשיים בקריירה זו באותה תקופה קשים מדי להתמודדות. במקום זאת, היא הפכה לתופעה נדירה עוד יותר - אישה שמלחינה סימפוניות.

— Jackson, Barbara Garvey (1977). "Florence Price, Composer". The Black Perspective in Music. 5 (1). JSTOR: 29–43. doi:10.2307/1214357. ISSN 0090-7790. JSTOR 1214357. OCLC 17360561

בשיקגו פלורנס פרייס התחילה תקופה חדשה ומספקת בקריירת ההלחנה שלה; היא הייתה חלק מהרנסנס השחור של שיקגו (אנ'). היא למדה קומפוזיציה, תזמור ועוגב אצל המורים המובילים בעיר, ביניהם ארתור אולף אנדרסן, קרל בוש, ווסלי לה ויולט וליאו סורבי . היא פרסמה ארבעה יצירות לפסנתר ב-1928. בזמן שהותה בשיקגו, פרייס נרשמה מספר פעמים בקולג' המוזיקלי של שיקגו (אנ'), מכללת המורים של שיקגו, אוניברסיטת שיקגו ולהקונסרבטוריון האמריקאי למוזיקה (אנ'), ולמדה שפות ומקצועות חופשיים בנוסף למוזיקה. [11]

בשנת 1930, הייתה לה הצלחה מוקדמת חשובה כאשר בוועידה השנתית ה-12 של האגודה הלאומית של מוזיקאים שחורים (NANM) (אנ'), כאשר הפסנתרנית ומלחינה מרגרט בונדס (אנ') ניגנה בבכורה את "Fantasie nègre" של פרייס [מס' 1] (1929) בגרסתה המקורית שכותרתה באנגלית הייתה "פנטזיה שחורה". על ההופעה הזו, כתב קארל דיטון ב-Associated Negro Press:

ההפתעה של הערב הייתה חיבור אפקטיבי ביותר מאת גברת פ.ב. פרייס, בשם 'פנטזיה שחורה', בגילומה של הפסנתרנית המוכשרת של שיקגו, מרגרט בונדס. האגודה כולה [כלומר ה-NANM] יכולה להמליץ על היצירה הזו לכל הפסנתרנים המתקדמים.

— *The Pittsburgh Courier* (Pittsburgh, Pennsylvania) 6 September 1930.

ב-1931, מאבקים כלכליים והתעללות מצד בעלה הביאו לכך שפייס התגרש בגיל 44. היא הפכה לאם חד הורית לשתי בנותיה. כדי להתפרנס עבדה כנגנית עוגב בהקרנות סרטים אילמים והלחינה שירים לפרסומות ברדיו בשם עט. בתקופה זו, פרייס גרה עם חברים. בסופו של דבר היא עברה לגור עם תלמידתה וחברתה, מרגרט בונדס (אנ') , שגם היא הייתה פסנתרנית ומלחינה שחורה. ידידות זו קישרה את פרייס עם הסופר לאנגסטון יוז והקונטרה אלט מריאן אנדרסון, שניהם דמויות בולטות בעולם האמנות שסייעו רבות להצלחתה העתידית של פרייס כמלחינה.[12]  יחד, פרייס ובונדס החלו להשיג הכרה לאומית ביצירותיהן וביצועיהן.

בשנת 1932, פרייס ובונדס שתיהן הגישו יצירות לקרן וונמייקר לפרסים. פרייס זכתה בפרס הראשון עם הסימפוניה במי מינור (אנ'), ופרס שלישי עבור הסונטה לפסנתר שלה, שזיכו אותה בפרס של 500 דולר. [13](בונדס הגיעו למקום הראשון בקטגוריית השירים, עם שיר שכותרתו "רוח ים").

בתחילת 1933, התומכת המובילה באמנויות מוד רוברטס ג'ורג' (אנ'), נשיאת איגוד המוזיקה של שיקגו, מבקרת המוזיקה של העתון The Chicago Defender ובעתיד הנשיאה הלאומית של האגודה הלאומית של מוזיקאים שחורים (אנ'), שילמה 250 דולר (כ-5,093 דולר לפי ערך של 2021) כדי שהסימפוניה הראשונה של פרייס תיכלל בתוכנית המוקדשת ל-"האדם השחור במוזיקה", עם התזמורת הסימפונית של שיקגו, בניצוחו של פרדריק סטוק, כחלק מיריד העולם של "מאה הקידמה".[14] למרות שהקונצרט הזה, כמו היריד כולו, היה ללא ספק נגוע בגזענות שאפיינה את שיקגו וארה"ב כולה בשנות ה-30,[15] התמיכה של ג'ורג' הפכה את פרייס לאישה האפרו-אמריקאית הראשונה שהמוזיקה שלה מנוגנת על ידי תזמורת גדולה בארה"ב. [13][16] [17] [18] מאוחר יותר באותה עונה הקדיש הבית הארחה באילינוי ליריד העולמי תוכנית שלמה לפרייס ולמוזיקה שלה, הזמנה שבלטה במיוחד על רקע היותה תושבת אילינוי רק חמש שנים.[19] 

בשנת 1934, פרייס ייצגה את כיתתה בקולג' המוזיקלי של שיקגו, וניגנה את הקונצ'רטו שלה ברה מינור לפסנתר ותזמורת כחלק מתוכנית פתיחת העונה של 1934. הופעה זו זכתה לשבחים רבים של המבקרים. היא ניגנה את הקונצ'רטו הזה גם באיגוד הלאומי של מוזיקאים שחורים בפיטסבורג, וזכתה לשבחים נוספים של הביקורת בפיטסבורג פרס (אנ') ופיטסבורג סאן טלגרף (אנ') ששיבח במיוחד את שילוב התרבות האפרו-אמריקאית ביצירתה וכינה אותה "מוזיקה אמריקאית אמיתית".[20]

מספר יצירות תזמורת האחרות של פרייס נוגנו ע"י התזמורת הסימפונית של מינהל קידום העבודות של דטרויט והתזמורת הסימפונית לאשה של שיקגו (אנ'). [21]ב-12 באוקטובר 1934 ביצעה את הקונצ'רטו תזמורת ידועה זו, אשר שאפה לרומם נשים מלחינות ומבצעות. בכך התחיל קשר ארוך טווח בין התזמורת לבין פרייס. שותפות זו עזרה לפרייס לזכות בהכרה, והקונצ'רטו שלה ברה מינור יזכה לביצועים של תזמורות מרכזיות אחרות במהלך חייה, כולל ההתזמורת הסימפונית של שיקגו ותזמורת של מינהל קידום העבודות במישיגן.[20]

בשנת 1940, פרייס נכללה באגודה האמריקאית של מלחינים, מחברים ומוציאים לאור בזכות עבודתה כמלחינה. בשנת 1949 פרסמה פרייס שניים מעיבודי הספיריטואלס שלה, "I Am Bound for the Kingdom", ו"I'm Workin' on My Buildin'", והקדישה אותם למריאן אנדרסון, שביצעה אותם חעתים קרובות.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1912 נישאה פרייס לעורך הדין הידוע בארקנסו תומס ג'יי פרייס (הידוע גם בשם ג'ון גריי לוקאס) [21] [4][20]עם שובה לארקנסו מאטלנטה. נולדו להם שתי בנות ובן: פלורנס (נפטרה ב-1975[22]), אדית ותומס ג'וניור.[22] ילדיה של פרייס גדלו בשיקגו.

פלורנס פרייס התגרשה מתומאס פרייס בינואר 1931 וב-14 בפברואר 1931 היא נישאה לאלמן פוסי דל ארנט (1875–1957) המבוגר ממנה בכ-13 שנים שהיה סוכן ביטוח ושחקן בייסבול לשעבר של איגודי שיקגו. היא וארנט נפרדו באפריל 1934; הם כנראה מעולם לא התגרשו רשמית.[23]

ב-3 ביוני 1953, פלורנס פרייס מתה משבץ מוחי בשיקגו, אילינוי, בגיל 66. [24]

מורשת והצטיינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1964, בתי הספר הציבוריים של שיקגו פתחו לכבודה את בית הספר היסודי על שם פלורנס פרייס בשכונת קנווד הצפונית בשיקגו.[25] קהל התלמידים של בית הספר היסודי ע"ש פרייס היה בעיקר אפרו-אמריקאי. בבית הספר היה פסנתר שהיה שייך לפרייס.[26] בפברואר 2019, מכללת הצטיינות של אוניברסיטת ארקנסו ערכה קונצרט לכבוד פלורנס פרייס.[27] [28] באוקטובר 2019, פסטיבל פלורנס פרייס הבינלאומי הכריז כי מפגש היסוד שלו החוגג את המוזיקה והמורשת שלה יתקיים בבית הספר למוזיקה של אוניברסיטת מרילנד (אנ') באוגוסט 2020.[29] [30] בין ה-4 ל-8 בינואר 2021, פרייס היתה מלחינת השבוע (אנ'). של רדיו 3 BBC.

לאחר מותה, חלק ניכר מעבודותיה הועמדו בצל כשהופיעו סגנונות מוזיקליים חדשים המתאימים יותר לטעמים המשתנים של החברה המודרנית. חלק מיצירותיה אבדו, אך ככל התגבר תשומת הלב לנשים מלחינות אפרו-אמריקאיות, כך גם זכתה פרייס בתשומת לב מחודשת. בשנת 2001, פילהרמונית של הנשים (אנ') הפיקה אלבום של כמה מיצירותיה.[31] בשנת 2011, הפסנתרנית קארן וולווין (אנ') והאנסמבל הרפרטוארי השחור החדש ביצעו את הקונצ'רטו של פרייס בפרק אחד וסימפוניה במי מינור.[32] [33]

גילוי כתבי יד ב-2009[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009, אוסף משמעותי של יצירותיה וניירותיה נמצא בבית נטוש רעוע ששימש את פרייס כבית קיץ בפאתי סנט אן, אילינוי.[34] [35] אוסף זה כלל עשרות מהפרטיטורות שלה, כולל שני הקונצ'רטי לכינור והסימפוניה הרביעית שלה. כפי שהצהיר המבקר של הניו יורקר אלכס רוס בפברואר 2018, ”לא רק פרייס לא הצליחה להיכנס לקאנון; חלק גדול מהמוזיקה שלה היה להכחדה. הבית המוזנח הזה בסנט אן הוא סמל רב-עוצמה ליכולת של מדינה לשכוח את ההיסטוריה התרבותית שלה.” (Ross, Alex, "Rediscovery of Florence Price", The New Yorker, February 5, 2018.) שלוש עיבודים של עבודתה "אברהם לינקולן הולך בחצות" התגלו מחדש ב-2009; עיבוד לתזמורת, עוגב, מקהלה וסולנים הושמע בבכורה ב-12 באפריל 2019 על ידי תזמורת דו בואה (אנ') ומקהלת ליריקורה הקאמרית בקיימברידג', מסצ'וסטס. [36]

בנובמבר 2018, הוצאת המוזיקה ג'י שירמר (אנ'). הודיעה כי רכשה את הזכויות הבלעדיות בכל העולם על קטלוג יצירותיה המלא של פלורנס פרייס.[37] [38] בשנת 2021, הפסנתרנית הקלאסית לארה דאונס (אנ') יזמה את הפרויקט "מוזיקת השמש העולה" שנועד למשוך תשומת לב להשפעתם של מלחינים ממגוון רקעים על המוזיקה הקלאסית האמריקנית. הפרויקט מסתייע במפיקים כמו אדם אבסהאוס להפקת יצירות של מלחינים כמו למשל פרייס והארי ברלי שהוקלטו לאחרונה, שחשיבותם אבדה לעתים בתיאורים היסטוריים של ההתפתחות התחום.[39]

בעונה 2022, בסדרת Uncovered של רביעיית Catalyst, המתמקדת במוזיקה של מלחינים שחורים, כלולים כמעט שעתיים של מוזיקה קאמרית של פרייס. ”היצירה המהותית ביותר, חמישיית א-מינור לפסנתר וכלי מיתר של פרייס זכתה להקלטה הראשונה שלה רק בשנה שעברה, באדיבות הקולקטיב הקאמרי של קלידוסקופ. הביצוע הזה מרשים בזכות המצוינות הטכנית והאקספרסיבית שלו: הכל מאוזן להפליא ומתמלא חיים בדיוק כמו שצריך להיות.” ( Blumhofer, Jonathan (23 בפברואר 2022). "Classical Music Album: Florence Price — "Uncovered, Vol. 2"". artsfuse.org. נבדק ב-2022-02-28.).

לדברי ג'ונתן בלומהופר:”זהו אלבום בעל משמעות מוזיקלית רבה, אך יתרה מזאת, הוא מהנה לגמרה. כמה טראגי שבגלל הגזע והמגדר שלה המוזיקה של פרייס כמעט אבדה מן העולם. למרות זאת כמה שמח שהתחדשויות גם קורות - וכמה מרגש שבזכותן של קבוצות כמו רביעת ה-Catalyst ומוזיקאים כמו [מישל] קאן, אנחנו רואים מלחינה ראויה שתופסת סוף סוף את מקומה הנכון בקאנון האמריקאי” ( Blumhofer, Jonathan (23 בפברואר 2022). ["Classical Music Album: Florence Price — "Uncovered, Vol. 2"]". artsfuse.org. נבדק ב-2022-02-28).

התקבלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרייס התקבלה היטב בתקופתה, במיוחד בשיקגו. עם זאת, אפילו הביקורות החיוביות שלה הושפעו מהאמונה הרווחת בתקופתה שנשים הן מבצעות, ואשה מלחינה היא חידוש. לכן כמה מהביקורות על פרייס התמקדו יותר ביכולותיה כנגנית ולאו-דווקא בכישוריה כמלחינה.[40]

היא הייתה מודעת לכך. כשכתבה למלחין שהעריצה, כתבה פרייס בהקדמה לעבודתה: "יש לי שתי מוגבלויות - אלה של המין והגזע". היא התייחסה לעובדות הללו מלכתחילה כדי לתבוע סקירה ללא הטית סקסיזם או גזענות של פועלה. למרות האתגרים הללו, פרייס זכתה לשבחים על השילוב של השכלתה המערבית המסורתית והתרבות האפרו-אמריקאית במוזיקה שלה, והוערכה כחלוצה הן במגדר והן בגזע שלה.[41]

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלורנס בי פרייס ב-1942

סגנון ההלחנה שלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שלימודיה היו ספוגים במסורת אירופאית, המוזיקה של פרייס היא בסגנון אמריקני והיא חושפת את שורשיה הדרומיים.[5] ההשפעה החזקה של סגנון ההלחנה של אנטונין דבוז'אק ניכרת לעתים קרובות, למשל, בקונצ'רטו הראשון שלה לכינור. היא כתבה בסגנון עממי, תוך שימוש בצלילים ורעיונות המתאימים למציאות של החברה העירונית. בהיותה נוצרייה מחויבת, היא השתמשה לעתים קרובות במוזיקה של הכנסייה האפרו-אמריקאית (אנ') כחומר לעיבודים שלה. על פי דרישתו של המנטור שלה ג'ורג' ווייטפילד צ'דוויק,[42] פרייס החלה לשלב אלמנטים של ספיריטואלז אפרו-אמריקאים, תוך שימת דגש על הקצב והסינקופציה שלהם ולא השתמשה רק בטקסט שלהם. המנגינה בסימפוניה הראשונה שלה נוצרה בהשראת ספיריטואלז אפרו-אמריקאים אך נטועה היטב בכתיבה אינסטרומנטלית. בהשראת הסימפוניה ה-9 של דבוז'אק, הפרק השלישי נקרא ריקוד ג'ובה. ריקוד העם הזה מלפני המלחמה בגרסתו המאוחרת יותר כהליכת עוגה (אנ') כבר נתן השראה למלחיני מוזיקה אמנותית אירופאית, כמו למשל "Golliwogg's Cakewalk" של דביסי בפינת הילדים (אנ') מ-1908.[43]  מארג המסורת והמודרניזם שיקפו את אורח החיים של האפרו-אמריקאים בערים הגדולות באותה תקופה.

פלורנס פרייס הלחינה יצירות רבות: ארבע סימפוניות, ארבעה קונצרטי (בינהם קונצ'רטו לפסנתר ושני קונצרטי לכינור), וכן יצירות מקהלה, ובנוסף שירי אמנות, ומוזיקה קאמרית ולכלי סולו, יצירות לכינור, המנוני עוגב, קטעי פסנתר, עיבודים של ספיריטואלז. כמה מיצירותיה הפופולריות יותר הן: "שלושה ריקודי שחורים קטנים", "שירים לבתולה האפלה", "נשמתי עוגנת באלוהים" לפסנתר או לתזמורת ולקול, ו"גשר הירח". פרייס השתמשה במנגינות ובמקצבים אפרו-אמריקאים אופייניים ברבות מיצירותיה. בהערות התוכנית ליצירת הפסנתר שלה "שלושה ריקודי שחורים קטנים" כתבה פרייס: "לקצב חשיבות מכרעת בכל סוגי המוזיקה השחורה. בריקוד, זהו הכוח המשכנע, הסוחף קדימה, שאינו סובל שום עצירה... כל השלבי הפעילות השחורה האמיתית - בין אם זו עבודה או משחק, שירה או תפילה - נוטים לרכוש איכות קצבית".[44]

סימפוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סימפוניה מס' 1 במי מינור (1931–32); פרס ראשון בתחרות רודמן וואנאמייקר (אנ'), 1932
  • סימפוניה מס' 2 בסול מינור (בערך 1935, נחשבת לאבודה)
  • סימפוניה מס' 3 בדו מינור (1938–40)
  • סימפוניה מס' 4 בדי מינור (1945)

קונצרטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קונצ'רטו לפסנתר בדי מינור (1932–34); מכונה לעתים קרובות "קונצ'רטו לפסנתר בפרק אחד" שיש לו שלושה פרקים נפרדים
  • קונצ'רטו לכינור מס' 1 בדי מז'ור (1939)
  • קונצ'רטו לכינור מס' 2 בדי מינור (1952)
  • רפסודיה/פנטזיה לפסנתר ותזמורת (תאריך לא ידוע, ייתכן שאינו שלם)

יצירות תזמורתיות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות למקהלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "גשר הירח" (M. R. Gamble), SSA, 1930
  • "הירח החדש", SSAA, 2 pf, 1930
  • "הרוח והים" (P. L. Dunbar), SSAATTBB, pf, str qt, 1934
  • "לילה" (בסי מייל), SSA, pf (1945)[50]
  • "מכשפת האחו" (Gamble), SSA (1947)
  • "שחפי ים", מקהלת נשים, בערך 1951
  • "קסם הטבע" (Gamble), SSA (1953)
  • "שיר לשלג" (E. Coatsworth), SATB (1957)
  • "אברהם לינקולן הולך בחצות" (V. Lindsay), מעורב קולות, תזמורת, עוגב;
  • "אחרי הדיבר הראשון והשישי'", SATB
  • "שירות הקהילה", SATB, עוגב
  • "מנוד רֹאש" (W. de la Mare), TTBB
  • השלמה(פרייס), SATB
  • "שיר התקווה" (פרייס)
  • "מסע אביב", SSA

שירה סולו (כל השירים בלווי פסנתר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

 

  • "אל תאמר לי לא" (פרייס) (בין 1931 ל-1934)
  • "עיר החלומות" (דנבר), 1934[51][52]
  • 4 שירים, ב-בר, 1935
  • "החלום שלי" (יוז), 1935
  • "התעוררות השחר" (J. J. Burke), 1936
  • ארבעה שירים מהבלוז העייף (יוז) (26 באפריל 1935): "החלום שלי", "שירים לבתולה האפלה", "ארדלה", "ספינות חלומות"."

[הערה: הבלוז העייף מתייחס כאן לאנתולוגיה כרך, לא כותרת השיר עצמו]

  • מונולוג למעמד הפועלים (לנגסטון יוז) (אוקטובר 1941)[53][54][55]
  • "החזיקו חזק בחלומות" (יוז), 1945
  • "לילה" (L. C. Wallace), (1946)
  • "מחוץ לדרום נשבה רוח" (F.C. Woods), (1946)
  • "יום אפריל" (J. F. Cotter), (1949)
  • "וורן המקנא" (A. ו-P. Carey)
  • "פנטזיה בסגול" (יוז)
  • "רגליים של ישו" (יוז)
  • "לנצח" (דנבר)
  • "תהילת היום הייתה בפניה" (ג'יי ו. ג'ונסון)
  • "הלב של אישה" (G.D. Johnson)
  • "אהבה בערפל" (גמבל)
  • "רדדת לילה" (דנבר); "השלמה" (פרייס), גם עיבוד למקהלה
  • "שיר הדרך הפתוחה; סימפטיה" (דנבר)
  • "לבני הקטן" (ג'יי ג'יי דייויס)
  • "סוף הנסיעה" (M. F. Hoisington)
  • "יום הדין" (יוז)
  • "יהיו ימים כאלה"[56]
  • כ-90 עבודות אחרות

מוזיקה קאמרית אינסטרומנטלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Andante con espressione (1929)
  • רביעיית מיתרים (מס' 1) בסול מז'ור (1929) [57]
  • פנטזיה [מס' 1] בסול מינור לכינור ופסנתר (1933)
  • רביעיית כלי מיתר (מס' 2) במי מינור (פורסם ב-1935) [58] [59]
  • חמישיית פסנתר במי מינור (1936)
  • חמישיית פסנתר ברה מינור (1936?)
  • "חמישה שירי עם בקונטרפונקט" לרביעיית מיתרים
  • סוויטה (אוקטט) לכלי נשיפה ופסנתר (1948–49) [60]
  • פנטזיה [מס' 2] בפה דיאז מינור לכינור ופסנתר (1940)
  • "מצבי רוח" לחליל, קלרינט ופסנתר (1953)
  • "מסע אביב", ל-2 כינורות, ויולה, צ'לו, קונטרבס ופסנתר

יצירות לפסנתר [עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טרנטלה (1926)[61]
  • אימפרומפטו מס' 1 (1926)[61]
  • ולסט מיג'נון (1926)[61]
  • פרלודים (1926–32): מס' 1 אלגרו מודראטו; מס' 2 אנדנטינו קנטבילה; מס' 3 אלגרו מולטו; מס' 4 ["מהורהר"] Allegretto con tenerezza; מספר 5 אלגרו[61]
  • בכותנה ג'ין (1927); הוצאת G. Schirmer (ניו יורק), 1928
  • [שישה חלקים תיאוריים:] מס' 1 חמקנים קטנים (7 באוקטובר 1927); מס' 2. שתי ידיים קטנות עסוקות; מס' 3. בעיות קשות (9 באוקטובר 1927); מס' 4. Tittle Tattle; מס' 5. בארץ הרומנטיקה (24–25 באוקטובר 1927); מס' 6. הוואלס של הילדה (26 באוקטובר 1927).[62]
  • מצב רוח מהורהר (3 במרץ 1928)[62]
  • סקרצו בסול (24 במאי 1929 [?])[61]
  • שיר ללא מילים בסול מז'ור (1928 או תחילת שנות ה-30)[61]
  • מדיטציה ([בערך 1929])[63][64]
  • פנטזיה שחורה [מס' 1] (אי מינור) (1929, כ-Negrp Fantasy; שוכתב ב-1931); מבוסס על "חוטא, נא אל תיתן לקציר הזה לחלוף" ספריטואל (הגרסה המקורית הועלתה בבכורה ב-3 בספטמבר 1930, על ידי מרגרט בונדס (אנ') בכנס השנתי השתים-עשרה של האגודה הלאומית של מוזיקאים שחורים, שיקגו).[65]
  • על אגם שקט (23 ביוני 1929)[61] [66]
  • ואלס של משרתת האביב (בערך תחילת שנות ה-30)[67][68]
  • ברקרולה (בערך 1929–32)[[69]
  • חלומו (בערך 1930–31)[70]
  • ריקוד כותנה (ריקוד פריחת הכותנה) (1931)
  • פנטזיה שחורה מס' 2 בסול מינור (מרץ, 1932)[71][72][73]
  • פנטזיה שחורה מס' 3 בפה מינור (30 במרץ 1932) (כולל)
  • פנטזיה שחורה מס' 4 בלה מינור (5 באפריל 1932 - [1937 לערך]) (4 גרסאות)
  • שיר ללא מילים במז'ור (21 באפריל 1932)[74]
  • סונטה לפסנתר במי מינור (1932)
  • ילד ישן (6 ביולי 1932)[75][76]
  • אטיוד [בדו מז'ור] [כ. 1932][77][78]
  • 3 ריקודי כושים קטנים (1933); גם עיבוד גם לתזמורת כלי נשיפה(1939);[79]לשני פסנתרים (1949); ולתזמורת (לפני 1951)
  • Tecumseh (הוצאת קרל פישר, ניו יורק, 1935)[80]
  • סצנות בסמטת פחונים (בערך 1937): הרוכל (1 באוקטובר 1928), "ילדים במשחק", "לילה"
  • 3 סקיצות לפסנתרנים קטנים (1937)
  • ריצוד ארקנסו (1938)
  • ריקוד באיו (1938)
  • ריקוד פריחת הכותנה (1938)
  • ירח קיץ (עבור Memry Midgett) (6 באפריל 1938)[81][82][83]
  • Down a Southern Lane (29 באפריל, 1939)[84][85]
  • שמחה ביוני (27 ביוני 1938)[86]
  • בערב קיץ (15 ביוני 1939)
  • כיסא נדנדה (1939)
  • סקיצות של תמונות ממוזערות מיום בחייה של כובסת (בערך 1938–40).[87]שתי גרסאות. הגרסה הראשונה מורכבת מ"בוקר", "לחלום באמבטיה", "רגע מאושר", ו"צללי ערב"; הגרסה השנייה משמיטה את "לחלום באמבטיה".[88]
  • חתירה: ואלס קונצרטי קטן [שנות ה-30 ?].[89]
  • [עשרה ספיריטואלז שחורים לפסנתר] [1937–42]: [90] תן לנו לעודד את הנוסע העייף; אני מוטרד בנפשי; אני יודע שה' שם את ידיו עלי; יהושע לחם בקרב על יריחו; הבא לי את הדת של פעם; נדנד נמוך, מרכבה מתוקה; אני רוצה שישוע ילך עמי; פיטר, הנח לפעמונים לצלצל; היית שם כשהם צלבו את אדוני; אדוני, אני רוצה להיות נוצרי
  • מכתב אהבה ישן [כ. 1941].[91]
  • זיכרון (1941 או קודם לכן) (למר הנרי ס. סוייר)[92][93]
  • סצנות כפר (1942): "צריחי כנסייה לאור ירח", "משעול מוצל", "הפארק"[94][95][96]
  • ידייך בידיי (1943) (שכותרתו במקור סמטת הזכרון)[97]
  • [ארבעה קטעים לפסנתר סולו]: "מזח בצהרי היום – ברקרולה" (17 בנובמבר 1943); "העלמה פרקי הקטנה" (17 בנובמבר 1943); "חייך חייך!" (17 בנובמבר 1943); "כיף פיות (או השתוללות של פיות)" [במקור "רקדנית בוהן קטנה"] (19 באוקטובר 1943).[98]
  • עננים [כ. שנות ה-40][99][100][101][102]
  • ריקוד כותנה (פרסטו) ([בערך שנות ה-40])[103]
  • 2 פנטזיות על מנגינות עממיות (תאריך לא ידוע)
  • במצב רוח סנטימנטלי (1947)[104][105]
  • Whim Wham (6 ביולי 1946)[106] [107]
  • אגם שלו (17 ביולי 1947)[108]
  • זיכרונות מדיקסילנד (1947); זכה בפרס הולשטיין, 1947
  • סקיצות בספיה (ספטמבר, 1947)[109]
  • רוק א-ביי (1947)
  • שישה קטעי פסנתר (11 ו-12 בנובמבר 1947)[110]
  • שלושה ורדים: לוורד צהוב, לוורד לבן, [111]לוורד אדום (1949)[112]
  • לעלה חום (1949)[113]
  • רומן ראשון (בערך שנות ה-40)[114][115]
  • ואלס על קרן שמש (בערך 1950)[116]
  • השדון והיתוש (1951)
  • תצלומים (1952): I. אגם מירור (13 באוקטובר 1952), II. ירח מאחורי ענן (17 ביולי 1949), III. להבה (14 בינואר 1949)[117][118]
  • עד שניפגש (1952)[119]
  • Dances in the Canebrakes (1953); גם מתוזמר
  • כ-70 קטעי הוראה

ללא תאריך:

  • אני מוטרד בנפשי[120]
  • קטעים לזוג נשואים טרי מסוים [רק מס' 1][121]
  • שלושה דיוקנאות מיניאטוריים של הדוד נד (במקור "שלושה דיוקנאות מיניאטוריים של הדוד ג'ו"; מאוחר יותר "שני תצלומים" (גרסה שנייה שבוצעה ב-15 באפריל 1948)[122][123]

עיבודים של ספיריטואלז[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "נשמה הטילה עוגן באלוהי", (1937),עיבוד לתזמורת ומקהלה
  • "אף אחד לא יודע את הצרות שראיתי (פילדלפיה: תיאודור פרסר, 1938); [124]
  • "באלה הימים"[125]
  • שני ספיריטואלז שחורים (1940): "אני בדרכי למלכות" ו-"אני בונה את משכני" [126] אוברטורת הקונצרט שלה על ספיריטואלים שחורים, הסימפוניה במי מינור ושירים שחורים עם קונטרפונקט לרביעיית כלי מיתר, כל אלה משמשים דוגמא מצוינת לעבודתה האידיומטית.
  • " ההיית שם כשהם צלבו את אדוני? (אנ') ", (1942)
  • "אני בדרכי למלכות" (1948)
  • "אני בונה את משכני"
  • "חייל ברכו לשמים", מקהלת גברים, 1949 [2 עיבודים]

ללא תאריך:

  • "ג'ושוע לחם בקרב יריחו" (בערך 1950)
  • "פיטר, לך צלצל בפעמונים" (ללא תאריך)
  • וריאציות על שיר עם (פיטר, לך צלצל בפעמונים)", עוגב, (1996);
  • "לא יכולתי לשמוע אף אחד מתפלל", SSAATTBB;
  • "הצילני, אדוני, הושעני"
  • "צרות שהופיעו בדרכי"
  • 12 עבודות אחרות ?
    • כתבי יד של 40 שירים; כתבי יד אחרים באוספים פרטיים; מסמכים ושכפול כתבי יד באוניברסיטת ארקנסו ופלורידה

יצירות לעוגב[עריכת קוד מקור | עריכה]

(סופק על ידי קלברט ג'ונסון)

  • הערצה ב- The Organ Portfolio Vol. 15/86 (דצמבר 1951), Dayton OH: Lorenz Publishing Co., 34–35.
  • אנדנטה, 24 ביולי 1952
  • אנדנטינו
  • אלגרטו
  • קנטילנה, 10 במרץ 1951
  • גחמה
  • נערה עדינה, עד 19 בנובמבר 1936
  • הדים של תפילה (עד 14 ביולי 1950)
  • מרץ חגיגי
  • סונטה ראשונה לעוגב, 1927
  • שׁעון חול [לשעבר איש החול]. בשילוב עם "מבט אל העבר" כמס' 1
  • "שעה של שלום" או "שעה של נחת" או "לב עדין", 16 בנובמבר 1951
  • במצב רוח שקט [לשעבר ערב ואחר כך אימפרומפטו], New York: Galaxy Music Corp, 1951 (מתוארך 7 באוגוסט 1941)
  • מלודיה קטנה
  • פסטורלה קטנה
  • מגבית נדבות ב- The Organ Portfolio Vol. 17/130 (1953). Dayton OH: Lorenz Publishing Co., 1953
  • הו מחשבה חגיגית, עד 14 ביולי 1950
  • פסקליה ופוגה, ינואר 1927
  • מחשבה נעימה, 10 בדצמבר, 1951
  • פרלוד ופנטזיה, מ-1942
  • התבוננות בעבר [לשעבר שדון על קרן ירח ], בשילוב עם "שׁעון חול" בתור מס' 2
  • להתגנב אל ישו, עד 19 בנובמבר 1936
  • סוויטה מס' 1, עד 6 באפריל 1942
  • ערפל זיכרון (1949)
  • טמפו מתון[ללא כותרת], פגום קשות ואולי לא שלם
  • וריאציות על שיר עם
    • מוציאים לאור עיקריים: פישר Gamble-Hinged, Handy, McKinley, Presser

יצירות לכינור (בליווי פסנתר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Andante עם הבעה
  • גן נטוש
  • ריקוד פיות
  • פנטזיה בסול מינור לכינור ופסנתר (1933)

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה אלבום ביצוע הוצאה
1987 אלתאה וייטס (אנ')מבצעת מוזיקת פסנתר של פלורנס פרייס[127] אלתאה וייטס Cambria Records
1993 שירים אמנותיים מאת מלחינים אמריקניים יולנדה מרקולסקו Gasparo Records
יהלומים שחורים אלתאה וייטס Cambria Records
1997 אשת הרנסנס של שיקגו: יצירות עוגב של פלורנס פרייס קלברט ג'ונסון Calcante CAL 014
הנה אחד [מוזיקה לכינור ופסנתר מאת מלחינים אמריקאים] (הגן הנטוש)[128] זינ זיף, כינור

קמרון גרנט, פסנתר

4-Tay Inc. 4TAY-CD-4005
2000 האדם השחור מדבר על נהרות (אנ') אודכירן אמייז; דוד קורהוואר Musician's Showcase
2001 פלורנס פרייס: האלון; סוויטת נהר מיסיסיפי; וסימפוניה מס' 3 / פילהרמונית נשים אפו הסו (אנ'); פילהרמונית נשים Koch International Classics
2006 לוסיל פילד שרה שירים מאת מלחינות אמריקאיות לוסיל פילד Cambria Records
2011 פלורנס בי פרייס: קונצ'רטו בפרק אחד וסימפוניה במי מינור לסלי בי דאנר; קארן וולווין; אנסמבל רפרטואר השחור החדש Albany TROY1295
2018 פלורנס ב' פרייס: קונצרטי לכינור מס' 1 (רה מז'ור – 1939) ו-2 (רה מינור – 1952) אר-ג'ין קאהנג; הפילהרמונית של יאנצ'ק; ריאן קוקרהאם Albany TROY1706
פלורנס בי פרייס: סימפוניות מס' 1 (מי מינור – 1932) ו-4 (רה מינור – 1945) התזמורת הסימפונית של פורט סמית'; ג'ון ג'טר Naxos American Classics
2013 רוחות רפאים של הפסנתר (שדון והיתוש) מיכאל לוין; פסנתר Sono Luminus DSL-92168
2019 פלורנס בי פרייס: הגן הנטוש (1933) וריקוד הפיות (ללא תאריך) שוון וון כינור,

אסתר פארק, פסנתר

Perspectives; Delos Music DE 3547
פלורנס בי פרייס: ריקודים בקיינברייקס (אנ') (רגליים זריזות / צהריים טרופיים / כובע משי ומקל הליכה)[129] עיבוד של ויליאם גרנט סטיל (1895–1978) לתזמורת / סינפוניטה של ​​שיקגו; מי-אן חן Album Project W – Works by Woman Composers Cedille Records
מעבר למטייל: מוזיקת ​​פסנתר מאת מלחינים מארקנסו (סונטה במי מינור) קול בורגר, פסנתר MSR Classics
2020 פלורנס בי פרייס: סימפוניה מס' 3 ואוברטורת קונצרט מס' 1 התזמורת הלאומית של ה-BBC של ויילס; מייקל סיל; התזמורת הסימפונית של ה-BBC; ולנטינה פלגי BBC Music Magazine BBCMM454
חלוצות: יצירות פסנתר מאת מלחינות (סונטה לפסנתר במי מינור: II. Andante) הירוקו אישימוטו, פסנתר Grand Piano; HNH International GP844
2021 פלורנס פרייס:

סימפוניות מס' 1 ו-3

תזמורת פילדלפיה ויאניק נזט-סגוין דויטשה גרמופון
פלורנס ביאטריס פרייס: סימפוניה מס' 3 בדו מינור (1940); נהר המיסיסיפי (1934); הצל של אתיופיה באמריקה (1932) התזמורת הסימפונית ORF של רדיו וינה ; ג'ון ג'טר Naxos Naxos 8 559897
פלורנס פרייס - וירטואוזית ומשוררת אלן מוריסון, עוגב ACA Digital Recordings; Inc. CM 20132
2023 צמא לשוטטות: מוזיקת ​​מקהלה של פלורנס פרייס מקהלת אוניברסיטת ארקנסו, ד"ר סטיבן קלדוול Hill Records

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות תזמורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הערצה (1951/2024), עיבוד לתזמורת מאת קאי יוהנס פולצהופר [130]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Green, Mildred Denby (1983). Black women composers : a genesis (1. print. ed.). Boston: Twayne Publishers. ISBN 9780805794502.
  • Phelps, Shirelle; Smith, Jessie C. (1992). Notable Black American women. Detroit: Gale Research. ISBN 9780810347496.
  • Free scores by Florence Price

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Brown, Rae Linda (1987). Selected orchestral music of Florence B. Price (1888–1953) in the context of her life and work. Yale University.
  • Brown, Rae Linda (2020). The Heart of a Woman: The Life and Music of Florence B. Price. Chicago: University of Illinois Press. מסת"ב 978-0252043239ISBN 978-0252043239.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ege, Samantha; Shadle, Douglas (7 באפריל 2023). "As Her Music Is Reconsidered, a Composer Turns 135. Again. – The work of Florence B. Price is having a renaissance, and new, foundational details about her life and racial identity are still being discovered". The New York Times. נבדק ב-7 באפריל 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 Slonimsky, N. (ed.), The Concise Edition of Baker's Biographical Dictionary of Musicians, 8th edn, New York: Schirmer, 1994, p. 791.
  3. ^ Slonimsky (1994) gives 1888.
  4. ^ 1 2 Ege, Samantha (2020). "Composing a Symphonist: Florence Price and the Hand of Black Women's Fellowship". Women & Music. 24 (1): 7–27. doi:10.1353/wam.2020.0010 S2CID 226592558 – via Lincoln: University of Nebraska Press.
  5. ^ 1 2 3 Walker-Hill, Helen (1893). Piano Music by Black Women Composers. Darby, Pennsylvania: Greenwood Press. pp. 76–77.
  6. ^ Brown, Rae Linda (2020). The Heart of a Woman: The Life and Music of Florence B. Price. Chicago: University of Illinois Press. ISBN 978-0252043239,עמ' 34
  7. ^ 1 2 James Greeson. "[excerpt] The Caged Bird: The Life and Music of Florence B. Price". YouTube (באנגלית). נבדק ב-2021-12-21.
  8. ^ Brown, Rae Linda (2020). The Heart of a Woman: The Life and Music of Florence B. Price. Chicago: University of Illinois Press. ISBN 978-0252043239.,עמ' 54
  9. ^ Slonimsky and biography.com agree on 1906.
  10. ^ Brown, Rae Linda (2020). The Heart of a Woman: The Life and Music of Florence B. Price. Chicago: University of Illinois Press. ISBN 978-0252043239.Brown, Rae Linda (2020). The Heart of a Woman: The Life and Music of Florence B. Price. Chicago: University of Illinois Press. ISBN 978-0252043239.
  11. ^ Brown, Rae Linda (2020). The Heart of a Woman: The Life and Music of Florence B. Price. Chicago: University of Illinois Press. ISBN 978-0252043239.,עמ' 98
  12. ^ Brown, Rae Linda (2020). The Heart of a Woman: The Life and Music of Florence B. Price. Chicago: University of Illinois Press. ISBN 978-0252043239.,עמ' 170
  13. ^ 1 2 Price, Florence (1 בינואר 2008). Brown, Rae Linda; Shirley, Wayne D. (eds.). Symphonies nos. 1 and 3. A-R Editions. pp. xxxviii–xlv. ISBN 978-0895796387
  14. ^ See "Program Notes on Florence B. Price for Chicago Symphony Orchestra's 'Rivers' Series by Barbara Wright-Pryor, President, Chicago Music Association, NANM, Inc.". John Malveaux Music.
  15. ^ See John Michael Cooper, "The Problem with Programs: Florence Price’s First Symphony, the 1933–34 World’s Fair, and Three Tribbles, Part 1, Part 2, and Part 3
  16. ^ Oteri, Frank J. (17 בינואר 2012). "Sounds Heard: Florence B. Price—Concerto in One Movement; Symphony in E Minor". NewMusicBox. אורכב מ-המקור ב-23 ביוני 2017. נבדק ב-16 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "The Price of Admission: A Musical Biography of Florence Beatrice Price". WQXR-FM. 6 בפברואר 2013. נבדק ב-16 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Baranello, Micaela (9 בפברואר 2018). "Welcoming a Black Female Composer Into the Canon. Finally". The New York Times. נבדק ב-10 בפברואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Brown, Rae Linda (2020). The Heart of a Woman: The Life and Music of Florence B. Price. Chicago: University of Illinois Press. ISBN 978-0252043239.,עמ' 149–50 
  20. ^ 1 2 3 Maxile, Horace J. (2008). "Signs, Symphonies, Signifyin(G): African-American Cultural Topics as Analytical Approach to the Music of Black Composers". Black Music Research Journal. 28 (1): 123–138. ISSN 0276-3605. JSTOR 25433797.
  21. ^ 1 2 "Biography". Florence Price (באנגלית אמריקאית). אורכב מ-המקור ב-2020-11-13. נבדק ב-2020-05-30.
  22. ^ 1 2 "Who Was Florence Price?". Research Frontiers.
  23. ^ See Rae Linda Brown, "Lifting the Veil: The Symphonies of Florence B. Price", in Florence Price: Symphonies Nos. 1 and 3, ed. Rae Linda Brown and Wayne Shirley, Recent Researches in American Music, No. 66 [Middleton, Wisconsin: A-R Editions, 2008], xxxi,
  24. ^ Brown, Rae Linda (2020). The Heart of a Woman: The Life and Music of Florence B. Price. Chicago: University of Illinois Press. ISBN 978-0252043239.,עמ' 235
  25. ^ Price, Florence (1 בינואר 2008). Symphonies nos. 1 and 3. A-R Editions, Inc. ISBN 9780895796387 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  26. ^ "DNAinfo – Bronzeville Pastor Reviving Empty School – September 2013". אורכב מ-המקור ב-2017-11-18. נבדק ב-2019-06-06.
  27. ^ "Honors College to Host Performance of Florence Price Violin Concerto and Duos". University of Arkansas News.
  28. ^ "Florence Price: A Tribute | University of Arkansas". fulbright.uark.edu. אורכב מ-המקור ב-2022-02-14. נבדק ב-2019-06-12.
  29. ^ "International Florence Price Festival". The Clarice Smith Performing Arts Center (באנגלית). ארכיון מ-2019-10-31. נבדק ב-2019-10-31.
  30. ^ "Festival Celebrates Trailblazing Composer Florence Price". International Florence Price Festival (באנגלית אמריקאית). 31 באוקטובר 2019. נבדק ב-2019-10-31. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ "At Last ! Music by Florence Price performed by the Boston Symphony Orchestra | Women's Philharmonic Advocacy". wophil.org. 22 במרץ 2019. נבדק ב-2022-01-10. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "Florence Price: Symphony No. 3, Mississippi River". Women's Philharmonic Advocacy. 4 בינואר 2013. נבדק ב-6 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ McQuiston, Bob (28 בפברואר 2012). "Classical Lost and Found: Florence Price Rediscovered". NPR. נבדק ב-6 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "After Lost Scores Are Found in Abandoned House, Musicians Give Life to Florence Price's Music". 4 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "Florence Beatrice Smith Price (1887–1953) – Encyclopedia of Arkansas". www.encyclopediaofarkansas.net. נבדק ב-2019-03-27.
  36. ^ "The Lost World of Florence Price". The Boston Music Intelligencer. 18 באפריל 2018. נבדק ב-2021-03-06. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ "News – G. Schirmer Acquires Florence Price Catalog"
  38. ^ Michael Cooper, "A Rediscovered African-American Female Composer Gets a Publisher", The New York Times, Nov. 15, 2018
  39. ^ Beaugez, Jim, How Black Composers Shaped the Sound of American Classical Music, Smithsonian, February 5, 2021
  40. ^ Schenbeck, Lawrence (1997). "Music, Gender, and "Uplift" in the "Chicago Defender", 1927-1937". The Musical Quarterly. 81 (3): 344–370. doi:10.1093/mq/81.3.344. ISSN 0027-4631. JSTOR 742322.
  41. ^ Ege, Samantha (2018). ""Florence Price and the Politics of Her Existence."" (PDF). The Kapralova Society Journal. 16 (1): 1.
  42. ^ Baranello, Micaela (2018-02-09). "Welcoming a Black Female Composer Into the Canon. Finally". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2019-03-27.
  43. ^ Brown, Rae Linda (2020). The Heart of a Woman: The Life and Music of Florence B. Price. Chicago: University of Illinois Press. ISBN 978-0252043239.,עמ' 108
  44. ^ Jackson, Barbara Garvey (Spring 1977). "Florence Price, Composer". The Black Perspective in Music. JSTOR. 5 (1): 30–43. doi:10.2307/1214357. ISSN 0090-7790. JSTOR 1214357. OCLC 17360561.
  45. ^ Recorded by the BBC National Orchestra of Wales under conductor Daniel Blendulf; broadcast for International Women's Day on BBC Radio 3's Live in Concert program of March 8, 2015.
  46. ^ "Concert Overture No. 1 | Florence Price". www.wisemusicclassical.com.
  47. ^ "Concert Overture No. 2". englisch.
  48. ^ "Priceline". Jordan Randall Smith. 14 ביוני 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  49. ^ "Collection: Florence Beatrice Smith Price Papers Addendum | ArchivesSpace at the University of Arkansas". uark.as.atlas-sys.com.
  50. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2019)
  51. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2020)
  52. ^ World-premiere recording by Christine Jobson on Nearly Lost: Art Songs by Florence Price (N2A Publishing, 2019).
  53. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2020)
  54. ^ World-premiere recording by Christine Jobson on Nearly Lost: Art Songs by Florence Price (N2A Publishing, 2019).
  55. ^ Perf. Justin Hopkins and Jeanne-Minette Cilliers (https://www.youtube.com/watch?v=-uoX_9WMGbo)
  56. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2020)
  57. ^ "To Be Rediscovered When You Were Never Forgotten: Florence Price and The "Rediscovered" Composer (Tropes of Black Composers, Part One)". Harry T. Burleigh Society. אורכב מ-המקור ב-2021-04-19. נבדק ב-2019-04-23.
  58. ^ "Arkansas Democrat Gazette". www.arkansasonline.com.
  59. ^ new edition, ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2019)
  60. ^ ""The Musical Artistry of Florence Price: Hidden Figure No More", by Prof. Linda Holzer" (PDF).
  61. ^ 1 2 3 4 5 6 7 ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2020)
  62. ^ 1 2 ed. ג'ון מייקל קופר, ב-Seven Descriptive Pieces (ניו יורק: G. Schirmer, 2020)
  63. ^ ed. ג'ון מייקל "קופר (ניו יורק: G. Schirmer, 2020)
  64. ^ הוקלט על ידי לארה דאונס (Flipside Records<202018 FL nowiki></nowiki>])
  65. ^ * השליח של פיטסבורג*, 6 בספטמבר 1930.
  66. ^ "On A Quiet Lake". 31 בינואר 2020 – via open.spotify.com. {{cite web}}: יש לבדוק את התאריך ב: |date= (עזרה)
  67. ^ ed. ברברה גארווי ג'קסון (פאייטוויל, ארקנסו: ClarNan, 2017)
  68. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2021)
  69. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2019)
  70. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2019)
  71. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2019)
  72. ^ Recorded by Lara Downes, Flipside Music FL0024 [2020])
  73. ^ See John Michael Cooper, “Full Circle: On the Recovery of Florence B. Price’s Fantasie nègre No. 2”, Journeys (blog), March 22, 2020.
  74. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2019)
  75. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2019)
  76. ^ Recorded by Lara Downes (Flipside Music FL0017 [2020])
  77. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2019)
  78. ^ See John Michael Cooper, “Florence Price, Teacher”, Journeys (blog), July 14, 2020.
  79. ^ This band arrangement by Erik Leidzen is first advertised by publisher Theodore Presser in Music Educators Journal, October 1939, 47.
  80. ^ "Florence Beatrice Price, Compositeur afro-américain". chevalierdesaintgeorges.homestead.com.
  81. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2019)
  82. ^ See John Michael Cooper, “Summer Moon: Reflections on a Little-Known Gem by Florence Price”, Journeys (blog), May 17, 2020.
  83. ^ "Spotify". open.spotify.com.
  84. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2019)
  85. ^ "Down A Southern Lane". 31 January 2020 – via open.spotify.com.
  86. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2021)
  87. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2019)
  88. ^ See John Michael Cooper, “Florence Price and Racist Stereotypes”, Journeys (blog), July 16, 2020.
  89. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2019)
  90. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2019)
  91. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2021)
  92. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2019)
  93. ^ "Remembrance". 17 January 2020 – via open.spotify.com.
  94. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2019)
  95. ^ See John Michael Cooper, "Florence Price and Tranquility", Journeys (blog), July 13, 2020.
  96. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2019)
  97. ^ "Your Hands In Mine". 14 February 2020 – via open.spotify.com.
  98. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2021)
  99. ^ ed. John Michael "Cooper (New York: G. Schirmer, 2020)
  100. ^ premiered by Lara Downes at New England Conservatory, November 1, 2019
  101. ^ Recorded by Lara Downes (Flipside Records FL0018 [2020])
  102. ^ See John Michael Cooper, "Florence B. Price: Clouds", Journeys (blog), April 8, 2020.
  103. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2019)
  104. ^ Recorded by Lara Downes (Flipside Records FL0020 [2020])
  105. ^ See John Michael Cooper, "In Sentimental Mood: A Mash-Up by Florence B. Price", Journeys (blog), April 8, 2020.
  106. ^ d. John Michael "Cooper (New York: G. Schirmer, 2020)
  107. ^ See John Michael Cooper, “The Joy of Whimsy: Rediscovering Another Facet of Florence Price’s Musical Imagination”, Journeys (blog), August 7, 2020.
  108. ^ ed. John Michael "Cooper (New York: G. Schirmer, 2020)
  109. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2020)
  110. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2021)
  111. ^ Two separate compositions bear the title To a White Rose and were conceived as part of this set.
  112. ^ Recorded by Lara Downes (Flipside Records FL0020] [2020]): To a Yellow Rose; To a White Rose (Version B); To a Red Rose
  113. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2020)
  114. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2020)
  115. ^ Recorded by Lara Downes (Flipside Records 0020 [2020)
  116. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2020)
  117. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2020)
  118. ^ See John Michael Cooper, “Florence Price and the Art of Musical Storytelling: Snapshots for Piano Solo”, Journeys (blog), August 7, 2020.
  119. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2020)
  120. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2019)
  121. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2020)
  122. ^ ed. John Michael Cooper (New York: G. Schirmer, 2020)
  123. ^ See John Michael Cooper, “Florence Price and Racist Stereotypes”, Journeys (blog), July 16, 2020.
  124. ^ Hughes: "Water-Front Streets"
  125. ^ Hughes: "Water-Front Streets"
  126. ^ "MoMA QNS in New York Architects: Michael Maltzan architecture, Los Angeles, Cooper, Robertson & Partners, New York", Building in Existing Fabric, München: DETAIL – Institut für internationale Architektur-Dokumentation GmbH & Co. KG, 2003, doi:10.11129/detail.9783034614894.130, ISBN 978-3-0346-1489-4
  127. ^ de Lerma, Dominique-René (1988). "Music Review: Althea Waites Performs the Piano Music of Florence Price". The Black Perspective in Music. 16 (1): 117. doi:10.2307/1215135. JSTOR 1215135.
  128. ^ "Here's One | Jeffrey James Arts Consulting". Retrieved 2021-11-02.
  129. ^ "Arkansas Democrat Gazette". www.arkansasonline.com
  130. ^ "Edition Gravis - Adoration eg3099LM". www.editiongravis.de.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טיוטה:פלורנס_פרייס&oldid=38979758"