טיוטה:פרודוקטיביזציה

הפְּרוֹדוּקְטִיבִיזַצְיָה היא גישה התומכת בהתיישבות יצרנית-חקלאית.

הגדרה

תוכנית הפרודוקטיביזציה היא גישה שדגלה ב

היסטוריה

נסיונות מוקדמים להנחלת תוכנית הפרודוקטיביזציה בארץ ישראל היו כבר בחצי הראשון של המאה ה-19, על ידי השד"ר משה זקס שעבר בין קהילות רבות ברחבי אירופה על מנת לעשות נפשות לתוכנית. זקס נרדף על ידי הבנקאים למשפחת להרן שניהלו את מערכת גיוס הכספים באירופה וחלוקתם לבני היישוב בארץ ישראל במסגרת ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם (פקוא"מ), שהתנגדו לפרודוקטיבציה וסברו שהיא סכנה שעלולה לעכב את הגאולה. תוכניתו של זקס נכשלה.

מתחילת המאה ה-20 שאפה התנועה הציונית לפרודוקטיביזציה, כלומר, הכשרת הנוער היהודי בתפוצות למקצועות וענפי עבודה יצרניים. תהליך זה השתלב (בחלקו) עם הרצון להכין את היהודים לקראת העלייה ארצה והרחבת ההתיישבות החקלאית בארץ. ארגון החלוץ היה בין הארגונים שהובילו תהליך זה תוך הסתייעות בשליחים שהגיעו לאירופה מקיבוצים בארץ. תהליך המעבר למקצועות יצרניים התייחס למגוון של מלאכות כשאחד המקצועות להם ייחסו חשיבות גדולה היה החקלאות ולכן המאמץ המרכזי של ארגון "החלוץ" התמקד בהקמת חוות הכשרה חקלאיות אליהן הגיעו צעירים יהודים כדי לקבל הכשרה בחקלאות ולהתכונן לעליה. החווה הראשונה הוקמה בפברואר 1918 בעיר בנדין ובמהלך השנתיים הבאות הוקמו כ-18 חוות נוספות בסביבות הערים לודז', וילנה, קילצה, לוצק, ברנוביץ', ביאליסטוק, צ'נסטוחובה, ראדום, קרקוב וורשה ואחרות. אחת מהן הייתה החווה שהוקמה בכפר גרוכוב (Grochów) שממזרח לוורשה בירת פולין (כיום פרוור של העיר).

יש לציין שהתקיימה מחלוקת בין התנועות הציוניות לבין חלק מהארגונים היהודיים בגולה בקשר לרעיון הפרודוקטיביזציה, וזאת על רקע הוויכוח על מטרות התהליך כולו. תומכי ה"פרודוקטיביזציה" ראו בשינוי תחומי התעסוקה של היהודים לכיוון יצרני את מטרתו העיקרית של התהליך, בעוד שארגונים אחרים ראו כמטרה עיקרית את ההכנה - בתחומים שונים - לקראת חיים בארץ ישראל. גם בתוך ארגון "החלוץ" עצמו היו דעות שונות בנושא.