טיוטה:ראובן בטאט

ראובן בטאט
לידה	1888; בגדאד, עיראק
פטירה	18 במרץ 1962 (בגיל 74 בערך); לוזאן, שוויץ
פעילות בולטת	חבר פרלמנט בעיראק בשנים 1924-1946
מקצוע	שופט, חבר פרלמנט
השקפה דתית	יהודי
בת זוג	רגינה בטאט
צאצאים	אליס, זלמן, נעים, אדוארד, אלברט, מוריס
מספר צאצאים	6

ראובן בטאט (1888, בגדאד - 18 למרץ 1962, לוזאן) מראשי הקהילה היהודית בבגדאד, חבר פרלמנט עיראקי, מאבות החוקה העיראקית, משפטן, הוגה, חוקר, פרלמטר, מחוקק ואסיר ציון*

ראובן בטאט (1988-1862) חי בבגדאד, היה משפטן, חבר פרלמנט בשנים 1924-1946 ואחד מראשי הקהילה היהודית בעיראק. פעל רבות לקידום הקהילה היהודית הבבלית בעיראק במשך למעלה מ-50 שנה. הוא היה אחד מאבות החוקה העיראקית וכיהן במספר רב של תפקידים ציבוריים בינהם שופט בית משפט מחוזי בבגדד ובבצרה.

[[קובץ:|ממוזער|

ראובן בטאט, לוזאן 1959]]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראובן בטאט למד בבית הספר אליאנס ולאחר מכן למד בבית הספר העות'מאני למשפטים בבגדד והוסמך בשנת 1909 להיות עורך-דין. הוא המשיך את לימודיו הגבוהים באיסטנבול וסיים אותם בהצטיינות (עליו אל-אעלה) בשנת 1911. עם שובו לבגדד מונה לשופט מחוזי ולאחר מכן לחבר בלשכת התובע הכללי. בתקופת המנדט הבריטי בעיראק כיהן במשרות הבאות :

- שופט מחוזי בבגדד (1918)

- שופט לענייני אישות

- סגן נשיא בית המשפט המחוזי בבגדד (1922)

- סגן נשיא בתי המשפט המחוזיים בבצרה (1923)

בשנת 1920 קיבל פעמיים "עיטורים מלכותיים" מהשלטון הבריטי על שירותיו הטובים.

כשהוקם השלטון העיראקי העצמאי הוא נקרא ע"י משרד המשפטים להשתתף בועידה להכנת החוקים במדינה.

- במאי 1924 ראובן בטאט נבחר כנציג מייסד מאיזור בגדד לאסיפת היסוד הראשונה של הפרלמנט העיראקי.

- באפריל 1929 – נבחר שנית לפרלמנט.

- בדצמבר 1934 – נבחר כחבר פרלמנט בשלישית כנציג איזור בצרה.

- ביוני 1939 – נבחר לפרלמנט ברביעית גם כן כנציג איזור בצרה

- בשנת 1934 – נבחר לפרלמנט בפעם החמישית ומילא תפקיד זה עד 1946.

בפרלמנט העיראקי נהגו לקרוא לו "מופתי אל-דיסטור" ו"אבו-אל-קאנון" שפירושם הוגה ואבי החוק.

ראובן בטאט נחשב לאחד ממניחי היסוד לחוקה העיראקית. הוא נמנה עם צוות אנשי חוק עיראקיים שנטלו את החלק הארי ביצירת החיים התחוקתיים והפרלמנטריים מאז תחילת השלטון העיראקי העצמאי ב1921. הוא מילא תפקידים ומשרות ממלכתיים תחוקתיים חשובים בבגדד הבירה ובעיר בצרה לצד עיסוקו כעורך דין בשנות ה30 וה40 של המאה ה20. משרדו שימש מרכז מפגשים של אנשים רמי-דרג במדינה ומקור להשראה לפעילות משפטית ופוליטית.

ראובן בטאט כתב כתבות, מאמרים ומחקרים בחוק ומשפט ובדיני מסחר, שהתפרסמו בעיתונים ובירחונים כגון : "מג'לת אל-עדליה", "מג'לת אל-קדאא", עיתון "אל-אמל", מג'לת משרד לשכת המסחר בבגדד ועוד.

ראובן בטאט חיבר ספר עב כרס בנושא "חוק היסוד העיראקי ופירושו בהשוואה לחוקים העולמיים החשובים הידועים". חלקים מפרקי הספר התפרסמו בירחון לשכת עורכי הדין בבגדד.

בנוסף לפעילותו המשפטית, היה ראובן בטאט איש ציבור ופילנטרופ אשר תרם רבות לקידום הקהילה היהודית הבבלית בעיראק במשך למעלה מיובל שנים.

במהלך תקופת השלטון העיראקי העצמאי, היו מספר אירועים של פרעות והתנכלויות לאוכלוסיה היהודית שהובלו ע"י האוכלוסיה המוסלמית ולעיתים ע"י שליחי השלטון המשתנים מפעם לפעם. לא אחת, נחטפו יהודים ונרצחו, נלקחו למאסר ועונו ואז היו ראשי הקהילה היהודית ונכבדיה נזעקים, מארגנים משלחות לראשי השלטון ואף למלך על מנת לשדלם ולשכנעם להסיר את הגזירות מעל האוכלוסיה היהודית. לא אחת הם עוררו את כעסם של אנשי השלטון וסיכנו את חייהם בפעילות זו. ראובן בטאט, בין יתר פעילויותיו בקרב הקהילה היהודית, השתתף בקביעות במשלחות שידול אלה ואף היה לדוברן.

בשנת 1948, בעקבות ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, נקלעו ראובן בטאט ובני משפחתו לטרגדיה גדולה, אשר במהלכה הוא הועמד למשפט צבאי בעוון ציונות ובגידה, וזאת למרות שהקדיש את מירב שנותיו ליישום וביסוס החוק והמשפט בעיראק. הוא נשפט לשלוש שנות מאסר בתנאי מאסר קשים, אף כי לאשמתו לא היה בסיס משפטי. האשמה היתה כי בהיותו שופט לפני כחצי יובל שנים (בשנת 1923) חתם על פסק-דין לטובת קרן היסוד. בפסק-דין זה מונתה קרן היסוד כאפוטרופוס על וקף (הקדש) שכלל אדמה חקלאית ונכסים באזור העיר בצרה שבעיראק, נכסים שהיו בבעלותו של יהודי אמיד מעיראק בשם גורג'י שם-טוב, שהקדישם לבתי-כנסת ומוסדות הומניטריים בארץ ישראל. בתקופה ההיא קרן היסוד פעלה בארץ בסמכות חוקית ומוכרת תחת השיפוט המנדטורי הבריטי. כאן יש לציין כי אחד ממנהליה ונציגה של קרן היסוד אז היה ד"ר חיים ויצמן המנוח (אשר לימים נבחר לנשיא מדינת ישראל הראשון). נכון למתן פסק הדין, לא היתה שום מניעה משפטית על פסיקה מעין זו. אולם לעיראקים (בשנת 1948) סיפק פסק-הדין הנ"ל (משנת (1923) תואנה להאשמתו ומאסרו. הוא שוחרר רק לאחר כמה חודשים לפי צו מלכותי ע"י העוצר העיראקי הנסיך עבד-אל-אילה, משפט בנוסח "משפט דרייפוס" זה של אחד מראשי הקהילה, זיעזע את הקהילה היהודית בעיראק והטיל עליה אימה כבדה נוספת. הנה כי-כן, לא עמדו לאיש הקרבתו ומסירותו לתפקידו כשופט ואיש חוק במשך שנים רבות, מידותיו הטובות ושיעור קומתו ותרומתו לביסוס החוקה העיראקית. הוא נשפט וסבל על לא עוול בכפו, רק בשל היותר יהודי.

בשנת 1950, היה ראובן בטאט בין הראשונים שפעלו ביחד עם ראש הקהילה יחזקאל שם-טוב ואיש הסנאט עזרא מנחם דניאל כדי להשפיע על ראש הממשלה העיראקית דאז תאופיק א-סווידי, לפתרון בעייתם ומצוקתם הגוברת והולכת של יהודי עיראק. הם שכנעו אותו לאמץ גישה הומנית והוגנת כלפי אלה מהיהודים שרוצים לעזוב את עיראק לצמיתות. מכאן והלאה נסללה הדרך והועבר חוק בפרלמנט לויתור על האזרחות העיראקית ליהודים שחפצו לעזוב את עיראק ונפתחה הדלת לעליה ההמונית של יהודי עיראק לישראל במסגרת מבצע עזרא ונחמיה.

המשפט והמאסר השפיעו לרעה על מצב בריאותו שהלך והדרדר מיום ליום. ראובן בטאט חלה וחי את שנותיו האחרונות בשוויץ שם נפטר בעיר לוזאן ב-18 למרץ בשנת 1962 כשהוא מוקף באשתו וששת ילדיו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]