לדלג לתוכן

טיוטה:תורה שבכתב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תורה שבכתב היא כינוי הלכתי לחלק התורה שנמסר למשה רבינו במעמד מתן תורה בהר סיני.

בניגוד לתורה שבעל פה, שעמדה במחלוקת בין היהדות הרבנית לקראית, האם אכן ישנו תוקף לתורה זו, על תורה שבכתב ישנה תמימות דעים באשר לנכונותה וקבלתה במעמד הר סיני מאת אלוהים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הנאמר בתורה, לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים, נתן אלוהים לבני ישראל במעמד הר סיני, את לוחות הברית, עליהם היו כתובה התורה. על פי חז"ל, משה קיבל את התורה שבכתב בהר סיני, עם פירוש מצוותיה בעל-פה[1], ומאז נמסרה ממנו מרב לתלמיד דור אחר דור[2].

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחז"ל לא מופיעה הגדרה ברורה מה נכלל בתורה שבכתב, האם רק חמשה חומשי תורה, או התנ"ך בכללותו. הגדרה זו נחוצה למשל לצורך האיסור המופיע בתלמוד הנלמד מן הפסוק לפיו חלק התורה שבתכתב אין לאומרו בעל פה, ויש לקוראו מתוך ספר בדווקא.

דינים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסוקים כתבו לעניין כמה עניינים שתורה שבכתב שונה בדיניה מתורה שבעל פה:

  • לדעת שולחן ערוך הרב בלימוד בתורה שבכתב מקיים מצוות תלמוד תורה אף אם אינו מבין מה שאומר:

אך אם מוציא בשפתיו אף על פי שאינו מבין אפילו פירוש המלות מפני שהוא עם הארץ הרי זה מקיים מצות ולמדתם ולפיכך כל עם הארץ מברך ברכת התורה בשחר לפני הפסוקים וכן כשעולה לספר תורה: במה דברים אמורים בתורה שבכתב אבל בתורה שבע"פ אם אינו מבין הפירוש אינו נחשב לימוד כלל

אף לענין זה יש שכתבו שהדבר נכון לחמשה חומשי תורה בלבד אך לא לספרי נביאים וכתובים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ”וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר, מה עניין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצות נאמרו מסיני אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני.” (ספרא בהר פרשה א')
  2. ^ משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה א': "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה"; ובהקדמת הרמב"ם למשנה תורה: "נמצא מרב אשי עד משה רבינו עליו השלום ארבעים דורות ואלו הן... ומשה רבינו מפי הגבורה, נמצא שכולם מה' אלהי ישראל".
  3. ^ חידושי הרי"ז הלוי, כרך תמורה יד: