מעמד הר סיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מתן תורה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מעמד הר סיני, תחריט מ-1723.

מַעֲמַד הַר סִינָי הוא אירוע מקראי מכונן, בו אלוהים התגלה לבני ישראל בהר סיני וכרת עימם ברית על בחירתו בהם לעמו, ונתינת ארצו להם. וכנגד זאת, התחייבו עם ישראל לשמור את מצוות התורה שנצטוו במעמד זה, ובראשן עשרת הדיברות אותם שמעו מפי האלוהים בעצמו. בתום המעמד עלה משה להר סיני למשך ארבעים יום, ובסיומם ירד עם לוחות הברית שעליהם חקוקים עשרת הדיברות שנאמרו במעמד. מעמד הר סיני נחשב לאירוע התגלות עילאי ביהדות, בנצרות ובאסלאם.

מהלך האירוע במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה על הר סיני. ציור מאת ז'אן-לאון ז'רום, סוף המאה ה-19.

בהמשך ליציאת מצרים, בדרכם לארץ ישראל, חנו בני ישראל כנגד הר סיני. שם, באמצעות תיווכו של משה, התקיים דו-שיח בין הקב"ה לבין העם ואשר בעקבותיו אמר הקב"ה למשה כי הוא עומד להתגלות בפני העם על מנת שיאמינו שה' מדבר אל משה ומוסר דרכו את התורה אליהם.

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם..."

עם ישראל נצטוו להכין את עצמם למעמד שיתרחש ביום השלישי, בכיבוס (טבילת) בגדיהם ובהינזרות מיחסי אישות. במקביל הוזהרו שלא לעלות להר, להתקרב אליו או לגעת בו, לבל ימותו.

ע"פ המסופר בפרשת בא, מספר היוצאים ממצרים כשש-מאות אלף גברים מגיל 20: "וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף" (שמות, י"ב, ל"ז). מכאן שבתוספת הנשים והילדים, מנה העם שהתייצב במעמד, מיליוני בני אדם. התגלותו של אלוהים על ראש הר סיני לוותה מעמד מעורר אימים: ענן כבד, ברקים, קולות, קול שופר הולך וחזק, אש ועשן המתואר כ"עשן הכבשן" והשמעת הדיברות בדיבור אלוהי: "משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹוהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל:"[1]. תגובתם של ישראל למעמד ולקול אלוהים הייתה חרדה ופחד. לאחר שמיעת עשרת הדיברות, שבמהלכן ראו העם את הקולות, הלפידים, קול השופר והעשן, הם נעו והתרחקו מההר וביקשו ממשה שיתווך בינם לבין אלוהים, פן ימותו למשמע קולו[2]. כבוד אלוהים חפף על ראש הר סיני שבעה ימים, ונראה כאש אוכלת[3]. משה קיבל את דבריהם, וניגש אל הר סיני הלוטה בערפל, כדי לשמוע את המשך המצוות שעליהן נכרתת הברית עם ישראל, ולמסור אותן לישראל כדי לקבל את הסכמתם לכריתת הברית[4].

בסוף פרשת משפטים מתואר[5] טקס כריתת הברית בין ישראל לה'. משה יורד מהר סיני ומציג בפניהם את המצוות שצווה אותו ה' בהיותו בהר סיני, על מנת לקבל את הסכמת העם לכריתת הברית עם ה' על המצוות הללו. העם עונים: "כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (שמות פרק כ"ד, פסוק ג'). משה כותב את המצוות על ספר שנקרא 'ספר הברית'. למחרת בונה משה מזבח, מציב שתיים עשרה מצבות עבור שנים עשר השבטים בתחתית ההר, ומעלה קרבנות עולה ושלמים של פרים על המזבח. משה זורק חצי מדם הקרבנות על המזבח, וחצי שני הוא מאחסן באגנות (כלי קיבול). הוא מקריא לעם את 'ספר הברית' שבן המצוות שצווהו ה' בהיותו בהר סיני, והעם נענה שב ואומר "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות פרק כ"ד, פסוק ז'). לבסוף משה זורק את הדם אותו הוא מכנה כ"דם הברית" על העם. בסיום הטקס קרבים זקני ישראל ונדב ואביהוא עם משה להר משתחווים שם, ואוכלים מבשר הקרבנות. התורה מתארת שהם 'ראו' את אלוהי ישראל בהיותם שם, בתיאור הסתום: "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹוהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר".

על פי שמות (כ', י"ז) מטרתו של המעמד הייתה לרומם ולגדל את שם ישראל בעולם ('לנסות', מלשון נס ודגל) ולהביא אותם ליראת שמים ואמונה חווייתית באל. "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹוהִים, וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ."
על פי דברים (ד', ט'-י"ג) מטרתו של המעמד הייתה ללמד את עם ישראל אמונה, ולצוות לו את עשרת הדיברות "וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים". עוד מצוין שבהתגלותו לא הייתה כל תמונה מוחשית, "וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים, וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים, זוּלָתִי קוֹל." נלווית לדברים אלו אזהרה לא לשכוח את המעמד.

לאחר המעמד עולה משה להר סיני לארבעים יום ולילה, לאחר שהוא נראה כמתעכב ולא ברור לעם מה סופו, חושש העם שמא משה מת ומבקש מאהרן הכהן תחליף למשה, "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים, אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ:"[6] ואכן אהרון נענה להם ומבקש שיביאו לו את תכשיטי הזהב שלהם מאוזני הנשים, הבנים והבנות, והוא יוצק ממנו עגל זהב, אשר העם עובד לו בפולחן ובריקודים.

מהות האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המסורת היהודית, מעמד הר סיני הוא אירוע בו כרתו עם ישראל ברית עם ה', וקיבלו עליהם את התורה ואת המצוות. כריתת הברית נעשתה בהר סיני, בתחילתה נמסרו מפי האלוהים עשרת הדיברות לבני ישראל, ובהמשך קיבל משה בהר סיני מצוות נוספות ומסר אותן לעם ישראל במעמד כריתת הברית. המעמד השני בו נכרתה ברית נוספת בין ה' לישראל על כלל מצוות התורה, גם כאלו שנוספו לעם ישראל לאחר מעמד הר סיני, הוא מעמד הר גריזים והר עיבל שהתרחש בעת כניסת ישראל לארץ בראשית תקופת ההתנחלות בהובלת יהושע בן נון.

מאחר ומעמד הר סיני הוא למעשה כריתת ברית בין ה' לישראל, שנעשתה בהסכמת שני הצדדים, על כן הלוחות עליהם כתובים עשרת הדיברות, מכונים גם לוחות הברית.

על פי חז"ל ניתנו רק שני הדיברות הראשונים מפי הגבורה, אולם מפני החשש של העם פן ימות, שאר הדיברות נמסרו לעם מפי משה.

מתן תורה נחשב לאחד האירועים החשובים בדת היהודית, ביחד עם יציאת מצרים. את חג מתן תורה מציינים בחג השבועות.

מתן תורה נקרא גם - מעמד הר סיני, כדי לציין את עצם המעמד הנבואי שהיה, גם אם לא הייתה ניתנת תורה[7]:

וַיָּבא משֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה': וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיּאמְרוּ כּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה': וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנֵּה אָנכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעולָם וַיַּגֵּד משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה': וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּום וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלתָם: וְהָיוּ נְכנִים לַיּום הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּום הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי

על פי חז"ל מתן תורה מכונה "תפארת"[8], מפני שהתורה נתפסת ככזו. האירוע נחשב לחתונתו של הקב"ה עם האומה הישראלית[9]. האירוע אינו נתפס כאירוע מקומי אלא כאירוע קוסמולוגי "שקולו הולך מסוף העולם ועד סופו", ונוגע לכל האנושות[10], אף שזו סירבה לקבל את התורה[11]. ולא רק לבני אדם אלא גם לבעלי החיים.

האירוע בחז"ל מתואר באופן מופלג כמפחיד ומעורר אימה שבעקבותיו ישראל נסוגו לאחור מרחק רב מאוד, וכי ישראל לא יכלו להכיל את הקול האלוהי ונפשם יצאה בדברו, והיה צריך להחיות אותם[12].

מובא בחז"ל[13] שישראל שעמדו על הר סיני, פסקה זוהמתן, אומות העולם שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן, כאשר מדובר על הזוהמה שלפי המסופר באגדות חז"ל, הטיל הנחש כאשר בא על חוה במהלך חטא עץ הדעת.

ישנה בחז"ל דעה הסוברת שיתרו התרשם ממעמד הר סיני ובעקבותיו התגייר והצטרף אל עם ישראל. אף שהאירוע מתואר במקרא כנעשה ברצון "כל אשר דיבר ה' נעשה", בחז"ל הוא מתואר כנעשה בכפייה - "כפה עליהם הר כגיגית"[14], ופרשנים רבים עמלים לתרץ את הסתירה הזו.

מועד ההתרחשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא עצמו אין תאריך המציין את יום מתן תורה, אך נאמר החודש שבו הגיעו בני ישראל להר סיני "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי" (שמות, י"ט, א'). (החודש השלישי הוא חודש סיוון לפי הספירה היהודית - שכן ניסן הוא החודש הראשון, אייר השני וכך הלאה). המילה הסתמית "בחודש" במקרא מציינת את ראש החודש, ולאחר מכן היו כמה ימי הכנה. המעמד עצמו היה כנראה ביום השישי (ו' בסיון – שלושה ימים חיכו להוראות משה, ושלושה נוספים התקדשו לקראת קבלת התורה). התאריך תואם את המסורת הפרושית לספירת העומר.

לפי התלמוד, נקבע זמנו של מתן תורה כ ו' סיוון "בשישה בחודש [סיוון] ניתנה תורה" (תלמוד בבלי, מסכת יומא דף ד עמ' ב), ולפי דעה מסוימת בתלמוד - בשביעי בסיון.

לפי המסורת היהודית אירע מעמד הר סיני בשנת ב' אלפים תמ"ט (2,449) לבריאת העולם[15].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב הפרופ' יהודה אייזנברג והרב עמירם דומוביץ, תורה מסיני – השתלשלות התורה בכתב ובעל פה, ירושלים: ספריית השכל, תשס"ה (מהד' חמישית)
  • אתה נגלית בענן כבודך: עיון בפרשיות מעמד הר סיני והמשכן, הוצאת ישיבת עתניאל, 2004.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר שמות, פרק י"ט, פסוק י"ט
  2. ^ ספר שמות, פרק כ', פסוקים ט"ו-י"ז
  3. ^ (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוקים ט"ז-י"ז
  4. ^ ספר שמות, פרק כ', פסוק ט"ז-יח.
  5. ^ ספר שמות, פרק כ"ד, פסוקים ד'-ח'
  6. ^ ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק א'
  7. ^ ספר שמות, פרק י"ט, פסוקים ז'-י"א.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ח, עמוד א'
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ו, עמוד ב'.
  10. ^ (בבלי, זבחים קט"ז/א, פסיקתא דרבי כהנא י"ב ט"ו: ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים)
  11. ^ (ספרי פרשת ברכה פ"ב)
  12. ^ (ילק"ש שמות י"ט רמ"ז)
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה כג
  14. ^ (בבלי, עבודה זרה/ב)
  15. ^ שהיא שנת ב' תמ"ח (2448) לבריאת האדם, שלהּ מונים מדרשי חז"ל, בשונה ממנהגנו למנות לבריאת העולם.