הר סיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"משה על הר סיני", ציור מאת ז'אן-לאון ז'רום
"מתן תורה", ציור מעשה ידי רמברנדט, משנת 1659

במקרא, הַר סִינָי הוא המקום שבו ניתנה התורה לעם ישראל, אירוע המכונה "מעמד הר סיני". במשך הדורות הוצעו כמה הצעות לזיהוי מקומו של הר סיני המקראי ברחבי חצי האי סיני, גבול נגב-סיני, ערביה ועבר הירדן.

הר סיני במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הר סיני", המכונה גם "חורב", הוא שמו של אזור ההרים אליו הגיעו, על פי המסורת, העברים הקדמונים בחודש השלישי לאחר יציאת מצרים. בו הם הקימו מחנה למשך כשנה. המסע המפותל מים סוף לנקודה זו, נמשך לאורך כ-240 ק"מ[דרושה הבהרה]. ספר שמות מפרק י"ט ועד לסוף הספר, יחד עם כל ספר ויקרא וספר במדבר פרקים א'-י"א, כוללים את תיאור האירועים שקרו בזמן שבני ישראל שהו במקום. על פי המסופר שם, מרפידים הלכו בני ישראל לכיוון ואדי סולף וואדי א-שייח' לתוך מישור א-רח'ה, "מדבר סיני", ושם חנו "נגד ההר".

לפי המסופר במקרא, הר סיני ממוקם בין מדבריות צין ופארן, וכן בין ארץ עמלק לארץ מדין. כאשר שהו בני ישראל בקדש, סוּפר במקרא, שקדש היא במדבר פארן,[1] אך במקום אחר צוין כי היא שוכנת במדבר צין.[2] מיקומם של שני מדבריות אלו והיחס ביניהם לא ידוע באופן שאפשר לקבוע את מקומם המדויק, אם כי גבולותיהם מוגדרים יותר בתנ"ך.[3]

לפי הסיפור המקראי, במהלך חנייתם בהר עברו בני ישראל חוויה דתית עמוקה. במהלך מתן תורה, הם הפכו לעם שהתחייב לאלוהים. לאחר מכן אירעו במקום זה חטא העגל ובניית המשכן. בחודש השני של השנה השנייה לאחר יציאת מצרים, המשיכו במסעם וצעדו קדימה בסדר מוגדר. לאחר מהלך שלושה ימים הגיעו ל"מדבר פארן", ושם קבעו את תחנתם הבאה. אז התאווה העם לבשר, ודרש ממשה לספק להם בשר. העם אכן קיבל את מבוקשו, אולם אלוהים כעס על מקרה זה והרג בהם. משה קרא למקום ההוא קברות התאווה. המסע מסיני לגבול הדרומי של ארץ ישראל לקדש (בערך 240 ק"מ נוספים)[דרושה הבהרה] ארך מכ' באייר ועד כ"ט בסיון[4].

משמעות השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמעות שם ההר "סיני" נתון לוויכוח. יש הקושרים את שמו של ההר לסין, אל הירח של המזרח הקרוב הקדום. לפי המסופר במקרא הר סיני מצוי בגבולותיו של מדבר סיני.

יש לשים לב כי מדבר צין, מדבר סין ומדבר סיני מוזכרים במקרא כמקומות נפרדים: מדבר צין סמוך ביותר לארץ ישראל (שם התחיל תיור המרגלים[5], ועם ישראל הגיע לשם רק בשנה האחרונה של השהות במדבר[6]). לעומת זאת, למדבר סין הגיעו חודש בדיוק לאחר יציאת מצרים: "וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם, וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:"[7]. בפסוק זה מוזכר גם בפירוש שסיני הוא מקום אחר, וכך גם בסדר המסעות בפרשת מסעי[8].

הר סיני בתרבות יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמר רבי יהושע בן לוי: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה". (איכה רבה, פתיחתא ב').

"ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא ואיתלוי בהדן ההוא טייעא... אמר לי: תא אחוי לך הר סיני. אזלי, חזאי דהדרא ליה עקרבא וקיימא כי חמרי חוורתי. שמעתי בת קול שאומרת: אוי לי שנשבעתי, ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי? כי אתאי לקמיה דרבנן, אמרו לי: כל אבא חמרא, כל בר בר חנה סיכסא; היה לך לומר: מופר לך! והוא סבר: דלמא שבועתא דמבול הוא. ורבנן - א"כ, 'אוי לי' למה?" (בבא בתרא דף עד עמוד א)

[תרגום: ואמר רבה בר בר חנה: פעם אחת הלכנו במדבר והתלווה אלינו סוחר אחד... אמר לי: בוא ואראך את הר סיני. הלכתי, ראיתי שמסתובבים סביבו עקרבים הגדולים כחמורים לבנים. שמעתי בת קול שאומרת: אוי לי שנשבעתי, ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי? כשבאתי לפני חכמים (וסיפרתי להם מה שראיתי), אמרו לי: כל אבא (שוטה כמו) חמור, כל בר בר חנה שוטה; היה לך לומר: מופר לך (והגלות הייתה נגמרת)! והוא (רבה בר בר חנה בכוונה לא אמר כי) סבר: שמא השבועה המדוברת היא שבועת המבול (שלא יביא עוד מבול). וחכמים (סברו שזה לא ייתכן, כי) אם כך, למה אמרה הבת קול 'אוי לי'?]


זיהוי הר סיני במסורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסורת נוצרית-אורתודוקסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסורת הנוצרית, ההר המכונה על פי רוב "הר סיני" הוא ג'בל מוסא ("הר משה") - הר בדרום חצי האי סיני במצרים. אולם השאלה האם הר סיני המקראי הוא אכן ג'בל מוסא נתונה במחלוקת דתית ומחקרית, וישנן גם עדויות היסטוריות הסותרות את הדעה לפיה ג'בל מוסא הוא אכן הר סיני המקראי[9].

בינואר 1978 הכריז נשיא מצרים, אנואר סאדאת, על כוונתו להקים בהר בתי תפילה לשלוש הדתות, בית כנסת מסגד וכנסייה[10].

מסורת יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל קבעו שמקומו המדויק של הר סיני, מקום קבלת עשרת הדברות מאלוהים, אינו ידוע באופן מכוון, על מנת למנוע את הפיכתו למקדש.[דרוש מקור] זאת בדומה למיקומו של קבר משה בהר נבו שבמואב שעל פי המסורת לא נודע מסיבה דומה.

אתרים מוצעים להר סיני המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'בל מוסא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנזר סנטה קתרינה הסמוך לג'בל מוסא

המסורת על היות ג'בל מוסא הר סיני הינה מסורת נוצרית. המסורת הנוצרית מספרת כי המלכה הלנה, אמו של הקיסר קונסטנטינוס, זיהתה את הר סיני בג'בל מוסא. בשנת 527 בנה הקיסר יוסטיניאנוס הראשון במקום כנסייה נוצרית בשם 'סנטה קתרינה'.

חלק מרכס ההרים, צוק סלע נמוך ובולט, הידוע בשם ראס סופספה, בולט כמעט במאונך למישור, ויש המזהים אותו עם הר סיני ההיסטורי.[דרוש מקור] סיורים במקום כמו גם קבוצות דתיות מפרסמות אותו כהר סיני המתואר בתנ"ך. עם זאת, היסטוריונים וארכאולוגים מצביעים על העובדה שאין מסורת מקובלת אחת שקובעת איזה הר הוא הר סיני האמיתי, וישנן מספר קבוצות אחרות שמצביעות על הרים אחרים באזור כעל ההר האמיתי.

הר כרכום (נגב)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר כרכוםערבית: ג'בל עידיד) הוא הר בנגב הדרומי, בו התגלו ריכוזים יוצאי דופן של אתרים ארכאולוגיים ואמנות סלע. ההר מזוהה בידי הארכאולוג עמנואל ענתי כהר סיני המקראי, זיהוי שאינו מקובל על רוב הקהילה הארכאולוגית.

ציור סלע מהר כרכום המתאר, על פי עמנואל ענתי, את לוחות הברית.

הר כרכום היה הר קדוש באלפים הרביעי והשלישי לפנה"ס, כאשר אנשים רבים בנו את מגוריהם למרגלות ההר ומעטים טיפסו על הרמה כדי לבצע את הפולחן הדתי. תיאור דומה מובא בספר שמות לגבי האיסור לאנשים לדרוך על ההר: ""והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו כל הנגע בהר מות יומת"" (ספר שמות, פרק י"ט, פסוק י"ב). כמו כן צפיפותם של אתרי יישוב גבוהה יותר מאשר בכל אזור אחר שנסקר עד כה בנגב ובסיני, למרות דלילותם של מקורות המים באזור.

סרביט אל-ח'אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר צבי אילן הציע לזהות את סרביט אל-ח'אדם עם הר סיני, זיהוי שלא מקובל על מרבית החוקרים.

ג'בל אל-לווז (ערביה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריה נוספת מציעה את ג'בל אל-לווז שבערב הסעודית, בארץ מדין הקדומה. על פי הצעה זו חצו בני ישראל את סיני עד נואיבה, או עד לשארם-א-שייח', שם חצו את ים סוף, והמשיכו אל ג'בל אל-לווז לא הרחק משם. הסופר הווארד בלום חיבר ספר בשם "בעקבות עגל הזהב" שהוא רומן סביב הרעיון הזה. תאוריה זו אינה מקובלת בקרב המחקר, לא הושמה תחת ביקורת מקצועית ואינה מגובה בעדויות מהימנות, ויש לציין שכל זיהוי של הר סיני באזור מדין הוא חלש, ואלו חלק מהסיבות[11]:

  1. המרחק בין ארץ גושן לארץ מדין הוא כ-450 ק"מ, ואין טווח זה תואם את הכתוב במקרא בדבר קרבתו של הר סיני לארץ מצרים.
  2. כאשר משה מבקש מחבב בן רעואל המדיני להצטרף לעם ישראל במסעו במדבר, מסרב חבב: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו, לֹא אֵלֵךְ: כִּי אִם-אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, אֵלֵךְ". אם הר סיני שוכן במדין, הוא נמצא בתחום מולדתו של חבב, והדברים הנ"ל לא היו צריכים להיאמר.
  3. זיהוי ההר באזור זה אינו תואם את תיאור מסעו של עם ישראל בחצי האי סיני המוזכר במקרא ומתחמק מזיהוים של התחנות והמדבריות (מדבר סיני, סין, שור המזוהים בסבירות גבוהה) הנזכרות במהלכו.

ג'בל סין בישר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השערה שהועלתה על ידי פרופ' מנשה הראל הציעה לזהות את ג'בל סִין בִּישָׁר הנמצא בחלקו המערבי של ואדי סודר במערב סיני, כהר סיני המקראי.

ג'בל חלאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר חוקרים הציעו לזהות את ג'בל חלאל כהר סיני המקראי. מיקום ההר מתאים לדעתם לתאוריות של "המסלול הצפוני" של יציאת מצרים. בחירתו נבעה מסמיכותו היחסית לעין קודיראת ולעין קדיס שחלק מהחוקרים זיהו עם קדש ברנע המקראית. מושל סיני הבריטי בשנות ה-30 של המאה ה-20, מייג'ור קלוד ג'רוויס (Claude Scudamore Jarvis) התבסס גם על שם ההר שפירושו בערבית: "מותר" ובהקשר של הקרבת קורבנות "קדוש וחוקי". גם יוחנן אהרוני הציע לזהות את הר סיני בג'בל חלאל. הביקורת על זיהויו כהר סיני טוענת כי הממצאים ארכאולוגים שנתגלו באזור ההר הם מתקופת האבן ומהתקופה הרומית-ביזנטית ושתי תקופות אלו אינן תואמות את התיארוך המקובל ליציאת מצרים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במדבר י"ג, כ"ו.
  2. ^ במדבר כ', א': כז, י"ד: ל"ג, ל"ו
  3. ^ מנשה הראל, מדבר צין, בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו כרך ט"ו, חוברת ד' (מ"ג), ירושלים, מוסד ביאליק, (אלול תש"ל), ע"מ 459.
  4. ^ על-פי רש"י, מחשבים את הזמן שהיו בכל מקום חנייה לפי המינימום האפשרי, כדלהלן: כיון שכתוב "ויסעו מהר ה' דרך שלושת ימים" (במדבר י', ל"ג) משמע שלא הלכו באמת שלושה ימים, וכיון שלא כתוב במפורש כמה זמן הלכו בפועל, יש להניח שהלכו יום אחד והגיעו לקברות התאוה בכ"א אייר. בקברות התאוה התעכבו 30 יום, בענישה על אכילת השלו (במדבר י"א, כ'). לפי חשבון זה, הנסיעה לחצרות (במדבר י"א, ל"ה) הייתה בכ"ב סיון. שם מרים דיברה לשון הרע על משה, ולאחר שלקתה בצרעת הייתה בהסגר 7 ימים, "וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם" (במדבר י"ב, ט"ו). אם כן, לרתמה - מקום חטא המרגלים - הגיעו בכ"ט סיון.
  5. ^ במדבר י"ג, כ"א.
  6. ^ במדבר כ', א'.
  7. ^ שמות ט"ז, א'.
  8. ^ במדבר ל"ג, י"א-ט"ו.
  9. ^ הר סיני, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
  10. ^ יובל לישראל מאת חיים יבין- 12 בינואר 1978
  11. ^ עולם התנ"ך, שמות