שולחן ערוך הרב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שולחן ערוך הרב
Shua1875.jpg
צילום דף השער של ח"ב שנדפס בוורשה ב1875
מחבר אדמו"ר הזקן
שפת המקור לשון הקודש
הוצאה קה"ת
שנת הוצאה 1816 - ה'תקע"ו
סוגה ספרות תורנית - הלכה
תורגם לשפות אנגלית
מסת"ב מהדורה חדשה: (סט)
ISBN 0-8266-5199-2
מהדורה ישנה: (סט)
ISBN 0-8266-5500-9
מהדורה באנגלית: (סט)
ISBN 0-8266-0110-3
ספר קודם ספר התניא
סט "שולחן ערוך הרב" המהדורה החדשה
Shua1.jpg

שולחן ערוך הרב (נקרא גם שולחן ערוך אדמו"ר הזקן או שו"ע הגר"ז[1]) הוא מהחשובים שבספרי ההלכה, והוא חובר על ידי רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, שנודע בכינוי 'הרב'.

כתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיות אדמו"ר הזקן בגיל עשרים ואחד הורה לו המגיד ממזריטש לכתוב שולחן ערוך. עבודת הכתיבה ארכה שנים אחדות, כפי שכתבו בני המחבר בהקדמתם לחיבור:

"...משמיא אסכימו על ידי הרב הקדוש הנ"ל ("המגיד") לחפוש בחפש מחופש בתלמידיו למצוא איש אשר רוח אלקים בו להבין, להורות הלכה ברורה... ולסדר כל פסקי דינים הבאים בשו"ע ובכל האחרונים בלשון צח מילתא בטעמא, ויבחר בכבוד אאמו"ר ז"ל ("הרב") והפציר בו עד בוש ואמר לו אין נבון וחכם כמוך לירד לעומקה של הלכה לעשות מלאכה זו מלאכת הקודש להוציא לאור תמצית ופנימית טעמי ההלכות הנזכרים כל דברי הראשונים והאחרונים זקוקים שבעתיים כל דבר על אופניו בלי בלבול ותערובות ופסק ההלכה המתברר ויוצא מדברי כל הפוסקים כל חכמי זמננו..."

בתחילה יצא לאור החלק של הלכות תלמוד תורה בעילום שם המחבר, הספר גרם עניין בעולם היהודי, כיוון שנושא זו לא נערך בצורה מסודרת מאז ימי הרמב"ם. חלק זה לא יצא כחלק מתוך השולחן ערוך.

את חלקו הראשון של החיבור - שכלל את הלכות ציצית ואת הלכות פסח - כתב עוד בחיי רבו ואת השאר כתב לאחר פטירתו.

מתחילה נכתב החיבור על כל ארבעת חלקי "שולחן ערוך". אך לפני שהספיק להביא אותו לדפוס בשנת ה'תק"ע (1810), בהיותו הרחק מביתו, פרצה בעירו לאדי שריפה שכילתה את כל כתבי היד ורק שליש מהחיבור נותר בידי מעתיקים שהעתיקוהו קודם השריפה והובא לדפוס לאחר פטירתו.

החסידים מחשבים את סדור השולחן ערוך כאחד מעשר הזכויות שזכה בהן הרב ואילו את הקשיים בהכרעת הדינים הלכה למעשה, מחשיבים הם בין עשרת הייסורים שהיו לו.

מבנה הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב'שולחן ערוך הרב' חמשה כרכים. ארבעת הראשונים הם על חלק 'אורח חיים' שנכתב על פי סדר הסימנים ב'שולחן ערוך'. הכרך האחרון כולל 19 סימנים מתוך 403 הסימנים שב'שולחן ערוך' 'יורה דעה' וכן 15 נושאים ב'חושן משפט' שאינם על פי סדר הסימנים ב'שולחן ערוך'.

לאחר סיום החיבור החל אדמו"ר הזקן לחבר מהדורה שנייה לחיבור. בכתיבת המהדורה השנייה ביקש הרב לשלב את פסיקת הקבלה ומנהגיה על סדר השו"ע. זאת, בשונה מהמהדורה הראשונה אשר נכתבה על פי המסורת ההלכתית הסטנדרטית של החבורים ההלכתיים המקובלים. בכך הייתה אמורה לשמש מהדורה זו חיבור ראשון מסוגו אשר משלב באופן סדור את עקרונות הפסיקה הקבלית ואת מנהגי הקבלה בתוך ספר הלכתי הבנוי על סדר השו"ע. בכל מקרה, לידינו הגיעו ארבעת הסימנים הראשונים של חלק אורח חיים בלבד אשר נחשבים על ידי החסידים כ'משנה אחרונה' מול המהדורה הראשונה. בהתאם לכך ידועה בקרב חסידי חב"ד אפיזודה מעניינת בה אחד החסידים שאל את רבי שניאור זלמן כיצד לנהוג בשעה שהקבלה והשולחן ערוך סותרים זה לזה, רבי שניאור זלמן ענה "מן הסתם יש לנהוג כפי הכרע המקובלים", שאלו החסיד, והרי בשולחן ערוך שלו פסק הרב שבמצב של מחלוקת יש לנהוג כפי השולחן ערוך ולא כמקובלים? ענה לו רבי שניאור זלמן אשר בשולחן ערוך כתב כן לפי שהשולחן ערוך נכתב על פי הפוסקים ולא המקובלים, והפוסקים סבורים (מופיע במגן אברהם על שו"ע אורח חיים, סימן כ"ה, סעיף קטן כ') שבמצב של מחלוקת יש לפסוק כמותם, ולכן כתב כך, אבל למעשה יש לנהוג כמקובלים, שהם פסקו שבמצב של מחלוקת צריך לנהוג כפי הכרע הקבלה...

בשנת תשנ"ו יצא לאור חלקו הראשון של הספר "פסקי אדמו"ר הזקן בהלכות איסור והיתר", המהווה ליקוט ממקומות שונים בשו"ע הרב שמהם ניתן להבין את שיטתו של רבי שניאור זלמן בהלכות אלו, שחיבורו עליהן לא הגיע לידינו. חלק זה כולל בעיקר את הפסקים להלכות מליחה ובשר בחלב. בשנת תשס"ח יצאה מהדורה חדשה של הספר, הכוללת גם את הפסקים להלכות תערובות. הספר נכתב ונערך על ידי הרב אריה לייב קפלן, ועל ידי בנו הרב מנחם מענדל קפלן.

קונטרס אחרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבירור הכרעות הדינים ולהוכחתם, כתב הרב את הקונטרס אחרון, המודפס בתחתית עמודי הספר.

בניגוד לשפה המבוארת והקלה להבנה, שבה כתב את ההלכות בשולחן ערוך שלו, הרי את ה'קונטרס אחרון' כתב בשפה למדנית, קצרה ותמציתית. דוגמה לקיצור ותמצות: "נימוקי-יוסף, ש"ך, וצריך עיון בגמרא ובשיטה-מקובצת ובמעדני-מלך דלא כרש"י" (הלכות שאלה סעיף קטן ו).

כדי לבאר את ה'קונטרס אחרון' נכתבו ספרים שונים: הערות וביאורים של כולל צמח צדק בעיר העתיקה, 'נימוקי יום-טוב' שנכתב על ידי הרב שמואל ראטה על הלכות יום־טוב, ועוד.

תפוצת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל ההיקף הרחב של הספר, שבו מופיעים לצד פסקי ההלכה עצמם גם יסודות ההלכה ונימוקיה, נחשב הספר לפורץ דרך בתחומו, ומחברים מאוחרים כמו המשנה ברורה והבן איש חי עשו בו שימוש רב וציטטו אותו לעתים קרובות. בעבר היה "שולחן ערוך הרב" מקור הסמכות ההלכתי עבור כל החסידים, אך בשל מחסור בספרים עברו רבים לפסוק בעיקר לפי המשנה ברורה. בהווה שבו רבים מהחסידים לפסוק על־פי הספר, וברבים מ"תלמודי התורה" החסידיים לומדים בסדר הלימוד ספר זה.

בשנים האחרונות התרחבה תפוצת הספר, לאחר שהודפס במהדורה חדשה (שהחלה לצאת בה'תשס"א בתוספת הערות על ידי הוצאת קה"ת של חסידות חב"ד. מהדורה מתוקנת אחרת יצאה על ידי הוצאת "עוז והדר" (שאינה קשורה לחב"ד) בשנת תשנ"ג. חלק מהספר תורגם בידי קה"ת לאנגלית שמוציא אותו לאור מ-2002.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שולחן ערוך הגאון רבי זלמן