אגם טיטיקקה
 | |
| צילום לוויין של אגם טיטיקקה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום | פרו, בוליביה |
| סוג | ימה הררית |
| מידות | |
| שטח | 8,372 קמ"ר |
| נפח | 893 קמ"ק |
| גובה | 3821 מטר מעל לפני הים |
| אורך מרבי | 190 ק"מ |
| אורך | 204 קילומטר |
| רוחב מרבי | 80 ק"מ |
| רוחב ממוצע |
80 ק"מ  |
| עומק מרבי | 284 מטר |
| עומק ממוצע | 107 מטר |
| מידע נוסף | |
| נהר מזין | 27 נהרות |
| מקור לנהר | דסאגואדרו (5% ממי האגם, השאר מתאיידים) |
| אגן ניקוז | 58,000 קמ"ר |
| מדינות באגן הניקוז |
 בוליביה פרו |
| אורך קו החוף | 1,125 ק"מ |
| ערים | פונו בפרו, קופקבנה בבוליביה |
| איים | יותר מ-42 |
| קואורדינטות | 15°50′S 69°20′W / 15.833°S 69.333°W |
 | |
  | |
אגם טיטיקקה (בספרדית: Titicaca) הוא אגם בגבול בוליביה-פרו, השני בגודלו בדרום אמריקה ואחד מהאגמים הגבוהים ביותר בעולם הניתן לשיט אוניות וסירות, בגובה של 3,821 מטרים מעל לפני הים. מקור השם "טיטיקקה" אינו ברור, אך מתורגם כ"סלע הפומה" או כ"צוק עופרת".
גאוגרפיה וגאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האגם מצוי ברכס הרי האנדים שבדרום אמריקה, על הגבול בין פרו לבוליביה. הוא שוכן באגן רחב (בערך 58,000 קמ"ר) המרכיב את רוב החלק הצפוני של הרמה הגבוהה המכונה "אלטיפלאנו". אחדות מהפסגות שברכס המושלג "קורדילריה ריאל" על הגדה הצפונית מזרחית (הבוליביאנית) של האגם מגיעות לגובה של 6,400 מטרים.
אגם טיטיקקה הוא השני בגודלו בדרום אמריקה, שני רק לאגם מאראקאיבו. שטחו כ-8,300 קמ"ר, והוא משתרע מכיוון צפון-מערב לדרום-מזרח לאורך 190 ק"מ ורוחבו המקסימלי 80 ק"מ. מצר טיקינה (Tiquina) מחלק את האגם לשני גופי מים. החלק הקטן בדרום מזרח קרוי בבוליביה אגם "וינאמרקה" (Huinaymarca) ובפרו אגם "פקונו" (Pequeno). החלק הגדול שבצפון מערב קרוי בבוליביה אגם צ'וקיטו (Chucuito) ובפרו אגם גרנדה (Grande).
העומק הממוצע של מי האגם נע בין 140 ל-180 מטר, אך הקרקע משתפלת בחריפות קרוב לחוף הבוליביאני לעומק שיא של 280 מ' מול האי "סוטו" שבפינה הצפון-מזרחית של האגם. 27 נהרות נשפכים לאגם טיטיקקה. הגדול שבהם הוא ה"רמיס" המנקז בערך שתי חמישיות מאגן ההיקוות של האגם, ונשפך לפינה הצפון-מערבית של האגם. נהר קטן אחר, ה"דסאגואדרו", מנקז את האגם בפינתו הדרומית. פתח יציאה יחיד זה מרוקן רק חמישה אחוז מהמים הנשפכים לאגם. השאר אובד כתוצאה מהתאיידות בשמש העזה וברוחות החזקות והיבשות של רמת ה"אלטיפלאנו".
מפלס מי האגם משתנה לפי עונות השנה ובמחזור של שנים. בעונה הגשומה (הקיץ - מדצמבר עד מרץ) המפלס עולה, ויורד חזרה בחודשי החורף היבשים. בעבר הייתה סברה כי האגם מתייבש לאיטו, אך מחקרים מודרניים הפריכו זאת. גובה מפלס מי האגם עולה ויורד במחזוריות שהיא לערך קבועה. מי האגם צלולים, צבעם כחול ומליחותם מועטה (5.5 חלקים ל-1,000). הטמפרטורה הממוצעת של פני האגם היא כ-14ºC, וכ-11ºC בקרקעית. בדיקות המים גילו כמויות ניכרות של מינרלים כגון מלח, גופרת הנתרן, גופרת הסידן וגופרת המגנזיום.
גילו של האגם כשני מיליון שנה. בתקופה הקדומה היה האגם גדול הרבה יותר, והקיף שטחים שכיום הם מישורי מלח שוממים. באגם קיימים 41 איים, בהם המאוכלסים בצפיפות. הגדול בהם הוא האי "טיטיקקה" (בספרדית Isla de Titicaca) הקרוי גם "איסלה דל סול" ("אי השמש"), והוא נמצא מול הקצה של חצי האי "קופאקבנה" בבוליביה.
בעלי חיים וצמחייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החי באגם כולל בעיקר שני סוגים של דגים ממשפחת Orestias, ושפמנונים. משנת 1939 ואילך הובאו לאגם דגי פורל. צפרדע ענקית (Telmatobius culeus) שאורכה עשוי להגיע ל-30 ס"מ, שוכנת באזורים הרדודים של האגם.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חורבות על חופי האגם והאיים מעידות על קיומה של אחת התרבויות העתיקות הידועות באמריקה ושקדמה לנצרות. האתר העיקרי הוא טיוואנאקו (Tiahuanaco) שבבוליביה, בקצה הדרומי של האגם. חורבות מקדש על האי טיטיקקה מסמנות את המקום שעל פי מסורת האינקה ירדו לארץ ילדי השמש והמייסדים הגדולים של שושלת האינקה: "מנקו קאפק" ו"מאמה אוקלו". תושבי האי מונים כיום כ-350 משפחות, המשמרות את מסורות האינקה.
בשנת 1968 ביצע הצוללן ז'אק קוסטו מסע מחקר בן שמונה שבועות באגם, בניסיון לאתר את אוצרות הזהב של האינקה שעל פי אגדות הילידים הוחבא שם עקב הכיבוש הספרדי. זהב לא נמצא, אך במסע נתגלה קיומה של הצפרדע הענקית האנדמית לאגם זה (אנ') שאינה נוהגת לצוף על פני המים.
איימרה, עם של ילידים החיים באגן הטיטיקקה, עדיין מעבדים את השדות בשיטות מסורתיות, ומגדלים שעורה, תפוח אדמה שמקורו באלטיפלאנו, וכן למות ואלפקות. בני ה"אורו" (Uru), שרידים של עם קדום, עדיין חיים על איים מלאכותיים צפים העשויים מקנים של צמח ה"טוטורה" (Schoenoplectus californicus). מהקנים מייצרים האורו ושוכני אגם אחרים את הסירות הדומות לכלי השייט בצורת חצי סהר המצוירים על מצבות זיכרון מצריות.
ב-1862 שטה על האגם ספינת הקיטור הראשונה שהובאה מאנגליה בחלקים על גב פרדות. בימינו קיים שירות מעבורות קבוע מהעיר פונו (Puno) שבחוף הפרואני לנמל הבוליביאני של גוויקי (Guaqui). מסילת רכבת מחברת את גוויקי עם לה פאס, העיר הגדולה בבוליביה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סיור וירטואלי באגם טיטיקקה ומידע עליו
- אגם טיטיקקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אגם טיטיקקה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
