טריאזולם

טריאזולאם
Triazolam
שם IUPAC
	8-Chloro-6-(2-chlorophenyl)-1-methyl-4H-[1,2,4]triazolo[4,3-a][1,4]benzodiazepine
שמות מסחריים בישראל
	הלציון (Halcion)
נתונים כימיים
כתיב כימי	C17H12N4Cl2
מסה מולרית	343.21 g·mol−1
נתונים פרמוקוקינטיים
זמינות ביולוגית	במתן אוראלי 44%; בנטילה תחת הלשון 53%.
מטבוליזם	כבדי
זמן מחצית חיים	1.5-5.5 שעות
הפרשה	כלייתית דרך השתן
בטיחות
מעמד חוקי	דורש משרם רופא
קטגוריית סיכון בהריון	US: X AU: C
דרכי מתן	אוראלי (דרך הפה)
אינטראקציות עם תרופות אחרות	כלורמפניקול, קטוקונזול, ריטונביר
LD50	1000< mg/kg (oral, mouse)
מזהים
קוד ACT	N05CD05
מספר CAS	28911-01-5
PubChem	5556
ChemSpider	5355

טריאזולאם, (שם גנרי באנגלית Triazolam), או בשמה המסחרי הלציון (Halcion), הנה תרופה ממשפחת הבנזודיאזפינים.

שימוש רפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טריאזולאם הוא בנזודיאזפין, הניתן כטיפול לטווח קצר עבור נדודי שינה, וחרדה.

לנדודי שינה, טריאזולאם ניתן כטיפול קצר טווח, בדרך כלל 7 עד 10 ימים, למבוגרים. המינון המומלץ הוא 0.25 מ"ג לפני השינה. מינון של 0.125 מ"ג לפני השינה יכול להספיק לחלק מהמטופלים. המינון המקסימלי הוא 0.5 מ"ג, וניתן רק עבור מטופלים שאינם מגיבים לטיפול במינון הנמוך המקובל. שימוש העולה על 3 שבועות דורש הערכה רפואית ופסיכיאטרית.

שימוש במטופלים קשישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המינון ההתחלתי המומלץ לקשישים הוא 0.125 מ"ג ביום, שימוש ב-0.25 מ"ג ביום נעשה רק כאשר אין תגובה לטיפול, וזאת לאור כך שאוכלוסייה זאת מושפעת יותר מתופעות לוואי המקושרות למינון.

מנגנון פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טריאזולאם נקשר לקולטן GABA_A במוח, מגביר את פעילות GABA על ידי הגברת האפיניות שלו לקולט, ומדכא את מערכת העצבים המרכזית. הקישור של GABA מוביל לפתיחת תעלות כלור, דבר שמוביל בתורו להיפרפולריזציה של ממברנת התא וגורם לעיכוב הסינפסה.

פרמקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במתן פומי (דרך הפה), טריאזולאם מגיע לרמת שיא בפלסמה תוך שעתיים. זמן מחצית חיים ממוצע של טריאזולאם הוא בין 1.5-5.5 שעות. השלב הראשוני במטבוליזם של טריאזולאם הוא הידרוקסילציה בתיווך ציטוכרום P450 3A בכבד ליצירת הידרוסיטריאזולאם-1 והידרוסיטריאזולאם-4, אשר מצומדים לאחר מכן ליצירת גלוקורונידים. טריאזולאם והמטבוליטים שלו, גלוקורונידים מצומדים הם העיקריים, אינם מטבוליטים פעילים ומופרשים בעיקר בשתן.

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר שבוצע על 1003 משתתפים שקיבלו מנה טיפולית של טריאזולם, מול 997 משתתפים שקיבלו מנת פלצבו, נבדקות תופעות הלוואי בטווח קצר של עד 42 יום. תופעות הלוואי שנחוו על ידי 1% או יותר מהמשתתפים כללו תחושת נמנום (14%), כאבי ראש (9.7%), חוסר שווי משקל (8.7%), עצבנות (5.2%), סחרחורות (4.9%), פגיעה בקואורדינציה (4.6%), ובחילה/הקאה (4.6%). תופעות לוואי נדירות יותר, שפגעו ב-0.5% עד 0.9% מהמשתתפים כללו תחושת אופוריה, טכיקרדיה, עייפות, מצב בלבולי/פגיעה בזיכרון, כאבים/כיווץ שרירים, דיכאון, ופגיעה בראייה. יש לשים לב במיוחד לתופעות הלוואי הבאות:

תלות ותסמונת גמילה: הפסקה פתאומית או הפחתת מינון מהירה של טריאזולאם לאחר שימוש ממושך או מתן פלומאזניל (אנטגוניסט לבנזודיאזפינים) עלול לגרום לתסמונת גמילה חריפה שעלולה להיות מסכנת חיים (לדוגמה הופעת פרכוסים).
נדודי שינה ממושכים או מוחמרים: חשוב לשים לב כי כישלון טיפולי בנדודי שינה לאחר 7–10 ימים יכול להצביע על בעיה פסיכיאטרית ראשונית ו/או מחלה רפואית הדורשת הערכה.
תופעות במערכת העצבים המרכזית: חרדה בשעות היום, חשיבה לא תקינה, ושינויים בהתנהגות כל אלו דורשים התערבות מידית.
אמנזיה אנטרוגרדית בשכיחות גבוהה יותר ביחס לבנזודיאזפינים אחרים.
איסור נהיגה ותפעול מכונות כבדות.
מטופלים עם דיכאון: בנזודיאזפינים עלולים להחמיר דיכאון ועל כן יש לשקול אמצעי זהירות מותאמים.
סדציית יילודים ותסמונת גמילה: שימוש בטריאלוזאם בשלב מאוחר בהיריון יכול להתבטא בסדציה (דיכוי נשימתי, רדמת והיפוטוניה) ו/או תסמונת גמילה ביילודים (רפלקסים מוגברים, נרגנות, אי שקט, רעד, בכי בלתי פוסק והפרעות בהאכלה).
מטופלים עם תפקודי נשימה פגועים: בשימוש עם טריאזולאם דווח על דיכוי נשימתי ודום נשימה.

התוויות נגד[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש להימנע משימוש בטריאזולאם במצבים הבאים:

רגישות ידועה לטריאזולאם, כל מרכיב של הלציון או בנזודיאזפינים אחרים.
אנשים המפעילים כלים ומכונות כבדים, לא ישתמשו בטריאזולאם

אינטארקציה עם תרופות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטיפול עם טריאזולאם, קיים סיכון בשילוב עם אופיואידים, ויחד הם עלולים לגרום לסדציה עמוקה, דיכוי נשימתי, קומה ומוות.

בנוסף, אין לשלב טריאזולאם עם תרופות המכילות אנזימים המעכבים את הפירוק המטבולי באמצעות ציטוכרום P450 (לדוגמה קטוקונזול, איטרקונזול, נפזודון, לופינביר, וריטונביר).

התמכרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טריאזולאם היא תרופה ממכרת. ההתמכרות נובעת לרוב בעקבות שימוש במינונים גבוהים מהמקובל ושימוש במקביל בחומרים ממכרים אחרים, יכול להתבטא בדיכוי נשימתי, מינון יתר ומוות.

הורדת מינון או הפסקת טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים סיכון לפיתוח תסמונת גמילה בעת הורדת מינון או הפסקת טיפול, ולכן מומלץ להפחית את המינון באופן הדרגתי.

מנת יתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרה של נטילת מנת יתר, המטופל יסבול מתסמינים קליניים שעשויים לכלול ישנוניות, ובמקרים חמורים יותר גם קומה. אקסיטציה ראשונית עלולה להתפרש כאפקט דיס-אינהיביציה של הטיפול התרופתי, אך בהמשך ישנה התקדמות לדיכוי של מערכת העצבים המרכזית, דיכוי נשימתי וקומה. הטיפול במנת יתר הוא על ידי מתן פלומאזניל, אנטגוניסט ספציפי לרצפטור לבנזודיאזפין. ההתוויה היא להיפוך חלקי או מלא של האפקט המרדים של בנזודיאזפינים. טרם מתן פלומזניל, יש לדאוג לפתיחת נתיב אוויר, אוורור וגישה וורידית במטופל.