טרי גיליאם

טרי גיליאם
Terry Gilliam

לידה	22 בנובמבר 1940 (בן 83) מיניאפוליס, ארצות הברית
שם לידה	Terrence Vance Gilliam
מדינה	הממלכה המאוחדת, ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1969
מקום לימודים	מכללת אוקסידנטל תיכון בירמינגהאם
בן או בת זוג	מגי וסטון (1973–?)
מספר צאצאים	3
פרסים והוקרה	פרס מכונת הזמן (2000) פרס אינקפוט (2009) פרס וינזור מקיי (2012) פרס מפעל חיים של האקדמיה האירופית לקולנוע (2001) פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לסרט הקצר הטוב ביותר (2011) אביר מסדר האמנויות והספרות קצין מסדר האמנויות והספרות
http://terrygilliamweb.com/
פרופיל ב-IMDb

טרי גיליאם

טרנס ואנס גיליאם (באנגלית: Terrence Vance Gilliam; נולד ב-22 בנובמבר 1940) הוא במאי קולנוע, אנימטור, קומיקאי ושחקן קולנוע אמריקאי.

ב-2012 זכה בפרס וינזור מקיי.

ביוגרפיה

טרנס ואנס גיליאם נולד ב-22 בנובמבר 1940 במיניאפוליס, מינסוטה, בנם של ביאטריס (לבית ואנס) וג'יימס הול גיליאם. אביו היה איש מכירות נודד של מותג הקפה פולגרס לפני שהפך לנגר. זמן קצר לאחר לידתו, הם עברו לעיירה הסמוכה אגם מדיסן, מינסוטה. ב-1952 עברה המשפחה לשכונת פנורמה סיטי בלוס אנג'לס, קליפורניה. גיליאם למד בתיכון ברמינגהאם, שם היה נשיא כיתתו ומלך הנשף הבכיר. במהלך התיכון, הוא החל לקרוא בשקיקה את מגזין Mad, שאז נערך על ידי הארווי קורצמן, שלימים ישפיע על עבודתו של גיליאם.

גיליאם סיים את לימודיו במכללת אוקסידנטל ב-1962 עם תואר ראשון במדעי המדינה.

קריירה

טרי גיליאם ומונטי פייתון

טרי גיליאם החל את דרכו המקצועית כאנימטור וצייר רצועות קומיקס בארצות הברית; באחת מהרצועות המצולמות הראשונות אותן פרסם הופיע ג'ון קליז. לאחר שעבר לבריטניה המשיך בציור קומיקס ולאחר מכן הצטרף ל"קרקס המעופף של מונטי פייתון" כחבר האמריקאי היחיד בצוות. גיליאם זכה גם לאזרחות בריטית ב-1968 ואף ויתר מאוחר יותר, ב-2006, על אזרחותו האמריקאית כמחאה על ממשל ג'ורג' וו. בוש.

גיליאם היה היוצר העיקרי של הדמויות המצוירות המוזרות שליוו את תוכנית הטלוויזיה של מונטי פייתון ואת סרטי החבורה, הוא גם הופיע במערכונים רבים ושיחק תפקידים בסרטיהם.

סגנון האנימציה הייחודי של גיליאם עשה שימוש רב בצילומים ישנים מהתקופה הוויקטוריאנית שחלקים מהם נחתכו והוזזו באופן משעשע - סגנון שזכה לחיקויים רבים, בין היתר בפרסומת טלוויזיה לבירה "גינס".

כבמאי קולנוע

טרי גיליאם המשיך ממונטי פייתון את דרכו המקצועית כבמאי קולנוע. סרטו "ברזיל" נודע בקרב חובבי הקולנוע כדוגמה מצערת למקרה שבו הבמאי לא זוכה ללטש את סרטו בשל התערבות האולפן המפיק. החיכוכים העזים בין גיליאם לאולפן תועדו היטב בעיתונות.

ברבים מסרטיו, גיליאם מדגיש את התנגדותו העזה לבירוקרטיה ומשטרים פקידותיים. סרטיו מציגים מאבק כנגד כוח חזק, שיכול להיות מצב רגשי, אליל מעשה אדם או אפילו האדם עצמו. לרוב המאבק לא מסתיים בהצלחה. האווירה בסרטיו אפלה ופרנואידית עם מגוון דמויות מוזרות שהיו בעבר אנשים רגילים בחברה. בנוסף לאווירה האפלה, גם התסריט מציג לרוב חוש הומור שחור, מורשת (כנראה) מימי מונטי פייתון.

סממנים אלו של סרטי גיליאם הופכים אותם קלים לזיהוי אף ממבט קצר, בין היתר בזכות מוטיבים בארוקיים חוזרים (כגון מסכי מחשב עם זכוכיות מגדילות המוצמדות אליהם) והשילוב בין הפכים כמודרניות ויושן או יופי וגועל.

סרטים בבימויו

• מונטי פייתון והגביע הקדוש (בשיתוף עם טרי ג'ונס) (1975)
• ג'ברווקי (1977) Jabberwocky
• שודדי הזמן (1981)
• The Crimson Permanent Assurance ‏(1983) - סרט קצר שהוסף ל Monty Python's The Meaning of Life
• ברזיל (1985)
• הרפתקאות הברון מינכהאוזן (1988)
• פישר קינג (1991)
• 12 קופים (1995)
• פחד ותיעוב בלאס וגאס (1998)
• האחים גרים - למבוגרים בלבד (2005)
• (2005) Tideland
• מופע הפלאים של דוקטור פרנסוס (2009)
• תיאוריית האפס (2013)
• האיש שהרג את דון קישוט (2018)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טרי גיליאם בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של טרי גיליאם (באנגלית)

• טרי גיליאם, ברשת החברתית פייסבוק
• טרי גיליאם, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• טרי גיליאם, ברשת החברתית Goodreads
• טרי גיליאם, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• טרי גיליאם, באתר AllMovie (באנגלית)
• טרי גיליאם, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• טרי גיליאם, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• טרי גיליאם, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• טרי גיליאם, באתר AllMusic (באנגלית)
• טרי גיליאם, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• טרי גיליאם, באתר Discogs (באנגלית)
• טרי גיליאם, באתר בילבורד (באנגלית)
• טרי גיליאם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• נדב הולנדר, דון קישוט, אל תנוח, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2010
• אמיר קמינר, טרי גיליאם: "המוח שלי מתאים לסרטים קצרים", באתר ynet, 23 בינואר 2012
• אמיר קמינר, טרי גיליאם: "טרחנים זקנים כמוני כבר לא שמים זין על פרסים", באתר ynet, 1 בדצמבר 2018