יבגני וודולזקין
 | |
| לידה |
21 בפברואר 1964 (בן 60) קייב, ברית המועצות  |
|---|---|
| מדינה |
ברית המועצות, רוסיה |
| מקום לימודים |
Faculty of Philology of the State University of Kyiv, Pushkin House |
| שפות היצירה | רוסית |
| סוגה | רומנים |
| פרסים והוקרה |
הספר הגדול, פרס יאסנאיה פוליאנה (2013) פרס אלכסנדר סולז'ניצין (2019) |
  | |
יֶבְגֵּני גֶּרְמָנוֹבִיץ' ווֹדוֹלׇזְקין (ברוסית: Евге́ний Ге́рманович Водола́зкин; נולד ב-21 בפברואר 1964, קייב) הוא סופר ומבקר ספרות רוסית. דוקטור לפילולוגיה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוגר הפקולטה הפילולוגית של אוניברסיטת קייב על שם טאראס שבצ'נקו (1986). באותה שנה נכנס לבית הספר לתארים מתקדמים של המכון לספרות רוסית של האקדמיה למדעים של ברית המועצות (בית פושקין), המחלקה לספרות רוסית ישנה, בראשות האקדמאי דמיטרי ליכצ'וב. לאחר שהגן על התזה שלו על תרגום הכרוניקה הביזנטית של ג'ורג' אמרטולה (1990)[1].
דוקטור לפילולוגיה (2000), נושא התזה: “היסטוריה עולמית בספרות רוסיה הקדומה (מבוסס על הסיפורים הכרונולוגיים מהמאות 11-15)". חבר מערכת כתב העת "ספרות רוסית". עורך ראשי של האלמנך "טקסט ומסורת", הוצאת בית פושקין בשיתוף עם אחוזת המוזיאונים "יסנאיה פוליאנה".
ביוני 2017 הוא נבחר לדוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת בוקרשט[2]. מאז 2017 הוא היה בעל טור בעיתון איזווסטיה.
על פי ה"גרדיאן", הרומן "לאוור" של יבגני וודולזקין נכנס לעשרת הספרים הטובים ביותר בספרות העולמית על אלוהים[3]. בדירוג מיטב הסופרים הרוסים שפרסמה מערכת "Russia Beyond the Headlines", הוא תפס את המקום ה-25 (הגבוה ביותר מבין הסופרים החיים)[4].
בשנת 2016, הארכיבישוף מקנטרברי, רואן ויליאמס, הקדיש את נאומו "רומן סקרן: פוסט מודרניזם ושיגעון קדוש" לרומן לאוור של וודולזקין (TEDxOxBridge, 05.07.2016). על פי העיתון מטרופוליס, הרומן של וודולזקין "טייס" עמד בראש עשרת הספרים המובילים שפורסמו ברומניה בשנת 2017[5]. בשנת 2019 הפך "לאוור" לספר השנה בסלובקיה.
בשנת 2018 התקיימה באוניברסיטה היגלונית הכנס המדעי הבינלאומי "שמות איקוניים של ספרות רוסית עכשווית: יבגני וודולזקין" (קרקוב, 17-19 במאי 2018), בו לקחו חלק 91 חוקרים מ-19 מדינות העולם[6]. ב-20 בנובמבר 2018 נכלל בהרכב המועצה הנשיאותית לתרבות ואמנות[7].
בשנת 2019 הוא נבחר כחבר במועצה הציבורית של ועדת התרבות של הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גר בסנקט פטרבורג; אשתו היא מבקרת הספרות טטיאנה רודי[8][9], בתו נטליה וודולזקינה.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- היסטוריה עולמית בספרות רוס העתיקה (מבוסס על הסיפור הכרונוגרפי של המאות 11-15). - מינכן, 2000; מהדורה שנייה: סנקט פטרבורג, 2008.
- דמיטרי ליאצ'וב ותקופתו: זיכרונות. מסה. מסמכים. תמונות. - סנקט פטרבורג: הוצאת לוגוס. 2002. מהדורה שנייה: 2006.
- חטיפת אירופה. - סנקט פטרבורג: לוגוס, 2005.
- סולוביוב ולאריונוב. - מוסקבה: ביקורת ספרותית חדשה, 2009
- חלק מהאדמה המוקפת בשמים: טקסטים ותמונות סולובצקי. - סנקט פטרבורג: לוגוס, 2011
- כלי שפה: אודות אנשים ומילים: מאמרים. - מוסקבה: הוצאת אסטרל, 2012.
- לאוור. AST. מוסקבה: עריכה: ילנה שובינה, 2012.
- חברים קרובים: סיפור // באנר. 2013.
- זמן אחר לגמרי: אוסף סיפורים. מוסקבה: AST, 2013.
- חץ אדום: [סיפורים, מאמרים] / עריכה: ס. ניקולאייביץ' וי' שובינה. מוסקבה: AST, 2013.
- ילדים רוסים: 48 סיפורים על ילדים / עריכה: פ' קרוסאנוב, א' אטואב. סנקט פטרבורג: הוצאת Azbuka-Atticus, 2013.
- טקסט ומסורת. אלמנך. חלקים 1-7. סנקט פטרבורג: רוסטוק, 2013—2019.
- בית ואי, או כלי שפה: מאמרים. מוסקבה: AST, 2014.
- נשים רוסיות: 47 סיפורים על נשים / עריכה: פ' קרוסאנוב, א' אטואב. סנקט פטרבורג: Azbuka-Atticus, 2014
- עולם הילדים: אוסף סיפורים / מוסקבה. 2014.
- כמה הצגות. - אירקוצק: הוצאת ספרונוב, 2014.
- הכל על הבית שלי: [סיפורים, מאמרים] / עריכה: ס' ניקולאייביץ' וי' שובינה. - מוסקבה: AST, 2014.
- הקפאה. נוסטלגיה: [סיפורים, מאמרים] / עריכה: ס' ניקולאביץ', י' שובינה. - מוסקבה: הוצאת AST: עריכה: ילנה שובינה, 2015.
- ספר הזוכים הגדול / טקסטים מאת ילנה שובינה. 2015.
- דרמות פטרבורג (סדרת "סנקט פטרבורג. סודות. מיתוסים. אגדות"). - סנקט פטרבורג: Metropress, 2015.
- רוסיה—איטליה: מסעות ספרותיים. מוסקבה: הוצאת 'זמן', 2016.
- טייס. מוסקבה: AST, עריכה: ילנה שובינה, 2016.
- הכל בגן: [סיפורים, מאמרים] / עריכה: ס' ניקולאייביץ', י' שובינה. מוסקבה: AST: עריכה: ילנה שובינה, 2016.
- אמיתות האלפבית / עריכה: מ' ק' גולובניבסקאיה. מוסקבה: Klever-Media-Group, 2016.
- לגור בסנקט פטרבורג: מדבורצובאיה לסדובאיה, מגנגוצקיה לשפלרנאיה. סיפורים אישיים / עריכה: נ' סוקולובסקאיה, י' שובינה. מוסקבה: AST: בעריכת אלנה שובינה, 2017.
- רגשות גדולים. אמיתות האלפבית / מוסקבה: Klever-Media-Group, 2017.
- מה קרה! בפרוזה ובשירה / מאיה קוצ'רסקאיה, אלה שליקובה. מוסקבה: AST: עריכה: ילנה שובינה, 2018.
- משחק עממי: סופרים רוסים העוסקים בכדורגל / עריכה: ס' קניאזב, א' פורטנוב. AST: מהדורת ילנה שובינה, 2018.
- איך אנו כותבים: סופרים על ספרות, על זמן, על עצמנו: מאמרים / סנקט פטרבורג: Azbuka, Azbuka-Atticus, 2018.
- בריסביין. מוסקבה: AST: עריכה: ילנה שובינה, 2019.
- רחוק, רחוק ..., עריכה: ילנה שובינה, 2019.
- הרוסים ממהרים לעזרת "טיטאניק" : סיפור // נוער. 2019.
- סובולב בלתי נראה: אגדה // הרפר'ס באזאר: רוסיה. 2019.
- סע ללא פחד: בין ספרות לחיים : מוסקבה: AST: עריכה: ילנה שובינה, 2020. סיפורי אהבה: הספר שבשבילו מי שאינו יכול להתאחד התאחד: סנקט פטרבורג: Limbus Press, 2020.
- אחות לרביעייה: הוצאת AST: עריכה: ילנה שובינה, 2020 (ספר אלקטרוני וספר שמע)[10].
- פארודיסט, הוצאת AST: מהדורה של ילנה שובינה, 2020 (ספר אלקטרוני וספר שמע).
- מוזיאון: הוצאת AST: מהדורה של ילנה שובינה, 2020 (ספר אלקטרוני וספר שמע).
- מיקרופול: הוצאת AST: מהדורה של ילנה שובינה, 2020 (ספר אלקטרוני וספר שמע).
- בית ואי : סיפור // בית: אוסף סיפורים. סנקט פטרבורג: Cloudbury, 2020.
- אחות לרביעייה: מחזות. 2020.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2010 - הרומן "סולוביוב ולריונוב" היה מועמד לפרס הספר הגדול ולפרס אנדריי בלי.
- 2013 - פרס "בולשאיה קניגה" לרומן "לאוור" (הפרס הראשון).
- 2013 - פרס "יסנאיה פוליאנה" לרומן "לאוור".
- 2013 - פרס "פורטל" לרומן "לאוור".
- 2013 - רשימת המועמדים לפרסים "רב המכר הלאומי", "בוקר רוסי" ופרס "NOS" (רומן "לאוור").
- 2015 - פרס מילובן וידאקוביץ' הסרבי[11].
- 2016 - פרס גורקי האיטלקי-רוסי (סורנטו) לרומן לאוור.
- 2016 - פרס הספר הגדול לרומן "טייס" (הפרס השני).
- 2017 - פרס "רומא הרוסית" בקטגוריה "ספרות".
- 2018 - פרס היסטורי וספרותי "קליאו" לרומן "טייס".
- 2018 - הפרס הלאומי "חרוזים רוסיים", "מילה רוסית" (מועמד "לתרומה להתפתחות התרבות").
- 2019 - פרס הספרות על שם אלכסנדר סולז'ניצין "על השילוב האורגני של המסורות העמוקות של הפרוזה הרוחנית והפסיכולוגית הרוסית עם תרבות פילולוגית גבוהה; על סגנון ההשראה של הכתיבה האמנותית."
- 2019 - פרס "אנשים מושלמים מסנקט פטרבורג" (מטעם מוזיאון הרמיטאז' הממלכתי, "פטרון האמנויות הרוסי", "רפובליקת החתולים").
- 2019 - רשימת המועמדים לפרס הספר הגדול על הרומן 'בריסביין'.
- 2019 - הזוכה בתחרות הלאומית לספר השנה בפרוזת השנה לפרס הרומן 'בריסביין'.
- 2019 - פרס הספרות והספרים 2019 (סקופיה, מקדוניה) לרומן 'טיס'.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יבגני וודולזקין, ברשת החברתית VK
יבגני וודולזקין, סרטונים בערוץ היוטיוב- יבגני וודולזקין באתר IRLI RAS
- אתר המוקדש ליבגני וודולזקין
- ספרי המחבר באתר הוצאת AST
.svg){kind=icon}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Лученко К. «Евгений Водолазкин: Человек в центре литературы». «Православие и мир», 29.01.2014
- ^ "Евгений Водолазкин для Тотального диктанта придумал текст про предреволюционный Петербург".
- ^ Top 10 novels about God. Books. The Guardian
- ^ 112 Russian writers ranging from great, to absolutely freaking great — Russia Beyond
- ^ TOP Cele mai bune 10 cărți din 2017 | Ziarul Metropolis
- ^ http://www.klr.ifw.filg.uj.edu.pl/documents/138540843/138590583/Program.pdf/a6ad05c1-a353-42fb-bccf-4196523a8095
- ^ Утверждён новый состав Совета по культуре и искусству
- ^ Лученко К. «Евгений Водолазкин: Человек в центре литературы». «Православие и мир», 29.01.2014
- ^ Руди Татьяна Робертовна на сайте ИРЛИ РАН
- ^ "Писатель Евгений Германович Водолазкин — книги, фото и биография".
- ^ "Евгений Водолазкин стал лауреатом почетной международной премии «Милован Видакович»". 17 באפריל 2015. אורכב מ-המקור ב-2015-09-23. נבדק ב-2015-08-25.
{{cite web}}: (עזרה)