יהדות חרקוב
ההיסטוריה של היהודים בחרקוב מתוארכת לפחות לשנת 1734, כאשר האימפריה הרוסית אפשרה לסוחרים יהודים לבקר בעיר כדי לעסוק בקמעונאות ובמסחר.
הִיסטוֹרִיָה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכיוון שחרקוב הייתה ממוקמת מחוץ לתחום המושב, ממשלת רוסיה שלטה בקפדנות על המגורים היהודיים והיהודים איבדו את הזכות להיכנס לעיר ב-1821, אך קיבלו בחזרה את הזכות הזו ב-1835 כאשר מושל מחוז חרקוב התלונן על אובדן הכנסות של יותר מ-10 מיליון רובל. בין השנים 1855–1881, בתקופת שלטונו של אלכסנדר השני, השלטון עודד מדיניות הגירה סלקטיבית של יהודים "שימושיים" לעיר.
עד סוף המאה ה-19 הפכה העיר למרכז בולט של התנועה הציונית ברוסיה. האוכלוסייה היהודית גדלה באופן משמעותי במהלך התקופה הסובייטית, כאשר הקהילה היהודית של חרקוב הוכפלה מ-65,000 ל-130,000 בין השנים 1923 ל-1939. המחוזות היהודיים העיקריים בתקופת ברית המועצות היו קגנוביץ', אוקטיאברסקי, לנינסקי ודרז'ינסקי. למרות נוכחותה של יבסקציה האנטי-ציונית, בחרקוב היו בית ספר עברי, בתי דפוס וארגונים פוליטיים, לרבות ועידות החכמים (1920) והשומר הצעיר (1923). לקומבונד חרקוב, השלוח המקומית של הבונד האנטי-ציוני, הייתה נוכחות קטנה בעיר.
מלחמת העולם השניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך השואה, כאשר אוקראינה נכבשה על ידי הרייכסקומיסריאט הנאצי, נרצחו אלפי יהודים בחרקוב. 15,000 יהודים נרצחו על ידי הנאצים בדרוביצקי יאר.
לאחר מלחמת העולם השנייה, הקהילה ראתה התחדשות, ועד שנת 1959 חיו בעיר 84,000 יהודים. עם זאת, הדיכוי הסובייטי של הדת והתרבות היהודית הוביל לחיסול התיאטרון היהודי ב-1949, לסגירת בית הכנסת האחרון שנותר בשנים 1948–1949 ולמעצרו של הרב של חרקוב, שמואל לב, ב-1950. במהלך שנות ה-60 וה-70, יהודים נרדפו בשל ניסיון לחגוג את חגי תשרי. מאוחר יותר במהלך הפרסטרויקה, העיר החלה לראות תחיית היהדות והתרבות היהודית. בית הכנסת הכוראלי של חרקוב, שהוחרם על ידי ממשלת ברית המועצות בדרבון של קומוניסטים יהודים, נפתח מחדש כבית כנסת ב-1990.
במהלך שנות ה-90 שלאחר העלייה הסובייטית, היגרו יהודים רבים מחרקוב לישראל או למדינות מערביות.[1] עד שנת 2000 חיו בחרקוב 50,000 יהודים.[2]
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת המאה ה-20, חיו בחרקוב כ-11,000 יהודים.[3] בשנת 1939 יהודים היו כ-17% מכלל אוכלוסיית העיר.
| אוכלוסייה יהודית בקרקוב | |
|---|---|
| שנה | מספר |
| 1897 | 11,013 |
| 1923 | 65,007 |
| 1933 | 115,800 |
| 1939 | 130,250 |
| 1959 | 84,000 |
| 2000 | 50,000 |
יהודים בולטים מחרקוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פולינה בייוול, מהנדסת ואקדמאית בריטית.
- גארי ברקוביץ', אדריכל סובייטי ואמריקאי.
- לריסה בוגוראז, מתנגדת בברית המועצות.
- ויקטור פיינברג, פילולוג ודמות בולטת של תנועת הדיסידנט בברית המועצות.
- אולכסנדר פלדמן, פוליטיקאי ואיש ציבור אוקראיני.
- רומן גירשמן, ארכאולוג צרפתי יליד אוקראינה שהתמחה בפרס העתיקה.
- איגור גוברמן, סופר ומשורר רוסי-ישראלי.
- יבגני קומרובסקי, רופא ילדים סובייטי ואוקראיני, רופא מהקטגוריה הגבוהה ביותר, סופר ומגיש טלוויזיה.
- לייב קוויטקו, משורר בולט ביידיש, מחבר שירי ילדים ידועים וחבר הוועד היהודי האנטי-פשיסטי (JAC).
- לאו לאניה, עיתונאי, מחזאי ותסריטאי.
- אבסי ליברמן, כלכלן סובייטי.
- בוריס לוז'קין, איש עסקים ופילנתרופ אוקראיני.
- ירמי פרנוב, סופר ופובליציסט רוסי סובייטי ויהודי.
- אולגה רפאי-מרקיש, קרמיקאית אוקראינית בולטת.
- אידה רובינשטיין, רקדנית רוסייה, שחקנית, פטרונית אמנות ודמות בל אפוק.
- קארינה סמירנוף, רקדנית אמריקאית מקצועית ילידת ברית המועצות ממוצא אוקראיני.
- קונסטנטין שיין, שחקן רוסי-אמריקאי.
- יורה זויפר, עיתונאי פוליטי וסופר קברט אוסטרי.
- נאדז'דה ולקובה, שליח בתא קומסומול התת-קרקעי במלחמת העולם השנייה.
- אדוארד וולודארסקי, תסריטאי, סופר ומחזאי סובייטי ורוסי.
- יגאל יאסינוב, פוליטיקאי ישראלי לשעבר שכיהן כחבר כנסת.
- לזר זלקינד, כלכלן יהודי אוקראיני ומומחה שחמט.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Virtual Jewish World: Kharkov, Ukraine". Jewish Virtual Library. נבדק ב-2022-03-15.
- ^ "Khar'kiv". YIVO. נבדק ב-2022-03-15.
- ^ "Kharkov (Ukrainian: Kharkiv)". Yad Vashem. נבדק ב-2022-03-15.