אידה רובינשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
אידה רובינשטיין
Ида Львовна Рубинштейн
Ida Rubinstein 1922c.jpg
אידה רובינשטיין, סביבות שנת 1922
לידה 5 באוקטובר 1885
חרקוב, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בספטמבר 1960 (בגיל 74)
ואנס, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיה
ידועה בשל אישיות בל אפוק
מצנטית
מקצוע בלרינה
שחקנית
בן/בת זוג רומיין ברוקס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אידה לבובנה רובינשטייןרוסית: Ида Львовна Рубинштейн, ‏5 באוקטובר 1885 - 20 בספטמבר 1960) הייתה בלרינה רוסייה, שחקנית, אישיות בל אפוק ומצנטית ידועה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובינשטיין נולדה בחרקוב (ייתכן שנולדה בסנקט פטרבורג[1]) למשפחה יהודית עשירה, והיא הפכה יתומה בגיל מוקדם. במונחים של בלט רוסי, היא קיבלה מעט מאוד הדרכה בצעירותה. כתלמידה של מיכאיל פוקין, היא ערכה את הופעת הבכורה שלה בשנת 1908, בחלק מהמחזה "שלומית" (בצרפתית: Salomé) של אוסקר ויילד.

סרגיי דיאגילב צרף את רובינשטיין ללהקת המחול הצרפתית בלט רוס, במסגרתה רקדה את התפקיד הראשי ב-"Cléopâtre" שהוצג בפריז בשנת 1909, וב-"שחרזאדה" שהוצג שנה לאחר מכן. את הכוריאוגרפיה לשניהם עשה פוקין, והם עוצבו על ידי ליאון באקסט. רובינשטיין עזבה את בלט רוס בשנת 1911.[1]

ציירים רבים נהגו לצייר אותה, ודיוקן שלה מאת ולנטין סרוב משנת 1910 נחשב למייצג בולט של סגנונו האומנותי. אמן האר-דקו דמטרה שיפארוס (Demetre Chiparus) הכין פסל בדמותה, והוא צוירה גם על ידי אנטוניו דה לה גנדרה (Antonio de La Gandara) הצרפתי.

רובינשטיין הייתה ביסקסואלית, ובשנת 1911 החלה רומן בן שלוש שנים עם הציירת רומיין ברוקס אשר ציירה דיוקנאות רבים שלה, ואף השתמשה בה כמודל עירום לציורה את ונוס.

אחרי שעזבה את בלט רוס, הקימה רובינשטיין להקת ריקוד עצמאית, והשיקה כמה הפקות גדולות משל עצמה. בשנת 1911 הופיעה ביצירה המוזיקלית "Le martyre de Saint Sébastien" מאת קלוד דביסי. הצוות האומנותי כלל את מיכאיל פוקין (כריאוגרפיה), באקסט (עיצוב), גבריאלה ד'אנונציו (כתיבה), ופַּרְטִיטוּרָה מאת דביסי עצמו. הפקה זו הייתה גם ניצחון למורדרניזם המסוגנן שבה, וגם שערורייה: הארכיבישוף של פריז פנה לנוצרים הקתוליים בקריאה שלא להגיע להפקה, שכן סבסטיאן הקדוש מגולם בה על ידי אישה יהודייה. ב-1928 כתב מוריס ראוול את יצירתו בולרו לבלט שהעלתה רובינשטיין בכוריאוגרפיה של ברוניסלבה ניז'ינסקה. רובינשטיין סגרה את להקתה ב-1935, וקיימה את הופעתה האחרונה ב-1939.

בזמן מלחמת העולם השנייה נמלטה דרך אלג'יריה ומרוקו לבריטניה, שם עסקה בעזרה לחיילים פצועים של צרפת החופשית. הלורד מוין, שהיה מאהבה, תמך בה כלכלית והשכיר עבורה חדר במלון ריץ היוקרתי בלונדון. אחרי המלחמה חזרה לצרפת שם נפטרה ב-1960.

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אידה רובינשטיין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 rane, Debra & Mackrell, Judith 2000. The Oxford Dictionary of Dance. Oxford University Press, Oxford.