הוועד היהודי האנטי-פשיסטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הוועד היהודי האנטי-פשיסטי (רוסית: Еврейский антифашистский комитет, ЕАК), ארגון יהודי סובייטי שהוקם באמצע מלחמת העולם השנייה על מנת לסייע לברית המועצות במלחמה נגד גרמניה הנאצית.

תולדות הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועד הוקם בשנת 1942 ביוזמת המשטרה החשאית הסובייטית (נ.ק.ו.ד.-ק.ג.ב.) ומי שעמד בראשה אז, לברנטי בריה. הוא הוקם בעיר סמרה (קויבישב), לאחר שהממשלה הסובייטית העבירה את מקום מושבה מזרחה. בראש הוועד עמד השחקן ובמאי התיאטרון שלמה מיכאלס, ומזכיר הוועד היה העיתונאי שכנא אפשטיין. בין חברי הוועד היה גם לא-יהודי - הפיזיקאי הרוסי הנודע פיוטר קאפיצה (לימים חתן פרס נובל).

ליוזמת הקמת הוועד חברו יהודים בכירים במשטר הסובייטי, וכן אנשי רוח יהודים. מטרת הוועד הייתה לקדם את ענייניה של ברית המועצות בעת המלחמה. הכוונה הייתה לעשות זאת דרך יהדות ארצות הברית ובהשפעתה. בכך קיוו יוזמי הוועד להשיג סיוע מלחמתי ופיננסי חשוב לניהול המלחמה בגרמניה הנאצית.

עסקנים יהודים נאמני המשטר יצרו קשר עם נציגויות זרות בסמרה, ודרכן הגיעו אל הממשל באנגליה ובארצות הברית. הוועד היהודי האנטי-פשיסטי ארגן כמה נסיעות של שליחיו למערב, כדי שישפיעו על קובעי המדיניות שם. כוונתם הייתה לעורר תנועה גדולה של יהודי המערב למתן עזרה לברית המועצות. הוועד עבר למוסקבה בשנת 1943 והפך למרכז חשוב של תרבות היידיש בברית המועצות בעת המלחמה.

הוועד הצליח לגייס כספים מהקהילות היהודיות במערב לטובת הצבא האדום: כ-16 מיליון דולרים גויסו בארצות הברית, כ-15 מיליון - בבריטניה וקנדה, כ-1 מיליון במקסיקו ואפילו כ-750 אלף דולר מהיישוב היהודי בארץ ישראל.

הוועד הציע, בין היתר, להקים לגיון יהודי אמריקאי מיוחד, שיוכשר למשימות צבאיות, שיפעל בחזית הרוסית-גרמנית ויסייע למערכה נגד הגרמנים. הוועד ארגן, בין השאר, משלחת הצלה אווירית, ושלח מטוס מיוחד, בשנת 1943, לחלץ את המשורר אברהם סוצקבר משטחי הפרטיזנים שבבלארוס, מעשה ללא תקדים במלחמת העולם השנייה.

במהלך שנות פעילותו (1942‏-1948) הוציא הוועד גם עיתון ביידיש - "אייניקייט" ("אחדות" ביידיש).

לקראת סיום המלחמה ולאחריה עסקו רבים מחברי הוועד באיסוף מידע על שואת העם היהודי בארופה תחת הכיבוש הנאצי. העדויות עובדו על ידי שני עיתונאים יהודים, איליה אהרנבורג ווסילי גרוסמן, לספר שנקרא "רצח עם" (הספר נודע בכינויו "הספר השחור"). הספר (ביידיש) ראה אור בארצות הברית וברומניה בשנת 1946. הוא לא הודפס בברית המועצות בעיקר בשל התנגדות הצנזורה לאזכור שיתוף הפעולה של האוכלוסייה המקומית בברית המועצות (בעיקר אוקראינים) בהשמדת היהודים. הספר הוצא לאור ברוסית בירושלים בשנת 1980. עותק שלו בכתב יד נשמר במוזיאון יד ושם בירושלים.

עם תום המלחמה המשיך הוועד לפעול, אך בשנת 1948, עם תחילת הרדיפות נגד אנשי התרבות היהודית, פוזר הוועד בטענה שהפך למרכז של "תעמולה אנטי-סובייטית". יושב ראש הוועד נרצח על ידי אנשי המשטרה החשאית הסובייטית בתאונת דרכים מבוימת בשנת 1948. בשנת 1949 נעצרו חלק מחברי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי. הם הואשמו באי נאמנות לשלטון, בניהול תעמולה אנטי-קומוניסטית וגם בקשירת קשר ליצירת רפובליקה יהודית בחצי האי קרים, בניסיון "לקרוע" את האזור הזה מברית המועצות.

ב-12 באוגוסט 1952 הוצאו 13 מחברי הוועד להורג, במה שנודע כ"הוצאתם להורג של הרוגי המלכות בברית המועצות (או כ"ליל המשוררים הרצוחים)". לאחר מות סטלין בשנת 1953 שוחררו כל חברי הוועד שהיו אסורים בבתי הכלא. שמם של חברי הוועד שנשפטו בשנים 1949 - 1952 טוהר בשנת 1956.

החברים המפורסמים של הוועד היהודי האנטי-פשיסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח זיכרון לנרצחים שנמצא במוסקבה. הלוח ממוקם איפה שפעם היה משרד הוועד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]