יהדות קולאשי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מספר היהודים בקולאשי[1] לפי שנים
שנה סה"כ
1883 937
1911 1,836
1926 2406
1970 9000

יהדות קולאשי היא במקורה אוכלוסייה יהודית מעורבת של יהודים שהגיעו מיהודי אחלציחה, יהודי לאילשי, יהודי בנדזה, יהודי סוג'ונה ואחרים, שהגיעו לקולאשי משנת 1865, לאחר ביטול האריסות בגאורגיה. אחת השכונות בקולאשי נקראה שכונת האבּואשווילים שהגיעו מאחלציחה במחצית הראשונה של המאה ה-19. עם משפחה זו נמנו חכם אברהם מיכלאשווילי ומשפחתו. יהודים הנולדו בקולאשי נקראים בפי יהודי גאורגיה קוּלָשׁלֵבִּי.

ערב המהפכה היו בכפר שבעה בתי כנסת. בראשית 1953 פעלו בו ארבעה בתי כנסת בלבד, שנשארו פתוחים עד שלהי שנות ה-70 לפחות[2].

בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים עזבו את העיירה ועלו לישראל כ-10,000 יהודים שגרו בקולאשי והיוו כ-90% מסך האוכלוסייה בה.

חיי יהודי קולאשי עד גלי העלייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגורים בקולאשי התקיימו על פי חלוקה לכ-30 אזורים, כל אזור נקרא על שם המשפחה הגדולה שגרה בו. במרכז העיירה עמד שוק גדול שהיווה מרכז מסחרי לכל תושבי העיירה ולתושבי הכפרים שמסביב לה.[3]

קולאשי הייתה עיירה יפה ומטופחת בעלת נוף פסטוראלי וגם שוקקת חיים. בין יהודי גאורגיה לנוצרים המקומיים התפתחה מערכת יחסים טובה ונוחה ויחסי רווחה וכלכלה שהביאה לשכנות נפלאה בין שני הצדדים. נוצרים ויהודים למדו יחד בבית הספר המקומי. עיקר פרנסתם של היהודים במקום התבססה על חקלאות ומסחר, וחלקם עבדו גם במקצועות חופשיים. הענף החקלאי העיקרי שבו עבדו היהודים בעיירה היה גידול הגפנים. בסוף שנות ה-50 ובמהלך שנות ה-60 פעלו בעיר שני מפעלי טקסטיל גדולים שנוהלו על ידי יהודים ובהם הועסקו יהודים רבים תושבי העיירה.

קולאשי התייחדה בהיותה מרכז שוקק של הדת והמסורת היהודיים ובהיותה המקום היחיד בכל רחבי ברית המועצות שבו התקיים תחום שבת. היה נהוג אף לקרוא לה "ירושלים של גאורגיה". יהודי קולאשי היו אנשים אדוקים בדת ומאמינים מאוד, ובעיירה פעלו 4 בתי כנסת גדולים. החגים בה התאפיינו בסממנים יהודיים בולטים מאוד שנראו בכל רחבי העיירה. בקולאשי נהוג היה לקרוא לחג הסוכות "חג האוהלים". החתונות היהודיות בעיירה נעשו על ידי שידוכים והתקיימו באוהלים בהיעדר מקום בנוי לקיומן. רבני קולאשי היו חכם אהרון בוטראשוילי, חכם אברהם מיכאלשוילי, חכם יצחק מיכאלשוילי, חכם שבתי מיכאלשוילי וחכם רפאל אלאשוילי. בעת ביקורו של הרצל באזוב בעיירה, הוא כתב כי ברחובות התהלכו יהודים עם ציצית ותפילין, ואף ברחוב סטלין הראשי בעיירה. יהודים במקום התהלכו תמיד עם כיסוי ראש עד שנות ה-70 אז גברה האנטישמיות בגאורגיה והגיעה בסופו של דבר גם לקולאשי. לאחר מכן החלה עלייה מסיבית של יהודי קולאשי לארץ ישראל, רובם לא בגלל האנטישמיות אלא ממניעים ציוניים, ולאחר מכן בשנות ה-90 ממניע קיומי. בקולאשי קיים בית קברות יהודי עתיק שנשמר עד היום. בסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70 היו בקולאשי כ-1350 משפחות יהודיות, וממוצע הנפשות לבית עמד על 6–7 נפשות.[4]

עליית יהודי קולאשי לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודי קולאשי עלו לארץ ישראל בשני גלים מרכזיים:

  • גל העלייה השני לארץ ישראל היה בתחילת שנות ה-90. בשנים אלו התחוללה בגאורגיה מלחמת אזרחים קשה ואיתה גאתה גם אנטישמיות קיצונית כלפי יהודי גאורגיה, ובפרט רדיפתם של היהודים בקולאשי. ולכן המצב הקשה גרם לעזיבתם של שארית יהודי קולאשי (כמאה משפחות) ועלייתם לארץ ישראל.

כיום, לא חיים בקולאשי יהודים בכלל, אך מדי פעם מבקרים בה יהודים שנולדו שם כחלק מטיולי שורשים לגאורגיה. בקולאשי פועל "המוזיאון היהודי" בבית יהודי שלא נמכר לאחר עזיבתם של דייריו. קיומו של המוזיאון הפתיע את היהודים הבאו לבקר במקום. המוזיאון מטופל ומשומר על ידי גאורגים תושבי העיירה ומדריכים מקומיים. המוזיאון מציג בית יהודי כפי שנראה בתקופת חייהם של היהודים במקום, ומהווה עדות לחיים המפוארים של יהודי קולאשי, שלאחר עזיבתם התדרדרה העיירה והפכה למקום מוזנח ומרוחק.

אישים יהודי גאורגיה שנולדו בקולאשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דפנה יזרעאל (עורכת), גיאורגיה: כותאיסי, קולאשי, אוני: מסע אל הקהילה היהודית, ירושלים: מרכז זלמן שזר, 2010, ISBN 9789652272737

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הנתונים לפי מפקדי אוכלוסין של השלטונות הסובייטים
  2. ^ מרדכי אלטשולר, יהדות במכבש הסובייטי: בין דת לזהות יהודית בברית המועצות, 1941-1964, עמ' 480, מרכז זלמן לתולדות ישראל, ירושלים, ISBN 9789652272256
  3. ^ http://www.jewish-heritage.org.il/subcontentpage.aspx?id=75
  4. ^ http://www.jewish-heritage.org.il/subcontentpage.aspx?id=200