סוכות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף חג הסוכות)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "סכות" מפנה לכאן. לערך העוסק בתחזית רפואית, ראו פרוגנוזה.
סוכות
Sukkoth - IZE10160.jpg
שמות נוספים חג האסיף
נחגג ט"ו בתשרי - כ"א בתשרי
סיבה "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם."
סמלים ישיבה בסֻכָּה, ארבעת המינים.
מתקשר ל הושענה רבה (היום האחרון של סֻכּוֹת), שמיני עצרת ושמחת תורה (הצמודים לסוכות), מגילת קהלת.
יהודים מתפללים בחג הסוכות עם ארבעת המינים. ציור של ליאופולד פיליצ'ובסקי, 1894

סֻכּוֹת הוא חג מקראי הנחוג במשך שבעה ימים, בין ט"ו לכ"א בתשרי, ובו מצווה כל יהודי לשבת בסוכה. יום החג הראשון הוא יום טוב, ואחריו שישה ימי חול המועד. סוכות הוא החג השלישי מבין שלוש הרגלים המופיעים בתורה, כלומר שבני ישראל היו עולים בחג הסוכות לירושלים בזמן שבית המקדש היה קיים. סוכות הוא החג היחיד ביהדות שאין לו מאפייני אוכל משלו, אם כי מקובל להרבות בו באכילת פירות שנשתבחה בהן הארץ.

בסיום חג הסוכות, בכ"ב בתשרי, נחוג שמיני עצרת שהוא חג נפרד העומד בפני עצמו, והמצוות המיוחדות של חג הסוכות (הסוכה, נטילת לולב וכו') אינן חלות בו. בארץ ישראל חל במקביל ליום שמיני עצרת גם חג מדרבנן בשם שמחת תורה, שאף הוא נפרד משני החגים הקודמים. לאחר שמיני עצרת, בכ"ג בתשרי מצוין יום אסרו חג.

שמות החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

חג הסוכות בציורו של שלום קובושווילי, 1938

החג נקרא בתורה בשם חג הַסֻּכֹּת[1], אולם בספרי הנביאים והכתובים ובלשון חז"ל הכינוי חג סתם[2] משמעו חג הסוכות.

התורה משתמשת גם בכינוי חג האסיף, מפני שלקראת סוכות מסיימים לאסוף מהשדה את כל התוצרת החקלאית של עונת הגשמים הקודמת[3], מסיימים לדרוך את הענבים בגתות ומכניסים את היין לבקבוקים[4]. חג האסיף נבדל מחג הקציר (שבועות), שבו קוצרים את החיטה. ככל הנראה התוצרת העיקרית שנאספה לקראת סוכות לא הייתה תבואה, שנאספה כבר בתחילת הקיץ, אלא פירות קיץ כמו תאנים וענבים (שבדרך כלל יובשו לדבלים וצימוקים). יש גם הטוענים כי הכוונה בכינוי "חג האסיף" לאיסוף הקש שנוצר מהתבואה שיובשה בשדה לאורך הקיץ, שאותו אוספים לכאורה בסוכות שכן אם יושאר עוד בשדות הוא עלול להתקלקל עקב הגשמים.

בסוכות היו מעלים לבית המקדש ענבים ותאנים שנבצרו ונארו זה לא מכבר כפי שמוזכר בתלמוד ירושלמי: 'פירות שנגמרו מלאכתן ועברו בתוך ירושלים יחזור מעשר שני שלהן ויאכל בירושלים ושלא נגמרה מלאכתן סלי ענבים לגת וסלי תאנים למוקצה'[5].

מקור החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחג הסוכות במקרא שני טעמים: מחד חג חקלאי החוגג את עונת האסיף, ומאידך אחת משלוש הרגלים המציינת את המאורע ההיסטורי של הושבת בני ישראל בסוכות בנדודיהם במדבר. מועד החג נקבע לאמצע תשרי (החודש השביעי במקרא), בצאת שנה חקלאית אחת ותחילתה של שנה חקלאית חדשה. שני מאפיינים אלה מתוארים בספר ויקרא[6]:

אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל, וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַ-ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

חכמי המשנה רבי אליעזר ורבי עקיבא נחלקו באשר לטיבן של סוכות אלו[7] ובעקבותיהם גם הפרשנים: יש שהסבירו שהסוכות שבהן הושיב הקב"ה את ישראל בצאתם ממצרים היו סוכות של ממש (אבן עזרא, רשב"ם), והיו שטענו שהסוכות היו ענני הכבוד האלוהיים שהיו סוככים על ישראל במדבר (אונקלוס, רש"י, רמב"ן).

יש מהחוקרים הסבורים כי מסורת הישיבה בסוכה בעת האסיף היא מסורת עתיקה אשר החלה עם התנחלותם של שבטי ישראל והפיכתם לחקלאים. הישיבה בסוכה, סמוך למקום העבודה בשדה או בכרם, אפשרה לחקלאים לחסוך בזמן ההגעה אל השדה, להגן על תבואתם מגנבים או מבעלי חיים ולפקח על העבודה[8][9]. הדים לכך שסוכה שימשה גם לעבודות חקלאיות ניתן למצוא בספר ישעיהו, א', ח': "וְנוֹתְרָה בַת-צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה, כְּעִיר נְצוּרָה". אולם דברים אלו אינם עומדים בסתירה לכל טעמי המצווה האחרים.

אחד מספקות החוקרים לגבי מקור החג נובע מהעובדה שצורת המגורים האופיינית למדבר היא האוהל ולא הסוכה. הארכאולוג זאב משל הציע פתרון אפשרי לבעיה זו. הוא מציין כי הבדווים בדרום סיני תרים במשך רוב השנה אחר מרעה בשטחים ההרריים ונעדרים מנווי המדבר. רק בתקופת גדיד התמרים בסוף הקיץ נאספות כל המשפחות שרעו בנפרד אל נווה המדבר, ובמשך מספר שבועות שוקק המקום חיים. עץ התמר הוא מרכז החיים והעניין באותה תקופה וכל חלקיו מנוצלים, בין היתר גם לבניית סוכות למגורים בשבועות אלו. משל סבור כי זהו המקור לחג הסוכות. הוא מציין כי גם באל עריש שבצפון סיני קיים שימוש בסוכות, אלא ששם עיקר הפרנסה הוא גידול תמרים ולכן הבדואים צמודים למטעי התמרים במשך רוב השנה, ותופעת ההתכנסות לזמן קצר וההווי המיוחד הנלווה אליה כמעט ואינם מורגשים.[10]

מצוות החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצוות חג הסוכות נזכרות בתורה בספר ויקרא, פרק כ"ג, שם מוזכרים ארבעת המינים והישיבה בסוכות, ובספר במדבר, פרק כ"ט, שם מתוארים קורבנות המוספים של החג, ובספר דברים, פרק ט"ז. דיני החג מפורטים בעיקר במסכת סוכה שבסדר מועד.

נוסח הברכה על מצוות ישיבה בסוכה

מצוות השביתה ממלאכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום ראשון של סוכות נקרא יום טוב, והוא אסור בעשיית מלאכה, מלבד מלאכת אוכל נפש שהותרה ביום טוב.

ישיבה בסוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סוכה

בחג הסוכות מצווה לשבת בסוכה ולהשתמש בה בכל השימושים הרגילים של בית. המצווה היא לגור בסוכה ממש: לאכול, לשתות ולישון בה כל שבעת ימי החג, זכר לסוכות בהן ישבו בני ישראל במדבר לאחר יציאתם ממצרים, או זכר לענני הכבוד שלפי המסורת סוככו על בני ישראל לאחר יציאתם ממצרים[11].

סוכה היא דירת ארעי, כלומר מקום מגורים לא קבוע. הסוכה אינה צריכה להבנות דווקא לשם החג וגם סוכה שדפנותיה משמשות כל השנה לצל כשרה, אך רק אם הסכך (גג הסוכה) הונח במיוחד לקראת החג. גודל הסוכה המינימלי הוא 7 על 7 טפחים, וגובהה המינימלי הוא עשרה טפחים. על הסכך להיות מהצומח, מנותק מהארץ, ומדבר שאינו מקבל טומאה. בסוכה צריך לשבת תחת הסכך ממש, ועל הסכך להיות תחת כיפת השמים, ולכן סדין מתחת לסכך או תקרה מעליו חוצצים ופוסלים את הסוכה. כמו כן, ישנם דינים נוספים לגבי תהליך הבנייה, מספר הדפנות ועוד.

את הסוכה נוהגים לקשט בכל מיני קישוטים, תמונות, והם הנקראים בלשון חז"ל "נויי סוכה". נהוג להתחיל את בניית הסוכה כבר במוצאי יום כיפור, ובכך להתחיל במצווה ראשונה מיד לאחר יום כיפור שהוא יום כפרת עוונות.

יש שסברו כי הטעם לבניית סוכה הוא הבעת אמונה באל וקבלת מרותו, מכיוון שהאדם מתבקש לעזוב את ביתו החזק והמוגן דווקא לאחר שכבר אסף את תבואתו, ולהתגורר בחוץ במקום רעוע בעונת מעבר שבה מזג האוויר מתחיל להצטנן. על כן נקראת הסוכה "צילא דמהמנותא", כלומר "צל האמונה", מכיוון שהאדם שם מבטחו בהשגחת הקב"ה ולא באמצעים פיזיים שונים.

הוגי דעות כמו המהר"ל מפראג והרב קוק, ראו בסוכה סמל למלכות בית דוד ולממלכתיות ישראלית, שנמשלת לסוכה על פי הנאמר בעמוס (ט', י"א) "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת, וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים, וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם" ועל פי הנאמר בחז"ל "ראויים כל ישראל לשבת בסוכה אחת".[12] המהר"ל סבר כי ממשלות אומות העולם נקראות "בתים" בשל חוזקן ויציבותן, ואילו מלכות ישראל נקראת "סוכה" מפני שהינה קלה להפלה אבל כוחה הוא מהשמים, בקדושתה ומוסריותה.[13] הגר"א, כפי שנמסר בשמו בספר קול התור, מצא רמז להקבלה בין מצוות סוכה ומצוות ישיבת ארץ ישראל בפסוק "ויהי בשלם סוכו, ומעונתו בציון"[14] לדבריו, המייחד את שתי המצוות הללו הוא שנכנסים לתוכן עם כל הגוף ומקיימים אותן אף בזמן השינה. עוד הוסיף כי כמו שבמצוות סוכה קיים דין של תעשה ולא מן העשוי, כך גם בעניין יישוב ארץ ישראל, בהתאם למשנתו התומכת בפעולות אקטיביות ליישוב הארץ.[15]

ארבעת המינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – ארבעת המינים, הלכות ארבעת המינים
קונים בוחנים בקפדנות את התוצרת בשוק ארבעת המינים לקראת החג.

בחג הסוכות, מצווה ליטול את ארבעת המינים[16]. נטילת ארבעת המינים, או נטילת לולב, כפי שהמצווה מכונה בלשון חז"ל, היא לקיחת ארבעה מיני צמחים: לולב (השדרה המרכזית של הדקל), אתרוג (ממשפחת פירות ההדר), שלושה הדסים ושתי ערבות (ערבי נחל), ונענועם בכל יום מימי החג, חוץ מיום השבת. במקרא כתוב בפירוש רק לגבי הלולב ("כפות תמרים") והערבה ("ערבי נחל") ואילו לגבי האתרוג ("פרי עץ הדר") וההדס ("ענף עץ עבות") המקרא כותב באופן עמום, ומהות הפרי התפרשה על ידי חכמי תורה שבעל פה.

חז"ל למדו באמצעות דרשת הפסוק המצווה על מצוות ארבעת המינים[17], מספר קריטריונים הנדרשים מכל אחד מארבעת המינים על מנת שיהיה כשר לנטילה. חלק מהקריטריונים פוסלים את השימוש במין שאינו עונה על דרישותיהם, ביום הראשון של חג הסוכות, שאז מצוות נטילת ארבעת המינים נוהגת מן התורה בכל מקום (ולא רק במקדש), וחלקם פוסלים את השימוש בו אף בשאר ימי החג. חלקם נוגעים לגופם של ארבעת המינים (פסול 'הדר', 'חסר', שינוי צורה, ועוד), וחלקם נוגעים לאופן בו השיג אותם האדם (גזל ושאלה).

במדרש[18] מוסבר שהם סמל לאנשים השונים בעם ישראל לפי תכונותיו של כל מין. הטעם מציין תורה והריח - מעשים טובים, כך שהאתרוג, בעל הטעם והריח, מסמל אדם שיש בו גם תורה וגם מעשים טובים, והערבה, חסרת הטעם וחסרת הריח, מסמלת אדם שאין בו לא תורה ולא מעשים טובים. ההדס בעל הריח וחסר הטעם מסמל את אלו שיש בהם מעשים טובים אך אין בהם תורה, והלולב שתמריו הם בעלי טעם, מסמל את אלו עם תורה, אך ללא מעשים טובים. יש שראו בארבעת המינים דמיון לאברי הגוף (עמוד שדרה, עיניים, פה ולב) שכולם נכנעים לאלוהים. יש שראו בהם כעין כלי מלחמה (לולב = חרב, אתרוג = אבן קלע), שנועדו להילחם כנגד הרע. אחת הסיבות שנוטלים אותם ביחד היא שהם משלימים אחד את השני, המעשים הטובים בהדס וידע התורה בלולב משלימים לאתרוג, והאתרוג אף הוא משלים את הערבה, זהו סמל לכך שחלקיו השונים של עם ישראל משלימים זה את זה.

נטילת ארבעת המינים ביום הראשון של החג מצוותה מן התורה בכל מקום, ובשאר הימים מצוותה מחוץ למקדש מדברי סופרים בלבד[19].

הקהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצוות הקהל

בסוף ספר דברים[20] מתואר כיצד סיים משה לכתוב ספר תורה, נתן אותו לכהנים ולזקנים, וציווה אותם לקרוא ממנו בפני כל עם ישראל בחג הסוכות מדי שבע שנים. מצווה זו נקראת "הקהל" מלשון הפסוק: "הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת-ה' אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת." חכמים קבעו כי מלך מזרע דוד יקרא פרשות מספר דברים במוצאי יום טוב של סוכות שבמוצאי שנת השמיטה. למרות שהמצווה אינה מתקיימת כיום באופן רשמי, מאז קום מדינת ישראל מתקיים מעמד "זכר להקהל" שבו נשיא המדינה קורא את הפרשות בתור המנהיג הבכיר ביותר של עם ישראל בעת הזו.

ניסוך המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס ניסוך המים בתקופת בית המקדש, מקור חגיגות בית השואבה המודרניות.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ניסוך המים

מדי בוקר בחג הסוכות היו מקיימים בבית המקדש את מצוות ניסוך המים. המצווה אינה מפורשת בתורה, והדעה המקובלת היא שמקורה בהלכה למשה מסיני. מצווה זו הייתה מקור מחלוקת נרחב בין הפרושים לצדוקים, ולכן היא קיבלה פומביות וטקסיות רבה. עיקר המצווה היה מילוי מים ממעיין השילוח (גיחון), וניסוכם על אחת מקרנות מזבח העולה. יש המסבירים שטעמה של מצווה זו כדי לברך את גשמי השנה הקרבה. לחג הסוכות קשר הדוק למים, מאחר שבמשנה נאמר "בארבעה פרקים העולם נידון... ובחג (סוכות) נידונים על המים."[21] כמו כן, החל משמיני עצרת שחל יום למחרת סוכות, מתחילים לברך "משיב הרוח ומוריד הגשם".

מצוות ערבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצוות ערבה במקדש

בבית המקדש היו מקיפים את מזבח העולה עם ענפי ערבה, תוך אמירת הושענות, בכל יום במהלך החג. את ענפי הערבה היו זוקפים מסביב למזבח. כמו מצוות ניסוך המים, על פי רוב הדעות, מצוות ערבה היא הלכה למשה מסיני. כיום נותר זכר למצווה זו באמירת פיוטי הושענות והקפת התיבה בבית הכנסת עם ארבעת המינים בכל יום מימי החג, ובמנהג חיבוט ערבה המתקיים ביום האחרון של סוכות בלבד.

קורבנות המוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחג הסוכות היו מקריבים בבית המקדש בכל יום קרבן מוסף שונה במקצת, כמו שמפורט בספר במדבר (במדבר, כ"ט, י"ב-ל"ד). קרבן המוסף היה מורכב ממספר הולך ופוחת של פרים, שני אילים (כבשים זכרים) וארבעה עשר כבשים. בכל יום מספר הפרים פחת באחד- ביום הראשון הקריבו שלושה עשר פרים, ביום השני שנים עשר וכן הלאה. כיוון שכל אחת מעשרים וארבע משמרות הכהונה רצתה להקריב פר, הנהיגו שכל משמרת שהקריבה פר לא תקריב פר למחרת (למעט ביום הראשון והשני בהם היו 25 פרים, ולכן המשמרת שהקריבה את הפר הראשון ביום הראשון הייתה מקריבה גם את הפר האחרון ביום השני).

מנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אושפיזין[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אושפיזין

מנהג קבלי נפוץ הוא הזמנת אורחים סמליים, הנקראים אושפיזין ("אורחים" בארמית), לשבת בסוכה. בכל יום משבעת ימי החג מזמינים אורח אחד, לרוב לפי הסדר הבא: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד. כל אורח מסמל את המידות המאפיינות אותו, שנכנסות יחד איתו באותו יום. כהרחבה למנהג זה, נהוג גם להזמין אנשים רבים ושונים ככל האפשר להתארח בסוכה - מכרים וזרים, עניים ועשירים, צדיקים ופושעים.

שמחת בית השואבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שמחת בית השואבה

בימי בית המקדש היו נוהגים לנסוך מים על המזבח בכל ימי חג הסוכות, כהודאה ובקשה לירידת גשמים. טקס הניסוך המורכב והמפואר, שכלל את שאיבת המים מדי יום ממעיין השילוח והובלתו לבית המקדש, היה מלווה בחגיגה גדולה עם ריקודים וכלים מוזיקליים. בתלמוד מסופר ששמחת בית השואבה הייתה גדולה מאוד, עד כדי כך שנאמר: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו". כיום נוהגים לקיים ערבי ניגון וריקוד בלילות של חג הסוכות, כזכר לשמחת בית השואבה המקורית.

הושענות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – הושענות, פיוטי הושענות
חיבוט ערבה מתקיים בהושענא רבה לזכר מצוות ערבה שהתקיימה במקדש בכל ימי החג.

בימי בית המקדש נהגו לומר בכל ימי חג הסוכות תפילות הנקראות "הושענות" סביב מזבח העולה בעת קיום מצוות ערבה. התפילות נקראו "הושענות" בגלל הביטוי החוזר "הושע נא" שהופיע בהן. כיום נוהגים לומר פיוטים בבית הכנסת, תוך כדי הקפת הבימה עם ארבעת המינים. הבקשות בפיוטים אלו עוסקות בישועה בכלל ובירידת הגשמים והצלחת התבואה בשנה הקרובה בפרט.

הושענא רבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הושענא רבה

ביום האחרון של חול המועד נוהגים להרבות באמירת "הושענות", ועל כן נקרא יום זה "הושענא רבה". מקיימים בו מנהג נוסף לזכר מצוות ערבה במקדש, והוא חיבוט ערבה - הטחת ענפי ערבה בקרקע. יש המסבירים שהושענא רבה הוא היום האחרון בימים הנוראים, שבו ניתן עדיין לתקן את מה שנגזר על האדם בראש השנה ויום כיפור, ולכן מבקש האדם להראות באותו יום את שפלותו ונפשו החבוטה כמו ענפי הערבה מול ריבונו של עולם. מסיבה זו יש הנוהגים להישאר ערים במהלך כל ליל הושענא רבה (הלילה הקודם לשמיני עצרת) ולהקדישו ללימוד תורה (בדומה לליל חג השבועות).

קריאת מגילת קהלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר קהלת, הנקרא באופן מסורתי בשבת של סוכות, לצד ציווי הישיבה בסוכה. קישוט לסוכה משנת 1775

מנהג בני אשכנז לקרוא את מגילת קהלת בשבת חול המועד סוכות על פי המנהג המובא באבודרהם ובמהרי"ל. לפי מנהג טרוייש המיוחס לרש"י,[22] נהגו לקוראה בשמיני עצרת. כאשר סוכות חל בשבת ואין שבת חול המועד, קוראים אותה בחו"ל בשמיני עצרת,[23]ובארץ ישראל כיוון שחוגגים שמחת תורה באותו יום, מקדימים את קריאתה ליום טוב של סוכות.

יש הנוהגים לפי דעת הגר"א לקרוא אותה בציבור על ידי בעל קורא מתוך מגילה כשרה הכתובה על קלף ולברך על קריאתה שתי ברכות: "על מקרא מגילה" ו"שהחיינו"[24]. מנהג החסידים שכל אחד קורא את המגילה מתוך מחזור תפילה מודפס ואין מברכים על קריאתה. יש מי שפסק כי על מגילת קהלת אין לברך גם מתוך הקלף.[25]

למנהג זה נתנו מספר טעמים:

  • מאחר ששלמה המלך קרא את המגילה בהקהל שחל בחג הסוכות.[26]
  • משום שכתוב בה "תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה" המרמז על שבעת ימי החג ושמיני עצרת.[27]
  • משום שסוכות נקרא זמן שמחתנו, ובקהלת נאמר "וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה".[28]
  • מפני שנאמר בה "וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם, לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה, כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי" הלועג להבלי שמחת העולם ומחזק את השמחה האמיתית שהיא שמחת התורה.[29]
  • היות ששלמה המלך חנך את בית המקדש הראשון בימים אלו, כמובא במלכים א', ח', ס"ה, בשבעה ימי חנוכת המקדש ושבעה ימי סוכות[30]. מאורע זה מוזכר ביום קריאת המגילה גם בפיוט ההושענות "אום נצורה": "כְּהוֹשַׁעְתָּ קֹהֶלֶת וְעַמּוֹ בְּבֵית עוֹלָמִים, רִצּוּךָ בְּחָגְגָם שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה יָמִים, כֵּן הוֹשַׁע נָא".[31]

מאפיינים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ושמחת בחגך[עריכת קוד מקור | עריכה]

חג הסוכות נחשב לחג שמח במיוחד, מכיוון שנאמרה בו מצווה מיוחדת "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ", ובלשון חז"ל "חג" סתם הוא חג סוכות.

סוכות הוא החג שמסיים את השנה החקלאית, ובתקופה זו אוספים את התבואה, ולכן יש בו שמחה. כל האווירה שלו היא מאוד חקלאית: לקיחת ארבעת המינים, היציאה מהבית החוצה וישיבה תחת סכך צמחי. קישור נוסף לתקופה זו הוא משום שמתוך שאדם אוסף את יבולו שהוא עמל עליו, הוא עלול להגיע לידי גבהות הלב. "וישמן ישורון ויבעט". לכן מצווה התורה לשמוח עם התוצרת החקלאית דווקא לפני ה' (עלייה לרגל), להראות שהכל מאיתו, ולא "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה".

הרב קוק רואה בחג זה יסוד מאזן כנגד הרצינות והעצבות העלולים להיות כרוכים בראש השנה ויום כיפור. הסבר נוסף הוא שאנו שמחים בטהרה ובתיקון בהם זכינו לאחר ראש השנה ויום כיפור.

התיישבות בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו הוגי דעות, כמו המהר"ל מפראג והרב קוק, שראו בסוכה סמל למלכות בית דוד שנמשלת לסוכה על פי הנאמר בספר עמוס, פרק ט', פסוק י"א: "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת, וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים, וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם" ועל פי הנאמר בחז"ל "ראויים כל ישראל לשבת בסוכה אחת". גם הגר"א ראה בזיקה שיש בין מצוות סוכה ומצוות ישיבת ארץ ישראל, על פי הפסוק "ויהי בשלם סוכו, ומעונתו בציון" (תהילים עו ג) ואמר שהמשותף להם שבשניהם נכנסים עם כל הגוף.

אומות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיין נוסף הוא הפן האוניברסלי של החג הבא לידי ביטוי בהקרבת שבעים פרים בבית המקדש כנגד שבעים אומות העולם. כמו כן, בהפטרה של היום הראשון קוראים בספר זכריה את החזון על הגויים שבאים לחוג את חג הסוכות בירושלים (זכריה, י"ד). הסיבה שדווקא סוכות נבחר להיות החג שהיהדות 'פותחת שעריה' לאומות העולם, הוא משום שהסוכות במדבר, שהיו ענני כבוד, היוו ראיה מוחצת לעין כל העולם על רוממותם של עם ישראל ועל הבדלותם מהם. (ע"פ הרמח"ל בדרך ה')

חגי סוכות יוצאי דופן בהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירבעם בן נבט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מלכים א', פרק י"ב, מסופר על נסיונותיו של ירבעם בן נבט, מלך ישראל, ליצור חיץ ברור וממשי בין ממלכתו, ממלכת ישראל ובין ממלכת יהודה, ולכונן את שלטונו. אחד מצעדיו הבולטים הוא דחייתו של חג הסוכות בחודש, וחגיגתו בט"ו בחשוון, במקום בט"ו בתשרי. אחד ההסברים המוצעים לכך הוא העובדה כי בממלכת ישראל, הצפונית לממלכת יהודה, האקלים קר יותר ולתבואה לוקח זמן רב יותר כדי להבשיל.

וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה, וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ--כֵּן עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר-עָשָׂה; וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל, אֶת-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי - בַּחֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-בָּדָא מלבד (מִלִּבּוֹ); וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר.

גילוי החג בימי נחמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור חשוב נוסף בתנ"ך לחג הסוכות הוא בספר נחמיה, פרק ח', פסוק י"ג, שם מתואר תהליך התוודעותו של עם ישראל לחוקי התורה, לאחר שובו מגלות בבל ובניית חומות ירושלים. בתיאור בספר נחמיה נזכרים מארבעת המינים רק הלולב וההדס, אך לא האתרוג והערבה. כמו כן נאמר בפרק שהחג לא נחוג באותו האופן מימי יהושע בן נון ועד אותה תקופה, (תחילת תקופת בית שני).

וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב. וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד. וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים יוֹם בְּיוֹם מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וַיַּעֲשׂוּ חָג שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט.

נבואת זכריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר זכריה, פרק י"ד, הנביא מתאר מלחמה עתידית על ירושלים שלאחריה יחוגו כל העמים את חג הסוכות. נבואה זאת נקראת בהפטרת הקריאה בתורה בסוכות.

וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלָ‍ִם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת. וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלַ‍ִם לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם. וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת. זֹאת תִּהְיֶה חַטַּאת מִצְרָיִם וְחַטַּאת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת.

חנוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מקבים ב' מסופר על קביעת חג החנוכה כי בנוסף לטיהור המקדש, בימים אלה גם זכו לחגוג את חג הסוכות באיחור כהשלמה לחג הסוכות אותו לא זכו היהודים לקיים באותה שנה:

ומאת ה' הייתה זאת לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו. ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה. ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים וישירו שיר שבח והודיה לה', אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו. ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחוג את החג הזה מדי שנה בשנה.

ספר מקבים ב' פרק י' פס' ח-י"א

סוכות אצל השומרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוכה לדוגמה במוזיאון העדה השומרונית

השומרונים חוגגים את חג הסוכות במשך שבעה ימים ככתוב בתורה. את הסוכות בונים השומרונים בביתם. בעבר היו השומרונים בונים את הסוכה תחת כיפת השמים, אך בשל מעשים של חילול הסוכה מצד שכניהם הערבים בדרכים כאלו או אחרות, החליטו השומרונים כי עדיף לבנות בתוך הבית.

הסכך בסוכה השומרונית עשוי מפירות "הדר" - שפירושו אצל השומרונים פירות עם הדר ויופי. הם נוהגים לצאת לפני סוכות לפרדסים ולמטעים ובוחרים פירות יפים ומושלמים. ובמרכזו אתרוג גדול (בימינו בדרך כלל מזן תימני בשל גודלו) והוא מסודר בצורה ייחודית.

מצוות הסוכה אצל השומרונים משולבת עם מצוות ארבעת המינים וכך בסוכה ניתן למצוא את ארבעת המינים, בין השאר - פירות הדורים, ענפי עץ תמר (ראו מעל הסכך), ענפי ער אציל ריחניים.

בזמן החג, השומרונים נוהגים להתארח איש אצל רעהו ודלתם פתוחה לכל מאן דבעי.

ביום הראשון של סוכות נערכת תפילה על פסגת הר גריזים ובה משתתפים כל בני הקהילה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב ישראל דנדרוביץ, מן החג ועד החנוכה - הקשר בין חג החנוכה לחג הסוכות, בתוך: קובץ היכל הבעש"ט, גיליון כה - כסלו תשס"ט, עמודים: סא - פד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטעי וידאו לסוכות מארכיון חברת החדשות: בניית סוכה ושוק ארבעת המינים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" (ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ג)
  2. ^ לדוגמה: ספר מלכים א', פרק ח', פסוק ב', ספר נחמיה, פרק ח', פסוק י"ד, תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ו', עמוד א'
  3. ^ "וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה" (ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ט"ז)
  4. ^ "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" (ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ג)
  5. ^ תלמוד ירושלמי מעשר שני טז א
  6. ^ הציווי על קיום חג האסיף מופיע גם בספר שמות, פרק כ"ג, פסוקים י"ד-ט"ו וספר שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"ב ובספר דברים, פרק ט"ז, פסוקים י"ג-ט"ז
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף י"א, עמוד ב'
  8. ^ גיורא לוינשטיין, שלושת הרגלים - חגים חקלאיים במקור?, באתר ynet, 17 במאי 2010
  9. ^ משה זאב סולה, מועדי השנה, ירושלים: כתר, 1986, עמ' 142.
  10. ^ זאב משל, דרום סיני, עמ' 88–90, שהל"י-שרותי הוצאה לאור ישראליים, 1971
  11. ^ מור כלפון ודוד בן מיכאל, ישיבה בסוכה: הקדשת ההווה או ציפייה לעתיד?, אתר ישיבת פתח תקוה(הקישור אינו פעיל, 17 בספטמבר 2017)
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ז, עמוד ב'
  13. ^ המהר"ל ספר נצח ישראל - פרק לה
  14. ^ ספר תהילים, פרק ע"ו, פסוק ג'
  15. ^ לפי הדרש יש לקרוא את הפסוק כך: "ויהי בשלם: סוכו ומעונתו בציון").
  16. ^ "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים." ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק מ'
  17. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק מ'.
  18. ^ ויקרא רבה פ"ל, יב
  19. ^ על תקנת רבן יוחנן בן זכאי שהרחיב את החיוב מחוץ למקדש לשבעה ימים, ועל מצוות נטילת ארבעת המינים בימינו בירושלים ראו מעמדה של נטילת לולב בירושלים בזמן הזה, מתוך מארון הספרים היהודי
  20. ^ ספר דברים, פרק ל"א, פסוקים ט'-י"ג
  21. ^ משנה, ראש השנה, פרק א משנה ב
  22. ^ הובא ב"סדר טרוייש" להחכם רבי מנחם בן יוסף חזן מרבני טרוייש במאה השלוש עשרה
  23. ^ שולחן ערוך אורח חיים, סימן תרס"ג סעיף ב' בהגהת הרמ"א.
  24. ^ שולחן ערוך שם ובביאור הגר"א ובמעשה רב.
  25. ^ מגן אברהם, שם.
  26. ^ מחזור ויטרי ומטה משה סימן תתקס"ו.
  27. ^ פרי מגדים, שם באשל אברהם ס"ק ח'. ומקורו מה"דרכי משה" שם והאבודרהם.
  28. ^ מגן אברהם סימן ת"צ סעיף ח'. ומשם במשנה ברורה ס"ק י"ז.
  29. ^ "צדקת הצדיק" לרבי צדוק הכהן מלובלין, סימן ר"ב.
  30. ^ "וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ, שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם". ומפרש רש"י: שבעת ימים של חינוך המקדש ושבעת ימים חג הסוכות.
  31. ^ הרב אליעזר יהודה ולדנברג, שו"ת "ציץ אליעזר" כרך כ"ב, סימן ל"ו


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.